שיעור חופשי / אדר תשעח / מרץ 2018 / גליון 124

א לפי מורים ערביים מצפון הארץ, מרביתן מורות, נאלצים לנסוע מדי יום במשך שעות ארוכות כדי ללמד ביישובי הבדווים בנגב, ולשוב לביתם בשעות אחר הצהריים. המורים - מטייבה, כפר קאסם, ברטעה ונצרת – נדחקו להוראה בדרום עקב המחסור במשרות הוראה בבתי ספר ערביים בצפון, בעוד שבחברה הבדווית גובר הביקוש למורים, בעיקר לאנגלית, מתמטיקה, פיזיקה וכימיה. חלק מהמורים, שהתייאשו מהנסיעות הארוכות, שוכרים דירות ביישובים הבדווים; ואחרים בוחרים להתגורר בבאר שבע. "במגזר הערבי אין נשירה, כי אין הרבה אלטרנטיבות מקצועיות מלבד רפואה, מדעי החיים או הוראה", מסביר אברהים אסמעיל אבו עג'אג', תושב כסייפה, מרצה וחוקר במכללה האקדמית לחינוך קיי שהתמחה בחינוך מיוחד ובניהול מערכות חינוך. לדבריו, "תהליך ההסתגלות של המורים שמגיעים מהצפון הוא קשה במיוחד. יש חיכוכים על רקע הבדלים תרבותיים בין הקהילות, והם חווים קשיים בכניסה למערכת החינוך המקומית, הן מצד המורים המקומיים והן מצד ההורים והתלמידים. חלק מהמורים עוזבים את האזור או עוברים לבית ספר אחר". לא היו כלל מורים מקומיים 70- בשנות ה במערכת החינוך הבדווית, ורוב המורים הגיעו מכפרי המשולש ומצפון הארץ. בהמשך היו מורים מקומיים בודדים; מי שסיים תיכון יכול היה להפוך למורה, ומספר המורים הבדווים רוב המורים היו עדיין 90- גדל. עד שנת ה מהצפון, אך באמצע אותו עשור החלו נשים בדוויות להשתלב באוניברסיטאות; ובאמצע הונהגה מדיניות של העדפת 2000- שנות ה מורים מקומיים, במטרה להביא לכך שהם יהיו רוב המורים בחינוך הבדווי. כיום רוב המורים בחינוך היסודי הם מקומיים, ואילו בחטיבת הביניים ובתיכון יש רוב של מורים צפוניים. המקצועות העיקריים שבהם אין עדיין די מורים מקומיים הם אנגלית, מתמטיקה, פיזיקה וכימיה. תהליך זה, של כניסת מורים מקומיים למערכת החינוך שאוישה קודם לכן כמעט כולה על ידי המורים הצפוניים, יוצר מתחים על רקע תרבותי, מאבקי כוח והתמודדות על משרות. במסגרת פרויקט מחקרי במכללת קיי שעסק במערכת החינוך הבדווית, אבו עג'אג' חקר את המורים הצפוניים, ובמיוחד את ההתמודדות של המורים החדשים. לדבריו, המורה מהצפון שמגיע לנגב בפעם הראשונה אינו מכיר את החברה הבדווית, אלא ניזון מסטריאוטיפים לגביה בתקשורת – שם היא מוצגת כחברה פרימיטיבית. לדבריו, כך נוצרת התנגשות תרבותית בין שני הקצוות של החברה הערבית. "המורים הצפוניים פוגשים דפוסי התנהגות, לבוש ודיאלקט שהם לא מכירים. למשל, הם מתקשים להבין את השפה המדוברת, שהיא בדווית עממית. מורים צפוניים, ובמיוחד מורות, מתקשות להסתגל לדפוסי ההתנהגות, המסורת והערכים של החברה הבדווית המקומית, והדבר מקשה עליהן בשלבי ההתאקלמות הראשונים בבית הספר". מהצד השני, הבדווים חשים שהמורים שהגיעו מהצפון אינם מבינים אותם ואת תרבותם, ואף מתנשאים עליהם. כך למשל, הם מתקשים לקבל את דפוסי הלבוש המודרני והעירוני, החשוף יחסית, של המורות הצפוניות. מורים צפוניים הזרים לתרבות הבדווית אינם מבינים את המתחים והמאבקים על רקע שבטי בין המשפחות, שיש לו השפעה גם על מינוי של בעלי תפקידים במערכת החינוך. "המדיניות של משרד החינוך והרשויות המקומיות היא להעדיף מינוי של בוגר מקומי, גם אם לא כולם ראויים", מסביר אבו ע'גאג'. "זה מקשה על המורים הצפוניים שלא מקבלים תפקידים, גם אם הם מתאימים יותר ומשכילים יותר. זה יוצר תחושת קיפוח וחוסר צדק אצל המורים הצפוניים". המתחים על רקע תרבותי הופכים לקונפליקטים של ממש בתוך בית הספר, בראש ובראשונה ביחסים עם המורים המקומיים. "המורים הצפוניים חוששים להיכנס לחדר המורים, וכך נוצרים ריחוק וניכור ביניהם לבין המורים המקומיים. כמעט אין ביניהם אינטראקציה, ולפעמים הם בקושי