שיעור חופשי / אדר תשעח / מרץ 2018 / גליון 124

גברת, רכבת וכלבלב עינת יקיר היא מפעל מרגש של תרגום מחודש 106" מרוסית, לקלאסיקות מהמאה הקודמת. אל דרוריות" (גם הוא של מרשק) ו"זבובה-זמזומובה" של קורני צ'וקובסקי , מצטרף עתה תרגום מחורז ומשעשע שזכה בזמנו לעיבוד של מרים ילן שטקליס בשיר הנפלא "גברת עם כלבלב". חדי עין יוכלו לזהות את הרכבת שכיכבה גם בסיפור של מרשק, "המפוזר", שהיה השראה למפוזר מכפר אז"ר של לאה גולדברג. יקיר, בהומאז' לדור המייסדים שם וגם כאן, בחרה לקרוא לספר "גברת, רכבת וכלבלב" (במקור הרוסי הוא נקרא "מטען"). על האיורים הופקדה ליאורה גרוסמן שהיטיבה לאייר דמויות קריקטוריסטיות מלאות חן, תחנת רכבת מעוצבת תקופתית וגברת אחת שהיא על-זמנית... בין דפי הספר הקשיחים תמצאו סיפור נפלא שניחוחות מעשייה רחוקים נושבים ממנו. מקסים. סמואיל מרשק, מרוסית: עינת יקיר, איורים: 4+ ליאורה גרוסמן. הוצאת עם עובד, לבני בובה תותי מהפעמים הנדירות שבהן יש סיפור נפלא, שכתוב היטב וגם משמש מקפצה לדיון ולמחשבה בלי להאכיל את קוראיו בכפית מסרים חינוכיים. אז אם יש ספר אחד שאתם רוצים לרכוש במתנה לגן – לכו על הספר הזה. קראו אותו בקול לילדים ושוב בשקט לעצמכם ואל תוסיפו דבר. תנו לו להירדם אצלכם כמו בובה תותי ולילך, גיבורות הסיפור, וכמו עמליה שרצתה מאוד את הבובה שלא היתה שלה. וכמו הגננת לילך שתיווכה בין הבנות, צפו מרחוק בפיוס, ללא מילים. אמנות של סיפור טוב. דוד גרוסמן, איורים: גלעד סליקטר. הוצאת עם 4+ עובד, לבני השכנים ספר נפלא שעשוי מדיאלוג מצוין בין איורים מרהיבים למשפטים מינימליסטיים ערוכים היטב. ברווח בין מדרגה למדרגה ובין קומה לקומה בבניין המשותף נשאר המון מקום לדמיון פרוע. כשתדלגו בין המדרגות בכל פעם שתעבירו עמוד, תוכלו להחליף בין נקודות מבט: זו שמבחוץ וזו שמבפנים, זו שלמעלה וזו שלמטה. יש כאן המתנה וציפייה, כיסוי וגילוי, ובעיקר המון אהבה למעשה האיור והסיפור. מומלץ. 4+ עינת צרפתי. הוצאת כתר, לבני שש נקודות סיפורו של לואי ברייל, ממציא כתב הברייל. לואי, שנולד בכפר קטן ליד פריז, איבד את . הוא נשלח 1812- ראייתו כשהיה בן שלוש, ב ספרים 14 לבית ספר מיוחד בפריז שהחזיק בלבד, שבהם אותיות מובלטות שכיסו שטחי עמוד גדולים. הוא הבין שזה לא מספיק. בזכות קצין צרפתי שפיתח שיטה להעברה מוצפנת נקודות, עלה 12 של הודעות בלילה בעזרת במוחו של לואי הרעיון לחבר כתב שמבוסס נקודות. הניסיון שצבר כבן של רצען עזר 6 על לו לנקב את החורים בצירופים שונים, ומשש הנקודות הוא יצר את כל האותיות. סיפורו מעורר ההשראה מלווה באיורים יפהפיים ומומלץ לקרוא אותו בקול גם באוזני תלמידים בכיתות הגבוהות בבית הספר היסודי. ג'ן בריאנט, תרגם ועיבד: יהודה אטלס, איורים: 6+ בוריס קוליקוב. הוצאת צלטנר ספרים, לבני הביתה ספר נוסף בסדרה "חלוצים של תרבות" המצטרף למדינה. זהו 70- למדף המומלצים לשנת ה סיפורה של הילדה רוזה, פליטה מאירופה שאיבדה את קולה ואת היכולת לשיר. אל מחנה המעצר בקפריסין החוצץ בין המלחמה שנגמרה לארץ שמחכה, מגיעים שושנה דמארי ומשה הוא 1948 וילנסקי. ביקורם ההיסטורי בפסח הזדמנות לספר על הפרק העלום הזה בתולדות העלייה לארץ ישראל. גם הילדה רוזה נפתחת לקול הפעמונים ולשירה המתעוררת. תמי שם טוב ורחלה זנדבנק, איורים: יעל 8+ אלברט. הוצאת כתר, לבני יום המשפחה – סיפורי סבתא בפברואר, הוא יום 15- ל' בשבט, שהשנה חל ב המשפחה. במכוון או שלא, יצאו לאחרונה מספר ספרים המעמידים במרכז דור חדש של סבים וסבתות. מי שנוהג לקיים מסיבה משפחתית לקיים מחווה ל"דור 70- יכול היה ברוח חגיגות ה המייסדים". "מה עושים עם סבתא?", ספרן