שיעור חופשי / אדר תשעח / מרץ 2018 / גליון 124

יוצאי אתיופיה במשרד החינוך. ואולם לדבריה, “חייבים להודות שגם במערכת לעתים יש פחות רצון, ככל הנראה - אם מתוך דעות קדומות ואם מתוך הימנעות מעימותים עם הורים שאולי לא יתלהבו לקבל מורה יוצא העדה לילדיהם. אנחנו, לעומת זאת, רוצים שילדים בני הקהילה יראו לא רק מודל של מנקים ומאבטחים יוצאי אתיופיה, אלא גם של אנשי חינוך. כדי לעודד מנהלים לקלוט מורים בני העדה, המורים מגיעים לבית הספר עם שעות למערכת למשך שלוש שנים: שמונה שעות ביסודי ושש שעות בעל-יסודי. השעות האלה הן גורם מסייע, שעוזר למורים לקבל את האפשרות להוכיח את עצמם”. על מה מעידה העובדה שמורים יוצאי אתיופיה צריכים לבוא עם שעות כדי להתקבל? "יש באמת מורים שמתרעמים, ואומרים 'למה אני צריך לבוא עם שעות? שיקבלו אותי כמו כולם'. אבל המציאות היא מורכבת. צריך למצוא דרכים לשנות את הנוכחות הנמוכה של יוצאי העדה במערכת החינוך. התוכנית שלנו, תספ"ה (תוכנית סטודנטים פרחי הוראה, ובאמהרית: תקווה), פועלת בתשע מכללות אקדמיות לחינוך בישראל. עד היום סיימו את מורים וגננות, ואנחנו רוצים 465 התוכנית בשנתיים הקרובות. זו שאיפה 600- להגיע ל צנועה, אבל זה תהליך. כניסה למערכת החינוך היא יצירת קשר ישיר לחברה הישראלית, מאחר שהמורים פוגשים ילדים והורים ובונים מודל חדש של העדה. יש צורך בשינוי ההתייחסות החברתית - גם אצל ההורים, גם אצל המנהלים וגם אצל המפקחים". לראות "אחת משלנו" ירון שניידר, מנהל בית הספר “רעים” באשדוד, הוא דוגמה למנהל שרואה את היתרונות הרבים הגלומים בשילוב בני העדה בצוות המורים. בבית הספר עובדת כבר שנתיים עינאדיס הייאלו, מורה לחינוך מיוחד, שמרכזת בבית הספר את תחום קליטת העלייה. “הגעתי לפה כמדריכה וירון זיהה את היכולות שלי והעצים אותי", היא מספרת. "אבל אני שומעת על קשיים. זה לא סוד. חייבים דחיפה בהתחלה. אם אני אגיע לראיון מול מורה נוספת, לא מהעדה, יש סיכוי שיעדיפו אותה. זה קיים בכל תחום". למה בחרת בתחום ההוראה? "אני אוהבת ללמד וללמוד", אומרת הייאלו. "בנוסף, גורם מרכזי שדחף אותי למקצוע הוא הרצון לעזור לנוער בסיכון, בעיקר מקרב העדה. יש הרבה צעירים שיוצאים ממערכת החינוך שנות לימוד, כי 12 בלי בגרות ואפילו בלי אין מי שידחוף אותם בבית. רציתי להיות חלק מהמערך שמרים את הילדים האלה. כשתלמיד מהעדה רואה מורה מהעדה זה נותן לו ביטחון ותחושת שייכות. זה נותן לו תחושה של 'אחת משלנו'. באופן מעשי, כשמגיעים הורים שלא תמיד יודעים עברית, אני יכולה לסייע, לתרגם, להסביר. יש תחושה שיש עם מי לדבר”. רוב העולים בבית הספר הגיעו דווקא מברית המועצות לשעבר, ומתוך ההכרה של הייאלו בחשיבות התיווך בין התרבויות, היא ארגנה, בשיתוף הרשות ואגף הקליטה, העברת סדנאות להורים שמטרתן להכיר להם את מאפייני מערכת החינוך והתרבות הישראלית, לצמצם עמימות וליצור קרקע פורה לשיתוף פעולה משה ישעיהו, מורה: ”חשוב בעיני שיהיו יותר יוצאי אתיופיה במערכת החינוך. זו דרך לשנות עמדות וסטיגמות בחברה הישראלית. כשתלמיד נחשף למורים ממגוון קבוצות הוא מרוויח, ועמדותיו משתנות” עינאדיס הייאלו, מורה לחינוך מיוחד: “ההורים שלי היו פחות מעורבים בלימודים שלי בגלל בעיות שפה. הם רצו להיות מעורבים אבל לא יכלו. מגשרת היא דמות שיכולה לסייע בדיוק בנקודה הזאת. תלמיד יכול להצליח אם יש לו סיוע ותמיכה בבית, ולכן חשוב שגם ההורים יקבלו מעטפת של תמיכה וחשיפה לתרבות הישראלית” "כדי להיכנס למערכת צריך להיות אקטיבי" "בפועל, רק כמה עשרות מורים יוצאי אתיופיה עובדים במשרות מלאות בתקן רגיל בבתי הספר. רוב המורים עובדים כמחליפים, דרך עמותות או דרך תוכניות מיוחדות", טוענת מיכל אברה סמואל, מנכ"ל עמותת פידל לחינוך ושילוב חברתי של יוצאי אתיופיה. “כדי להיכנס למערכת צריך להיות אקטיבי, לדבר עם מנהלים, לקבל המלצות ממפקחים. וזה לא תמיד פשוט. אני שומעת לעתים על תחושה של ניכור, וצעירים יוצאי אתיופיה לא ששים ללכת למקצוע שהעתיד בו לא בטוח. בנוסף, חסרה עבודת הכנה של המורים בהיבט הרב-תרבותי. מורים ומנהלים צריכים לדעת להכיל קבוצות אחרות, כמו יוצאי אתיופיה, ולאפשר נראות לתרבות ולהיסטוריה שלהם, וכך לקרב אותם לתרבות הישראלית המגוונת. אפשר לדבר על פלורליזם, על האחר הוא אני, אבל אין דבר ששובר יותר סטיגמות ודעות קדומות מאשר לראות בכיתה מורה יוצא אתיופיה”. מיכל אברה סמואל צילום: מור ברנשטיין 2018 מרץ < שיעור חופשי 24