שיעור חופשי / תמוז תשעח / יוני 2018 / גליון 125

// ראיון אקטואליה ה טרדות ופגיעות מיניות של בנות ונערות מצד בנים אינן הביטוי היחיד לאלימות על רקע מגדרי בבתי הספר. בשנים האחרונות מתחילים להתייחס גם לאלימות הרגילה המתרחשת בחברת הנערים כאל תופעה שניתן להסבירה בהקשר דומה. ד"ר ירון שוורץ, חוקר גבריות, מגדר וחינוך, מכנה את האלימות שמפנים נערים כנגד חבריהם אלימות מגדרית. הוא מתנגד לתפישה הרואה בהתנהלות התוקפנית הזו מעין רעש רקע תמידי במערכת החינוך, ומסרב להעלים עין. במאמר שכתב עבור היחידה לשוויון בין המינים במשרד החינוך לפני כמה שנים, הוא הפנה זרקור לתופעה שתיאר כ”משבר הנערים”, ומספקת הסבר מסוים לתופעת האלימות , בנים בני 90- המגדרית. לדבריו, החל משנות ה עשרה בעולם כולו נעשו יותר אלימים מבעבר. במשקפיים מגדריים ניתן לראות בהסלמת האלימות משבר שנוצר על רקע הקונפליקט בין האידיאלים והציפיות הנובעות ממודל הגבריות המסורתית, לבין ביטויי הפמיניזם בסביבתם וחוסר יכולתם של הנערים להכיל את הקונפליקט הזה. לכן, לדבריו, “תקופת הנעורים הופכת למבחן בלתי פוסק של הוכחת הגבריות דרך אקטים אלימים כמו ביטויי הומופוביה, עיסוק אובססיבי בפורנוגרפיה והתנהגות פוגענית כנגד נערות, נשים ונערים חלשים מהם”. בתקופה זו, הוא מציין, גואות אף התמכרויות לסמים ואלכוהול וכן צצים טקסי חניכה וגבריות אתגריים. שוורץ מדבר על הנזק ללמידה שגורמת האווירה של אלימות מגדרית, ומציע תגובה הולמת בדמות תוכניות להתערבות בית-ספרית. הוא מרכז את תוכנית המגדר בתיכון 2013 מאז הדתי-ניסויי לבנים של מכון הרטמן, שכותרתה הלא-שגרתית היא “בית מדרש, גבריות, יהדות ומגדר”. זו תוכנית מניעה והתערבות הוליסטית, ששוורץ כתב את תוכניות הלימוד שלה המתייחסות לנושאים השונים הנמצאים תחת מטריית המגדר - כשוויון מגדרי, חינוך מיני ועוד. רק קומץ מומחים בעולם חוקרים את תחום הגבריות תחת תחום המגדר והחינוך, המתייחס , נשוי ואב 43 בדרך כלל לנשים; שוורץ, בן לשלושה ילדים המתגורר בירושלים, הוא אחד מהם. בין השאר, הוא מייעץ לבתי ספר ותוכניות חינוך שונות, כמו תוכנית הגנה עצמית ומודעות מגדרית בארגון “אל הלב”, המקדם את נושא ההגנה העצמית אצל נערות. כמו כן, שוורץ מרצה על מגדר וגבריות באוניברסיטאות בר אילן (במסגרת לימודים לתואר השני) ובן גוריון, וכן במסגרות חוץ-אקדמיות שונות. מתי נחשפת לראשונה לרעיון המגדר? שוורץ: “כשהייתי בצבא עברתי בשלב מסוים מתפקיד קרבי לשירות בבסיס צריפין, וכך התוודעתי להטרדות מיניות בצבא. הייתי ביחידה שאוישה בקצינים ותיקים ומבוגרים ופקידות צעירות. האווירה היתה סקסיסטית ושוביניסטית מאוד, ובלי לדעת את המושגים הללו, זה נראה לי מאוד לא הוגן. לפני הצבא לא היה לי מושג על כך. למדתי בתיכון סטנדרטי, אוסטרובסקי ברעננה; אך כיום, בדיעבד, אני יודע שבוודאי היו גם שם המון פגיעות בין בנים לבנים, מה שהיום אנחנו יודעים לקרוא לו בשם אלימות מגדרית”. מהי אלימות מגדרית? “אם ניקח את כל ההתנהגויות של בנים וננתח אותן, נראה שברובן, הרקע הוא מגדרי. למשל, ילד בכיתה ו’ ניפץ כיסא על תלמיד אחר, כי זה קרא לו הומו. כשקוראים לך הומו זה אומר שאתה לא גבר. כמעט כל הקללות הן על בסיס מגדרי. המשמעות היא שאתה או מישהו מהמשפחה מתנהל בניגוד לציפיות המגדריות של החברה. הבסיס של רוב מקרי האלימות בין בנים, הוא הניסיון להוכיח מי יותר גבר”. איך הגעת למחקר ולעבודה בתחום הזה? “היתה לי פנטזיה לעשות משהו חברתי, שהתגבשה באותן נסיבות שתוארו בבסיס הצבאי, אבל לא ידעתי מה לעשות איתה. למדתי לימודי מזרח אסיה לתואר ראשון, ואת התואר השני עשיתי במדע הדתות באוניברסיטת בר אילן. בסוף לימודי לתואר השני לקחתי קורס בחירה שבחן את המבט הפמיניסטי על תורות פילוסופיות, וגרם לי לסוג של הארה. התחלתי להבין איך מסתכלים על העולם במשקפיים פמיניסטיים. שמעתי שמתגבשת קבוצה של גברים 2003- “ב שמרצים בתיכונים לנערים