אומרים שלום זה לזה. המורה המקומי מסתכל בריחוק על הצפוני, במיוחד בשל המראה החיצוני והלבוש החשוף יחסית והלא מסורתי. המורה הצפוני מרגיש לא נעים, ומתרחק מחדר המורים". גם בתקשורת עם ההורים ניכרים מתחים ואי הבנות תרבותיות. "ההורים מעדיפים מורים מקומיים או קרובי משפחה, ומבקשים להתערב במינויים", מסביר אבו עג'אג'. "המורה הצפוני לא מודע למערכות האינטרסים האלה ולמינויים. בעקבות זה מורים עוברים לעתים התנכלויות. זה מתחיל בצעקות, השחתת רכוש אישי או גרימת נזק תדמיתי, ולפעמים מגיע גם לאלימות פיזית. המורים מרגישים לעתים שההורים מזלזלים בהם, כל ההאשמות מופנות אליהם כי הם חדשים ולא מקומיים, והם חשופים להתקפות בלי לקבל הגנה מהמערכת". המפגש הראשון עם התלמידים מלווה אף הוא בחששות ובפחדים, מסביר אבו עג'אג' - בעצמו מורה לספרות ערבית בבית ספר יסודי. "התלמידים הבוגרים יודעים את זהות המורה החדש, אם הוא מקומי או צפוני, ומנסים לבלבל אותו בדפוסי התנהגות ובשפה שהוא לא מבין. המטרה שלו היא לשמור על 'שקט תעשייתי', בלי לחשוף את הקשיים שלו כלפי הצוות, כדי לשמור על הדימוי שלו. התלמידים מעמידים אותו במבחנים ובאתגרים קשים". המתחים והקונפליקטים שאתם צריך להתמודד המורה הצפוני החדש בכל הזירות יוצרים תסכול. "חוויות קשות מלוות את המורה בתהליך כניסתו וקליטתו במערכת", קובע אבו עג'אג', "הם נשחקים נפשית, האוטונומיה שלהם נפגעת ולפיכך הם נחלשים ותפקודם היומיומי נפגע. לצערי, תנאי העסקתם של המורים החדשים אינם הולמים את מעמדם האישי וההשכלתי, והגיע הזמן לשנות מציאות זו". המפתח לשינוי, הוא סבור, נמצא בעיקר בידי מנהלי בתי הספר, שצריכים ליצור אווירה של הכלה ותשתית שתאפשר למורים החדשים, ובמיוחד הצפוניים, להיקלט בצורה הטובה ביותר. "צריך להצמיד חונך ומורה מלווה למורה החדש, ולהבטיח שיבצע את עבודתו בצורה הטובה ביותר באמצעות מעקב. על המנהל לקיים שיחה מקדימה עם המורה החדש, להסביר לו על מאפייני האוכלוסייה והתלמידים ודפוסי ההתנהגות, וכן להציג את המורה בפני המורים וליזום מפגשים שיובילו לאינטראקציות חברתיות בין המורים", פורש אבו עג'אג' את חזונו. "על המנהלים לבנות תוכנית צמיחה אישית בקהילה בבית הספר ובקהילה החברתית המתמקדת בטיפוח המורה החדש, התומכת בצרכים פסיכולוגיים של שייכות, הכוונה עצמית ואוטונומיה, ומקדמת התחשבות במורה ואכפתיות כלפיו. כן יש לחזק את היצירתיות אצל המורים, התורמת לפיתוח אישיותם העצמאית". אבו עג'אג' מתווה את החזון שהוא רואה לשילוב המורים הצפונים במערכת החינוך הבדווית בנגב. "המורים האלה הם חלק בלתי נפרד מהנוף המקומי, ומתוקף זה המערכת החינוכית בדמות מנהלי בתי הספר, המפקחים ומנהלי מחלקות החינוך חייבים להנחיל דרך של שוויון בין המורים המקומיים והצפוניים, ובמיוחד החדשים. הבעיות בוערות – ואיננו יכולים לחכות עד שיבואו על פתרונן בעצמן". הוא קורא לאנשי החינוך "לקיים שיח פנים חברתי אמיץ", שבו ישתתפו נציגים של מורים חדשים, מורים צפוניים ומקומיים, אנשי חינוך, בעלי תפקידים במשרד החינוך, הרשות המקומית וארגונים חברתיים. "הפתרון הוא רב-מערכתי ואי אפשר להסתפק רק בקבלת מורה לעבודה ובשיבוצו לתפקיד מסוים", קובע אבו עג'אג'. // אתגרים בהוראה אתנחתא החוקר אברהים אסמעיל אבו עג'אג' מספר על הקשיים של המורים הצפוניים רותי גליק במערכת החינוך הבדווית   הקונפליקט בין הצפון לדרום בית ספר בחאן אל חאמר. למצולמים אין קשר לכתבה צילום: אמיל סלמן / הארץ "תהליך אבו עג'אג': ההסתגלות של המורים שמגיעים מהצפון הוא קשה במיוחד. יש חיכוכים על רקע הבדלים תרבותיים בין הקהילות, והם חווים קשיים בכניסה למערכת החינוך המקומית, הן מצד המורים המקומיים והן מצד ההורים והתלמידים" 2018 מרץ < שיעור חופשי 36