שיעור חופשי / אדר תשעח / מרץ 2018 / גליון 124

מ ה אומרים לכם השמות חנה קפרא, טובה גולדברג או מלכה יפת פיין? סביר להניח שלא שמעתם עליהם מעולם - אך שלושתן היו נשים אמיצות ופורצות דרך, בוודאי בתקופה שבה פעלו. קפרא עבדה כטכנאית מטוסים עוד לפני קום המדינה, ולאחר מכן התקבלה לחיל האוויר. כיום, קרוי על שמה רחוב בעיר רחובות. גולדברג היתה לוחמת צעירה ועזת נפש שנלחמה במלחמת העצמאות, ואף איבדה יד תוך כדי פעילותה כקשרית בגדנ"ע בלבד. 17 בירושלים הנצורה - כשהיתה בת אף שהיתה מועמדת לאות גיבור ישראל, בשל גילה הצעיר ומכיוון שלא היתה חיילת מן השורה, נמנע ממנה הכבוד. יפת פיין, שהיתה אלמנתו של מפקד אלטלנה, היתה אחות במקצועה ולוחמת אצ"ל. והן לא לבד: נשים רבות, אמיצות, לוחמות ומובילות, הועלמו מדפי ההיסטוריה ונותרו אלמוניות - בחייהן כמו גם במותן. לדברי ד"ר שרון גבע, מרצה להיסטוריה בסמינר הקיבוצים ובאוניברסיטת תל אביב, העובדה שנשים שפועלן ראוי לציון נשכחו היא רק דוגמה לכך שהיסטוריה לא מייצגת נאמנה את אירועי העבר - אלא תלויה בשאלה מי מספר את האירועים, ומה המוטיבציה שלו. כל אלה מכתיבים את הדרך שבה אנו זוכרים כיום את ההיסטוריה. במטרה לתקן את המעוות, לפני שש שנים יזמה גבע פרויקט אינטרנטי בשם "מעלים ערך: מחזירות נשים להיסטוריה", שביקש להנגיש לקהל הרחב מידע על נשים בתולדות החברה בישראל. לפרויקט גויסו הסטודנטים של גבע - בקורסים בנושא נשים בישראל בחוג להיסטוריה במכללת סמינר הקיבוצים, וכן בלימודי מגדר ובתוכנית הרב-תחומית באוניברסיטת תל אביב; וכחלק מדרישות הקורס, הם כותבים ערכים אנציקלופדיים על נשים נשכחות. סטודנטיות 100- עד היום השתתפו יותר מ ערכים 90 וסטודנטיות בפרויקט, והם יצרו - ובהם כאלה המוקדשים לקפרא, גולדברג ויפת פיין. הערכים עלו תחילה בוויקיפדיה, ולאחר מכן עברו לאתר "פוליטיקלי קוראת". לא מעט מהסטודנטים הם כיום מורים ומורות להיסטוריה, ומשלבים את הגיבורות העלומות שחשפו בשיעורים שהם מעבירים. , היתה כתבת ועורכת 1973 גבע, ילידת לפני שהחלה ללמוד היסטוריה, ואולי החוש העיתונאי הוא שהוביל אותה להרים את המסך מעל העבר ולהאיר פינות אפלות. היא למדה לתואר כללי, ולאחר מכן המשיכה את לימודיה בחוג להיסטוריה של עם ישראל. בתואר השני שלה, התמקדה גבע ביהודים בארה"ב במאה , ורק בדוקטורט החלה לעסוק בנושא שבו 18- ה היא שקועה כיום: ייצוגי נשים ואופני הייצוג. עבודת הדוקטורט שלה על נשים בשואה הפכה לספר - "אל אחות לא ידועה: גיבורות השואה בחברה הישראלית", בהוצאת הקיבוץ המאוחד. כחוקרת וכמרצה, זווית הראייה של גבע היא מגדרית באופן מובהק. היא מדברת על לימודי מקצוע ההיסטוריה ועל הוראת ההיסטוריה כדיסציפלינה המלמדת ומדגימה חשיבה ביקורתית מהי. גבע סבורה שגם בהוראת ההיסטוריה בבתי הספר