שיעור חופשי / אדר תשעח / מרץ 2018 / גליון 124

י צירה חדשה של רמי באר היא תמיד אירוע מסקרן ומעורר ציפייה. באר הוא יוצר ברוך כישרונות ומנוסה מאוד, ולהקת המחול הקיבוצי שעמה הוא עובד, במיוחד בהרכבה הנוכחי, כוללת רקדנים מצוינים שניכר בהם שהפנימו והטמיעו בגופם את שפתו האמנותית של באר. כמו ברוב יצירות המחול העכשווי, גם כאן מוצעת עבודה מופשטת שכל צופה יכול לפרשה בדרך המתאימה לו. באר, אדם פרטי מאוד שממעט בראיונות ונמנע בהתמדה מלפרש את יצירותיו, מסביר תמיד כי הוא מעדיף שהצופה ייכנס לאולם ויחווה את העבודה ללא הכוונה מראש. עם זאת, יצירתו החדשה "חלב אם" היא הראשונה בקריירה הארוכה של באר שיש בה ממד אישי. היא נוגעת במשפחתו הקרובה, ובאר מקדיש אותה להוריו שושה ומני באר, ניצולי שואה, שהלכו השנה לעולמם. בתוך כך, הבחירה שלו בכותרת "חלב אם" חורגת מהפרטי וכוללת גם ממד אוניברסלי, המעניק לעבודה עוד רובד. רגעי הפתיחה של העבודה החדשה מרגשים במיוחד - המסך נפתח מעט בקצה השמאלי של הבמה ופנס רב-עוצמה מאיר שני רקדנים בדואט שנצרב בזיכרון ומרגש עד מאוד. אחר כך, במיומנות של מאסטר, חושף באר את רקדניו הנפלאים בשרשרת של מחולות סולו ובהמשך גם בהרכבים קטנים, וכמובן בקטעים שבהם משתתפים כל רקדני הלהקה, היוצרים על הבמה עושר ויזואלי ופיוטי שנשען כולו על הגוף הנע בחלל. כמו בעבודותיו הקודמות, גם ב"חלב אם" חולש באר כמעט על כל היבטיו של המופע הבימתי – הוא יוצר את הכוריאוגרפיה ומעצב את הבמה, מעצב את התאורה שהפעם היא נפלאה במיוחד, וגם שותף למעצבת לילך חצבני בעיצוב התלבושות שהיו מינימליסטיות ואפקטיביות, ולאלכס קלוד שותפו הוותיק בעיצוב פס הקול המוזיקלי. המעורבות העמוקה של באר בכל אלה, שהיא לדבריו הדרך המיטבית עבורו להביא את רעיונותיו לבמה, עוררה לא פעם ביקורת, ובעיקר נטען שכדאי שבאר יזמין כוריאוגרפים נוספים שייצרו ללהקה ובכך יוצע לקהל מגוון רחב יותר. ואולם, בשנים האחרונות נראה שבאר חווה פריחה והתחדשות, והוא מצליח לרגש. כך עם עבודתו הקודמת "סוסים בשמים" שזכתה לשבחים הודות לעולם מלא הדמיון שברא באר על הבמה ולתנופת היצירה שלו שהטעינה את הרקדנים באנרגיה סוחפת; וכעת עם "חלב אם", שגם בה זונח באר את השימוש שעשה בעבר בתלבושות ואביזרים ומרכז את כל הכישרון והתשוקה בתנועה וברקדנים שהולכים איתה רחוק. מומלץ בחום. יעל אפרתי מהפרטי לאוניברסלי חלב אם, יצירתו החדשה של הכוריאוגרף רמי באר ללהקת המחול הקיבוצית, מרתקת כתמיד - ולראשונה, כוללת התייחסות למשפחתו של היוצר מהמהלך. אחר כך, כשהן משתחררות מהמחשבה המגבילה, הן מתחילות לגלות את ההנאה". את ההנאה שלהן אי אפשר היה שלא לראות ", כותרתו הבלתי מקרית של המופע החדש GO" ב והמרגש