שיעור חופשי / אדר תשעח / מרץ 2018 / גליון 124

לפועלן של נשים באמצעות פלטפורמה פופולרית ברשת, כמו ויקיפדיה, הוא ביטוי לפרקטיקה פמיניסטית באקדמיה והמוטיבציה הבסיסית ביותר בלימודי נשים ומגדר. הרעיון הוא לא רק ללמוד - במקרה זה על ההיסטוריה של החברה בישראל - אלא גם לחתור לשינוי ולקדם ערכים של צדק חברתי. ובמקרה שלנו, להשמיע ולהנכיח את הסיפור של נשים שנדחקו לשוליים ולהחזיר אותן לתודעה. לפני פרויקט מעלות ערך, השאלה שצפה היתה איפה הנשים נוכחות בשיח הציבורי של שנות . וכשמדברים על שיח ציבורי מתכוונים 50- ה לעיתונות. יש הרבה מאוד עיתונים באותה תקופה, בוודאי ביחס לאוכלוסייה. כשהתחלתי לחפש, מצאתי, כצפוי, שיש הרבה פחות נשים שפועלן נזכר לעומת גברים. יש כאלה שהיו חשובות בתקופות מסוימות ואחר כך העניין בהן דעך. צביה לובטקין, למשל, שהשתתפה במרד גטו ורשה, או פסיה שרשבסקי שהיתה דמות מוכרת לאחר ששרדה את השואה". מה גורם להתהוות הזיכרון הקולקטיבי בצורה כל כך סלקטיבית, שמוציאה נשים מהתמונה? "מדוע לא הוזכר חלקן של הנשים בפרשה מסוימת? אני מאמינה שזה נעשה באופן לא מודע. אין כאן תיאוריית קונספירציה. זה פשוט ענין של חוסר מודעות ושיקוף של רוח התקופה. אבל זה גם נוגע ישירות למוטיבציה של הנצחת הזיכרון. צריך לשאול מי מנציח אישים. כשמסתכלים מקרוב, רואים שבדרך כלל המשפחה דחפה לפעולת ההנצחה. אפשר לשאול גם מי דחף להעביר חוק הקשור בזיכרון ושאל שאלות לגבי הנצחה. את חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה, למשל, הכנסת אישרה רק . למה זה לקח כל כך הרבה זמן? זו 1959- ב שאלה שגם היא קשורה למוטיבציה של ההנצחה. ומי יכול לדאוג לפעולת הנצחה? אנשים שיש להם כסף ופנאי למכביר, והם בעמדת השפעה. לנשים אין כסף, ואין להן מה שווירג'יניה וולף הגדירה כ"חדר משלך", ולכן פחות מתחשבים בהן בפעולות הנצחה". איך את והסטודנטים שלך פעלתם לתיקון העוול? "בקורס שכותרתו: 'בלי הבדל מין?', מושג הלקוח מהכרזת העצמאות, דיברנו על נשים בעלייה הראשונה, בתקופת היישוב, בעיתונות בתקופות אלו ועוד. המטלה שתכננתי היתה שכל הסטודנטים יבחרו אישה ויכתבו עליה חיבור, בהתבסס על ספרות המחקר ומקורות. הקריטריון לבחירת הנשים היה שיש עליהן רק מידע מועט, אם בכלל, באינטרנט ובספרי הלימוד. לכן, כמתבקש, בגל הראשון של הערכים שנכתבו רוב הנשים הן דמויות ציבוריות, כמו חברות .50- כנסת בשנות ה "רחל כהן כגן, למשל, היתה אחת משתי הנשים, חוץ מגולדה מאיר, שחתמו על מגילת העצמאות. איש שרון גבע. "האג'נדה תמיד נמצאת שם" צילום: אילן אסייג / הארץ "השאלה היא איך מודדים הישגים ומה הקריטריונים לגבורה. הפרקטיקה המיידית היא למדוד דברים שאפשר למשש: האם הרכבת שהפרטיזנים ניסו למקש, למשל, התפוצצה? וכאן טמון הפער בין גבורה של נשים למה שאנחנו רגילים להגדיר כגבורה. הרבה יותר קשה למדוד התנגדות ברוח מאשר התנגדות בנשק" 15 שיעור חופשי > 2018 מרץ