שיעור חופשי / תשרי תשעט / ספטמבר 2018 / גליון 126

כ בר שנים רבות פועלות במסגרת המוזיאונים לאמנות בעולם ובישראל מחלקות חינוך, המתווכות את אוצרות המוזיאון לתלמידים בגילאים שונים. ברוב המקרים אלה הם ביקורים המודרכים על ידי צוות המוזיאון, בתיאום עם בתי הספר. ״בהדרכה ניתנת לילדים הזדמנות להתנסות בתהליך ההבנה והגדרת המשמעות של יצירות אמנות דרך התבוננות מעמיקה, תגובה רגשית ומחשבה״, מסבירה עדי שלח, מנהלת מחלקת .)1( החינוך של מוזיאוני חיפה לדבריה, ההדרכה במוזיאון האמנות בחיפה מתקיימת בקבוצות קטנות של עד תלמידים ונושאת אופי של דו-שיח, 20 שבו התלמידים משתתפים באופן פעיל. מקום נרחב בהדרכה מוקדש לשאלות שהתלמידים עצמם מעלים, וכך נוצר פתח ללמידה עצמאית נוספת ולדיון כיתתי. בנוסף מוצעות לבתי הספר פעילויות כמו שיעור הכנה לקראת הביקור אותו מעביר מדריך מטעם המוזיאון, וכן סדנאות אמנות. לתלמידי גני החובה מציע המוזיאון הדרכות בנות שעה וחצי שמתקיימות לרוב במרכז האמנויות, המשמש אגף הנוער של המוזיאון, ומועברות על ידי גננות שהוכשרו לכך. הפעילות מתמקדת בחוויה הראשונית של ביקור במוזיאון ובהיכרות עם מונחי יסוד כמו ״אמן״, ״אוצר״ ו״תערוכה״. לפעילות אופי של משחק וגילוי, והיא משלבת התנסות יצירתית. לבתי הספר היסודיים מוצע ביקור במרכז האמנויות שבו נפתחה בראשית חופשת הקיץ תערוכה חדשה, ״פרא, אדם וחיות אחרות״, המזמינה את הצופים הצעירים להתבונן ולחשוב על יחסי האדם עם הטבע בכלל ועם חיות בפרט - דרך מפגש עם יצירות אמנות עכשוויות המעמידות במרכזן בעלי חיים. היצירות מעלות שאלות הנוגעות לטבען הפראי של החיות, למשמעות ביותן של חיות המחמד, לנקודות המפגש בין בני אדם לחיות ולרגשות שמפגשים כאלה מעוררים - משיכה, סקרנות, חמלה, חיבה ולפעמים גם חשש ופחד. הביקור בתערוכה נמשך כשלוש שעות (עם הפסקת אוכל באמצע) והוא כולל הדרכה על הבחירות האמנותיות של האמן והיחס שלו אל בעל החיים בו עוסקת העבודה. בהמשך הילדים מתנסים בפעילות חופשית בסדנת משחק הכוללת יצירה בשולחנות אור ולמידה על בעלי חיים הנפוצים ביבשות השונות. לקראת סוף הביקור מוזמנים הילדים לסדנאות יצירה - ציור או פיסול - שממשיכות את הדיאלוג שהתקיים בתערוכה ושואבות ממנו השראה. לתלמידי חטיבות הביניים והתיכונים מציע המוזיאון ביקור מודרך בן שעה וחצי , העוסק Shop It! באשכול התערוכות החדש באופן ביקורתי בתרבות הצריכה העכשווית, כפי שזו משתקפת באמנות ישראלית ובינלאומית. עשרות האמנים המשתתפים תערוכות שונות מציגים את תגובתם 12- ב למנגנוני הצרכנות בחיינו. למעוניינים מציע צוות המוזיאון השתלמויות מורים דרך פסג״ה חיפה, וכן חדר מורים לומד להשתלמויות בית-ספריות הכוללות ביקור במוזיאון וכן הרצאה או סדנה מיוחדת. ) בנוסף למוזיאון לאמנות, בחיפה 1( עוד מוזיאונים שבהם מתקיימות הדרכות לתלמידים: מוזיאון טיקוטין לאמנות יפנית, מוזיאון הרמן שטרוק, מוזיאון העיר והמוזיאון הימי הלאומי. יעל אפרתי // תרבות אתנחתא בוקר מוטרף במוזיאון מוזיאון האמנות בחיפה מציע שלל אפשרויות לביקור עם תלמידים מכל הגילאים - ופעילויות שיאפשרו להם להתנסות בעצמם ביצירה " השחר של גאיה", ההצגה החדשה של תיאטרון המדיטק בחולון, מיועדת לבני ומעלה - בשורה משמחת לשכבת בני 12 