שהעלתה ליס לאחרונה במרכז סוזן דלל נשים, כולן בוגרות 18 בתל אביב. קבוצת גדולה של הסדנאות, המציעות תמהיל מפתיע של תנועה וטקסט המוגש ברוב חן, כל אחת בדרכה וביכולת השמורה לה להיות אירונית, מצחיקה, מרגשת. מאליו מובן שהיו שם כל מיני נשים, בכל מיני צבעים, גמישות פחות או יותר, רזות פחות או יותר, חסרות ניסיון בריקוד וכאלו שרקדו בילדותן והפסיקו בהוראת הוריהן, והכל כמו כדי להדגים כמה השלם יכול להיות גדול משלל חלקיו. הדימויים שהן מציגות כוללים בין היתר לוחמים בסרבלים אפורים, בלרינה בבגד גוף ורוד וגוף נשי מבוגר, דימויים שנבנים ומתפרקים ומציפים שאלות של נוכחות, רצון חופשי, כפייה ועוד. את תמונת הסיום של המופע הזה, הנדמה לריחוף, תקחו איתכם גם אחרי סופו. יעל אפרתי ההיסטוריה של להקת המחול הקיבוצית להקת המחול הקיבוצית הוקמה בידי יהודית ארנון, שהיתה 1973- ב .1996 המנהלת האמנותית שלה עד ארנון, כלת פרס ישראל, נולדה בצ'כוסלובקיה, ושרדה את מחנה הריכוז 1948- אושוויץ. היא עלתה לישראל ב וביחד עם קבוצת עולים, בהם הוריו של רמי באר, ייסדה בגליל המערבי את קיבוץ געתון שבו פועלת הלהקה עד היום. במהלך שנות עבודתה רקמה ארנון קשרים מיוחדים עם יוצרים בישראל ובעולם והזמינה אותם ליצור עבודות מחול ללהקה. בין אלה ניתן למנות יוצרים בעלי מוניטין בינלאומיים כמו מץ אק, סוזנה לינקה, ירי קיליאן, אוהד נהרין, דני עזרלו ואחרים. ארנון הובילה את הלהקה להישגים אמנותיים מרשימים, והיא זו שזיהתה את כישרונו היצירתי של רמי באר, אז רקדן צעיר ומוזיקאי חובב, טיפחה אותו וייעדה אותו לרשת אותה כמנהל האמנותי של הלהקה. לצד הלהקה הבכירה פועלת בגעתון להקת המחול הקיבוצית הצעירה, אותה והיא משמשת עתודה 1994- הקים באר ב ללהקה הבכירה ומתמקדת בהעלאת מופעי מחול בפני ילדים ונוער. רקדני שתי הלהקות חיים, רוקדים ומלמדים בכפר המחול הבינלאומי שהוקם בגעתון, ובו מוכשרים רקדנים מצטיינים ומבטיחים מישראל ומחו"ל. יעל אפרת ובראשונה אמניות, ולפיכך היסוד החשוב ביותר עבורן היא ביטוי עצמי ויצירתיות. המעמד הזה "מפצה" על גובה המשכורת כמו גם על העובדה שרבות מהמורות לריקוד "מטליאות" לעצמן משרה במספר רב של בתי ספר. קושי אחר נעוץ בעובדה שמדובר בתחום שבו לגוף יש תפקיד מרכזי. "כל פעם יש לי את ההרהורים האלה, בגלל שהגוף הוא כל כך חמקמק, הפכפך ובלתי צפוי, עד מתי אני אוכל להמשיך לתפקד כמורה בתחום הזה", אמרה לאופיר מורה שביטאה משאלה שבתום פרק ההוראה ייפתח פרק שבו תוכל לבטא את עצמה מבחינה אמנותית באמצעות גופה. יעל אפרתי תלמידות במגמת מחול. העצמה שמלווה אותן גם מחוץ לסטודיו צילום: אמיל סלמן / הארץ צילום: שרית אזולאי צילום : אייל הרוש 33 שיעור חופשי > 2018 מרץ