של מחזאית התאטרון עדנה מזי"א ומעצבת התפאורות אורנה סמורגונסקי. סבתא מבלה עם נכדתה שירה והופכת בגופה למתקן שעשועים משוכלל: אפשר לסרק אותה, אפשר לטפס עליה, אפשר להתנדנד ואפשר להתגלש... ובסוף, כמה מתבקש, גם להניח את ראש ולחלום חלומות. כמו בספר הקודם של השתיים ("עוד פעם סבתא!"), הסבתא המאוירת מזכירה מאוד את מזי"א עצמה, שמיטיבה לייצג את דור הסבתות הפעיל של ילדי האלף השלישי. "שטויות שסבא אומר", מאת אפרים סידון ועם איורים של דני קרמן, הוא אוסף של סיפורי מעשיות שלא היו מביישים את הברון מינכהאוזן: כלב שמחלק מכתבים, חולצות שסועדות ליד שולחן, חתול ששוטף כלים וכוכבים שרוכבים על אופניים. רוח השטות הזו ששורה על הספר בחריזה הקולחת של סידון ובאיורים המשעשעים של קרמן מולידה חיוכים רבים, והסבא הקרמני שמציץ בסוף הסיפור מכדור פורח, הוא זה שעליו נאמר שאולי מדובר במעשיות ושטויות, אבל אלה בדיוק הסיפורים שכיף להקשיב להם. הסבים האלה מצטרפים למסורת ספרותית סבאית שאליה משתייך גם הסבא של מאיר שלו, מ"ווניל על המצח ותות על האף" הוותיק. כולם יחד שייכים לדור ספרותי משתובב, שטותניקי, ולמען האמת, ילדותי לא פחות מנכדיו. אבל אלה לא הסבאים היחידים על המדף, שהרי שלו אחראי גם לשלושה סבאים מופלאים מ"הגשם של סבא אהרון", שיש להם קשר קרוב לטבע ומחויבות לעמק, וספר שלם מוקדש רק להם, ואף נכד לא נראה שם באופק. סבאים גיבורים בזכות עצמם. באופן אישי אני מעדיפה סבים כאלה: מכבדים את גילם, מלאי תבונה ועשירים בניסיון שמפרנס סיפורים רבים. כזה הוא גם "סבא סביח" (הוצאת זמורה ביתן) של תמי שם טוב, המציג סיפור של עלייה (מעיראק) והתאקלמות (ברמת גן) בדרך שאינה מתחנפת או מייפה את המציאות. סיפור שלא מחמיץ שיעור בקליטת עלייה ועברות שמות ("היום מבינים שאנשים אוהבים את מי שהם ואת מה שהם הביאו מארץ מולדתם"), ומעלה על נס מסורת קולינרית והתערות חברתית שלא מפנה עורף לעבר. גם סבא אליהו של ינץ לוי, מהספר "כשסבא אליהו היה קטן" (זמורה ביתן), הוא ארכיטיפ סבאי של חוכמת חיים, תושייה ודמיון מפותח. סיפורי ילדותו נטולי זמן ומקום קונקרטיים אבל הם מצליחים לתאר רוח של תקופה, ערכים בסיסיים של כבוד לזולת, אהבת הספר והסתפקות במועט, לצד השאיפה להצליח ולפרוץ גבולות בנחישות ובחן. אני מנחשת שלסבא אליהו יש עוד המון עלילות מרתקות שעושות, ברגעים אלה ממש, את דרכן הישר לליבם של ילדים שאוהבים סיפורים וסבאים גם. ספר, דבק ומספריים הצעה להפעלה בעקבות סיפור רגע לפני שמסתיים החורף השחון, אני מציעה לכם לבקש מהתלמידים להצטייד בכפפות, להוסיף להן מדבקות של עיניים ופה ולספר יחד איתם את הסיפור המופלא של חנוך פיבן, "כפפה אחת ורודה". זו הזדמנות לחשוף בפני הילדים את האמנות ואת הטכניקה המיוחדת ששמעו את הסיפור 5-8 של פיבן. ילדים בני התגייסו בהתלהבות לפעילות היצירתית וחזרו עם כפפות מצוירות כדי להמחיז את הסיפור ולקרוא בו שוב מההתחלה. מורים כותבים דממת הספק אווה רייך, ניצולת שואה, כותבת לקראת סוף חייה יומן ומעבירה אותו לאחראי על בית העלמין בקיבוץ. אבנר המופתע מתוודע לסיפור הישרדותה ומוצא קווים מחברים לילדותו שלו. מקצתו של הסיפור מבוססת על סיפור אמיתי. צביה גולן, הוצאת קוראים הבלגן של הדס יממה משעשעת ומתסכלת בחייה של ילדה בעלת הפרעת קשב וריכוז שאינה מצליחה למלא את המשימות הנדרשות בבית הספר ובבית. הבלגן בחדר הוא תמונת ראי של בלגן המחשבות שבראש, ובסוף יש גם הצעות ייעול יצירתיות פרי נסיונה של הכותבת, שהיא מורה ומחנכת שחקרה שיטות חינוך אלטרנטיביות. הדס גניס-פרי, ספרי צמרת // ספרים אתנחתא גלית לוי ספרות ילדים // 2018 מרץ < שיעור חופשי 30