שיעור חופשי / אדר תשעח / מרץ 2018 / גליון 124

2018 מרץ 124 / גיליון אדר תשע"ח ריקי איוב, מורה בבית הספר בשער: "הראל", בחולון מור ברנשטיין צילום: לאו אטלמן איור: רווית שרף עורכת: חוה טרטנר עריכה: ניצה ברגמן הפקה: מקס שפירו עיצוב גרפי: יעל אפרתי, תמירה גלילי, משתתפים: רותי גליק, לימור דומב, בתיה טולדנו, גלית לוי, לימור לניאדו־תירוש, ראובן שבת חיים סולן לוחות ודפוס: עמותת המורים אחריות מערכתית: ג'ינה מרום, שלמה ישי, מערכת מייעצת: יערה קדוש כתבי היד © כל הזכויות שמורות המתקבלים במערכת עוברים עריכה וקיצורים. המערכת אינה מתחייבת להחזיר כתבי יד וצילומים אם חשוב לכם להשפיע, אם אתם מחפשים במה להתבטא או מרגישים שחיוני לשתף את עמיתיכם לעבודה בדברים שאתם עושים, "שיעור חופשי" הוא הבמה שלכם. hofshi@morim.org.il 03 -6922955 , פקס 03-6922945 ' , טל 62969 , תל אביב, מיקוד 8 רחוב בן סרוק | כתבו לנו כדי שנוכל לפרסם אתכם תוכן העניינים אקטואליה כל מה שצריך לדעת על ימי מחלה 3  יעל אפרתי | כנסי המורים שעשו לנו את החורף 6   יעל אפרתי | המצטיינים של החינוך המיוחד 8  יעל אפרתי | כתבות ראיון עם שרון בלתי נשכחות - 14 גבע, היוזמת של פרויקט “מעלים תמירה גלילי  | ” ערך האם המורים מורים ברשת - 18 א חראים על הילדים רק בבית הספר - תמירה גלילי  | ? או גם בווטסאפ מדוע יש בישראל דוגמה לחיקוי - 22 רק מעט מורים יוצאי אתיופיה - לימור  | וכיצד מגדילים את מספרם דומב מדורים ראובן שבת | זו המגמה 9 לימור דומב | מקומי 12 לימור דומב | יזמות מדור חדש: 26 רווית שרף | ארגז כלים 28 לימור דומב | תרבות דיגיטלית 29 מורה נבוכים 40 אתנחתא רווית שרף | סיגלית דיל בנעלי בית 31 יעל אפרתי | עולם המחול 32 יעל אפרתי | בילויי האביב 34 לימור לניאדו | המרק האיטלקי 39 תירוש 32 29 26 39 ממורה למורה של מי הכיתה הזאת? נדמה כי הוויכוח הניטש לגבי אחריות וסמכות המורות המקצועיות מול אלה של המחנכות מתקיים כבר מימים ימימה. מחד גיסא, גורסות המחנכות שבעיות לסוגיהן המתחוללות בזמן שיעוריהן של המורות המקצועיות אמורות להיות מטופלות על ידי אותה מורה הנוכחת בשיעור; מאידך, טוענות המקצועיות שאינן מכירות היטב כל תלמיד, כי עם כל הרצון הטוב, מהן שעתיים שבועיות מוזיקה או ארבע שעות אנגלית, במיוחד כשהמיצ”ב מתדפק שעות מחנכת בכיתה. 20 או 15 בדלת, לעומת במובן הזה, המחנכות “מפונקות” יותר. הן נפגשות עם תלמידיהן מדי יום למספר שעות ומצליחות להכיר יותר את תלמידי כיתת החינוך שלהן. לפעמים מדובר בסוגיות אישיות עדינות מאוד (הורים גרושים או אובדן הורה), לפעמים מדובר בקשיים לימודיים שאינם מוכרים רשמית (הרי לא כולם מאובחנים) ולפעמים מדובר בניואנסים קטנים, כמו מה באמת “עובד” על התלמיד הספציפי ועוזר לו להירגע, או מרתיע אותו ועוזר לו להתיישר. בעולם אידיאלי, לכל דמות חינוכית המלמדת תלמידים צריכה להיות היכרות אישית עם התלמיד על סך מרכיביו, אך בעולמנו, כשהמורה לאנגלית (לדוגמה) רצה מכיתה לכיתה, המצב שונה. גם אם היתה לה כוונת אמת לטפל באופן יסודי בבעיה שנוצרה במהלך השיעור, הרי שלעתים כבר בשיעור שלאחר מכן מתעוררת עוד בעיה, ואי אפשר לעמוד בקצב. נכון שהיום התקשורת קלה יותר ויש אפשרות לכתוב הודעת ווטסאפ למחנכת או ב”משוב” ולעדכן שם אירועי התנהגות, אבל האם לכך הכוונה? והאם המחנכת צריכה להיות “השוטר הרע” ולטפל בבעיות שנוצרו בשיעוריהן של מורות אחרות? ואולי הטיפול הזה עלול לפגוע במערכת יחסי האמון שיצרה עם הילד? וחוץ מזה, גם למחנכת עצמה אין זמן לעתים לטפל בבעיות שנוצרו. שיעור רודף שיעור ובהפסקה יש לפעמים תורנות או פעילות ואולי המחנכת רוצה הפסקה, אבל כזאת אמיתית! אז מה עושים, איך באמת מאפשרים למורות מקצועיות להגיע לכל תלמיד? ואיך מאפשרים למחנכת לשמוע את התלמיד, להקשיב לו, וגם לתווך, לפשר ולגשר בינו לבין המורה המקצועית? יש להניח שאם התלמיד ירגיש את היחס האישי, חלק מהבעיה כבר ייפתר. הפתרון שלי לסוגיה זו הוא להכניס בסוף היום עוד שעה פרטנית שהייעוד שלה יהיה, בין היתר, שיחות אישיות עם המורה שאצלה בשיעור התחוללה בעיה. תארו לעצמכם, שבסוף היום המורה המקצועית והמחנכת ייפגשו עם התלמיד, ישמעו וישמיעו, ויראו לו חזית אחת וכך יראה התלמיד שיש התייחסות מיידית ויסודית, עניינית, עקבית ומערכתית לבעיה שהוא קשור אליה. יש לי הרגשה שפתרון כזה יכול להשפיע לטובה, קודם כל על התלמיד ובעקבות זאת על הכיתה כולה ועל המורה, מקצועית או מחנכת, שתרגיש שהיא מטפלת בבעיות ולא נותנת להן להתנדף ולחלוף עם הרוח, עד הפעם הבאה, שהרי בוא תבוא! המורה אורית 2018 מרץ < שיעור חופשי 2