יש לעסוק בהנחלת ההיסטוריה ולימודה בגישה ביקורתית. למה החלטת ללמוד היסטוריה? "זה נשמע בנאלי, אבל היסטוריה זה המקצוע המעניין ביותר. לא?" היא מחייכת, ואז מרצינה. "היו לכך גם סיבות פרקטיות, אבל היסטוריה זה קודם כל סיפור, סיפור על גברים ועל נשים, וזה מעניין בכמה ממדים. היסטוריה היא הציר המניע של כל המקצועות כולם. אם חושבים על כך, גם ברפואה וגם במשפטים, את תמיד לומדת מה היה לפני כן. לכן, לימוד היסטוריה הוא חשיבה או קריאה ביקורתית, במובן הבסיסי ביותר של הכנסת דברים להקשר. "בעידן שלנו מתרכזים בסיפוק מידע כחזות הכל. אבל אותי מעניין לנסות להבין לא רק מה קרה ומהן העובדות, אלא לשאול למה זה קרה. ובאותו אופן - מה השתנה ואיך השתנה. מי מספר לך ומה מספרים לך. כדי לשים את האצבע על מה התרחש ואיך, צריך פרספקטיבה, וצריך גם מקורות. על סמך המקורות, כשאת יודעת מה החומרים שלפניך, אפשר גם להסיק מסקנות. אפשר להבין שהאג'נדה תמיד נמצאת שם. כבר בשנה א' יודעים לתת לזה שם. ובסוף כל הלמידה הזו נמצא ספר הלימוד של בית ספר, וגם לו כמובן יש אג'נדה". איך התחלת להתעניין בנשים שהועלמו מההיסטוריה? "לא היכה בי ברק. זהו תהליך מתפתח, הדברים הבשילו תוך כדי תנועה. ההתחלה היתה בדוקטורט שלי. השאלה הראשונה שעניינה אותי בעבודה היתה איך מגדירים נשים גיבורות. הרי המקור האטימולוגי של המילה גבורה הוא במילה 'גבר'. בדקתי מה ההבדל בין נשים לגברים שעברו את השואה. יש הרבה מיתוסים מוכרים בשואה, ואחד מהם הוא הסיפור שכולנו גדלנו נערות מגטו קרקוב, 93 הבנות (על 93 עליו, של תלמידות סמינר, שהתאבדו כדי שלא ייאנסו בידי חיילים נאצים, ת"ג), שכמובן התברר כלא נכון. לא בהכרח חשוב מה קרה, אלא מה הסיפור מייצג. כלומר, מעניין יותר לברר מה היו הדימויים או הייצוגים ואיך הם התגבשו, מאשר מה היה באמת. "השאלה היא איך מודדים הישגים ומה הקריטריונים לגבורה. הפרקטיקה המיידית היא למדוד דברים שאפשר למשש: האם הרכבת שהפרטיזנים ניסו למקש, למשל, התפוצצה? כמה גרמנים נהרגו כתוצאה מהפעולה? האם הילדים שנשלחו למקום מבטחים הגיעו ליעדם? וכאן טמון הפער בין גבורה של נשים למה שאנחנו רגילים להגדיר כגבורה. הרבה יותר קשה למדוד התנגדות ברוח מאשר התנגדות בנשק. "במקביל, מתן תשומת לב והעלאת מודעות // ראיון אקטואליה כשד"ר שרון גבע התחילה את עבודת הדוקטורט שלה, היא חיפשה מידע על נשים בשואה - אך מצאה רק אזכורים מעטים שלהן. כך הכתה בה התובנה שנשים נעלמות מדפי ההיסטוריה לא בגלל חוסר חשיבותן ותרומתן, אלא כי מי שמספר את הסיפור רואה בעיקר את נקודת המבט הגברית. הפרויקט "מעלים ערך" שיזמה גבע מבקש לתקן את המעוות - ולהחזיר לנשים פורצות דרך ואמיצות את תמירה גלילי מקומן בדפי ההיסטוריה (או לפחות באינטרנט)  מעלה נשכחות 2018 מרץ < שיעור חופשי 14