על כל מה שנמצא מתחת למטרייה של המגדר: שוביניזם, פגיעה מינית, צבא, מדיה וסטריאוטיפים מגדריים. זה היה במסגרת פרויקט נמ”ש – נוער מוביל שינוי, שהובילה שדולת הנשים בשיתוף משרד החינוך. ואני הרי חלמתי שיהיה פרויקט כזה. ניגשתי והתקבלתי לתפקיד. לימדתי מגדר בכמה בתי ספר בגליל, בנהריה, קצרין, טבריה ונצרת, ושם צמח המחקר שלי”. מה גילית כשהתחלת להיכנס לבתי הספר? “עולם מטורף של נערים עמוסי הורמונים שלא רואים ממטר, מאותגרים על ידי המיניות שלהם, בהליכי הוכחה תמידיים. מוכנים למות כדי להוכיח גבריות, לעשות כל מבחן עוצמה, כל טקס חניכה, עד למכות קשות בין נערים לנערים ופגיעה בנערות. בשיחה בעקבות אירוע, הם הצליחו להבין שמדובר בתקיפות מיניות, ועדיין הנערים לא היו מסוגלים להודות שהם תוקפים. האמירה השכיחה היתה: ‘כולם עושים את זה’, וגם ‘בנות רוצות את זה’”. איך מדברים עם נערים בגיל הזה? “לא היתה שפה בכלל. מרכזי הסיוע עדיין דשדשו, היה פער כמעט לא ניתן לגישור בין החל להיכנס לתמונה 2007- הנערים למנחים. ב הסמארטפון, וראינו איך בית הספר מתמודד לראשונה עם נער ששלח תמונת עירום של ילדה בטלפון לכל הכיתה. ראינו גם איך זה קורה פעם אחר פעם שהילדה הנפגעת עוזבת והנער נשאר. היה תסכול גדול מהתמודדות המערכת ובהדרגה כל המנחים עזבו. הם הרימו ידיים”. ואתה? “הייתי טעון. פניתי לד״ר ליאת פרידמן, שלימדה קורס על פילוסופיה בראי הפמיניזם, ואמרתי לה שאני רוצה לעשות דוקטורט בלימודי מגדר. היא התלהבה ומשם זה התגלגל. בשיחה עם פרופ’ דני קפלן, אחד המנחים שלי (השנייה היא ד”ר טובה הרטמן, ת”ג), הוא חשב שזה יהיה מעניין לחקור את הדילמות של המורים מול הנערים בכיתה. את המחקר עשיתי בעבודתי בנמ”ש”. מה מצאת במחקר שלך? “ערכתי מיפוי ומצאתי מהן הדילמות והבעיות שמורים נתקלים בהן. גיליתי שמורים חוששים מאוד להיכנס לשיח בהקשר המגדרי, וגם שאין להם את הכלים להיכנס לשיח הזה. חזרתי גם לנערים ודיברתי איתם, הפעם כחוקר. שאלתי אותם מה הבעיה, ולמה הסדנאות לא עבדו. “הם אמרו לי שהם הרגישו שהפנינו אצבע מאשימה אליהם, ולכן זה לא עבד. ‘אנחנו מתנהגים כמו שאנחנו מתנהגים בגלל מודל החיקוי שנותנים לנו’, הם אמרו, וזה נכון. את ההתנהגויות שלהם הם אימצו מהליכה ברחוב, מהמדיה החדשה, מהמורים שלהם. נערים, כל מה שהם רואים מסביבם - נעשה למודלינג עבורם. אם מורה מדבר בצורה תוקפנית למורה אחרת, הנער שראה אותו עלול ללמוד ממנו”. אבל זה מתחיל הרבה יותר מוקדם מהתיכון. “כשבנים ובנות לומדים יחד, נוצר תעתוע של שוויון מגדרי. הרי ילדים לומדים אותם נושאים, הם חשופים לאותן חברה ותרבות, אבל בעצם יש הפרדה מגדרית מרגע הלידה כמעט - בצבעי ורוד וכחול ובצעצועים השונים. בנים ישחקו בגיבורי על שריריים ומחומשים, בנות - בבובות עם צורות עגולות ורכות שיתחלפו עם הגיל בברבי. החוגים של בנים ובנות הם שונים. בנות בבלט ובקרמיקה, ובנים בג’ודו ובחוג לגו. עד כיתה א’, הילדים הם לא רק מופרדים ויודעים מי הבן ומי הבת, שזה חיובי, אלא יודעים גם מה התפקידים השונים שהחברה מצפה מהם למלא. “במסיבת חנוכה, הבנות רוקדות את ריקוד הסופגניות והבנים הם לוחמים. על קירות "אין נערה שלא שמעה הערות מחפיצות על הגוף שלה, אין אחת שלא צבטו או רמזו לה, אין אחת שלא הבינה שהיא לא שווה בשלב מסוים בחייה". את המשפט הכואב הזה אומר ד"ר ירון שוורץ, חוקר גבריות, מגדר וחינוך, שמאמין תמירה גלילי שבית הספר הוא המקום שממנו יתחיל השינוי  "יש עיוורון בכל הקשור לנושא המגדר בחברה, ומורים הם חלק מהחברה" "כשנכנסתי לבתי הספר לראשונה, גיליתי עולם מטורף של נערים עמוסי הורמונים שלא רואים ממטר, מאותגרים על ידי המיניות שלהם, בהליכי הוכחה תמידיים. מוכנים למות כדי להוכיח גבריות, לעשות כל מבחן עוצמה, כל טקס חניכה, עד למכות קשות בין נערים לנערים ופגיעה בנערות" ד"ר ירון שוורץ צילום: מור ברנשטיין 15 שיעור חופשי > 2018 יוני 2018 יוני < שיעור חופשי 14