הנעורים הצעירים, שלרוב "מקופחים" מבחינת ההיצע התיאטרלי המיועד ברובו לילדים. גאיה, גיבורת ההצגה, היא תלמידה בחטיבת הביניים, ומטבע הדברים מעסיקים אותה מבחנים ושיעורי בית, ולהבדיל החברות והחברים שלה - ובעיקר שחר, התלמיד החדש מהכיתה המקבילה, שבו היא מאוהבת בסתר. עד פה הכל די שגרתי, אלא שבתוך זמן קצר נוסף לעלילה מפנה דרמטי: גאיה מגלה גוש בצווארה, ומתברר שהיא חולה בסרטן. שגרת חייה החדשה כוללת ביקורים בבית החולים וטיפולים כימותרפיים על כל תופעות הלוואי שלהם, פאה נוכרית מכעיסה ומעל הכל, הסוד הגדול שצריך לשמור עמוק והוא, מטבע החיים, הולך ונעשה מעיק יותר. הבשורה הטובה כאן היא שכל "הרע" הזה מטופל ביד חומלת ואופטימית שגם משדרת אותנטיות - גאיה מצליחה להתמודד עם מחלתה ומבריאה. הדרך אל הסוף הטוב אינה פשוטה כמובן. גאיה פוחדת מהמחלה, מנסה להסתיר אותה ("זה לא סרטן, זו מחלה ממארת", היא מטיחה בחברתה בזעם), מתמודדת עם בדידות ועם הורים מודאגים מאוד, אבל גם לומדת על משמעותה של חברות אמת ועל ימים קשים בחיים, שהם באותה עת גם הימים היפים ביותר. במרכז ההצגה עומד הטיול השנתי הגדול. גאיה, שהכי רוצה להיות כמו כולם, מחכה לו בכיליון עיניים - ומה שהופך את הטיול לנכסף במיוחד הוא העובדה שגם שחר ישתתף בו. אלא שבמצבה המיוחד הרופא המטפל מסויג: הוא חושש שהטיול יהיה קשה מדי עבורה. ואם זה לא מספיק, היא נתקלת בחרדותיה של אמה, שחוששת להתרחק מהבת החולה. גאיה לא חוסכת ממנה את כעסה ותסכולה ובשלב מסוים אף מטיחה בה: "זאת אני שחולה, ולא את"; וגם מאשימה אותה בכך שהיא מנסה, באמצעות דאגת היתר שלה, לתפוס את תשומת הלב. בסופו של דבר, כאמור, הכל מסתדר והחיוכים מתרבים: גאיה יוצאת לטיול (הפשרה היתה שאמה מצטרפת) וחבריה הטובים, שכמובן מבחינים בחיבתה לשחר, מביימים עבור שניהם רגע פרטי שבו נרקמים וידויי האהבה ההדדיים של שני הצעירים. בסוף ההצגה גם מתגלה הבשורה הכי חשובה: גאיה החלימה. היא יכולה לחזור לחיים הרגילים, ולהתמודד "רק" עם האתגרים המקובלים של גיל הנעורים. את המחזה "השחר של גאיה" (כותרת נאה שיש בה כפל משמעות נחמד) כתבה שגית אמת, והוא מבוסס על ספרה באותו שם שחומריו לקוחים מחייה הפרטיים. היא חלתה ואחרי שהחלימה למדה משחק, 13 בסרטן בגיל ובהמשך הבינה שהיא הכי רוצה לכתוב. "השחר 18 של גאיה", ספרה הראשון שיצא לאור לפני שנים (בהוצאת "כתר"), נהפך לפופולרי ואהוב על בני הנעורים וזיכה את אמת בפרס זאב ובפרס לאה גולדברג לספרות. כמה שנים לאחר מכן עובד הספר לבמה על ידי אמת והוצג במשך ארבע עונות בתיאטרון אורנה פורת לילדים ונוער, שם גילמה אמת את הדמות הראשית. כעת, כאמור, עולה ההפקה החדשה שבה משתתפים חמישה שחקנים שמחליפים זהויות ותלבושות ברוב חן, ומצליחים להביא לבמה סיפור משכנע שעשוי במקצועיות - ואם לשפוט על פי הקהל הצעיר שנכח בהצגה, גם מהנה ומרגש. יעל אפרתי הימים הקשים והיפים ביותר ההצגה "השחר של גאיה" מספרת ברגישות ובאופטימיות על נערה שחולה בסרטן - אך מתמודדת גם עם האתגרים הרגילים של גיל הנעורים ב אמצע אוקטובר, במסגרת "העונה הבינלאומית" שנערכת במרכז סוזן דלל בתל אביב, יועלה ערב מסקרן שהוא פרי פרויקט ישראלי-ברזילאי מעניין. שלושה כוריאוגרפים ישראלים - אלה רוטשילד, אורלי פורטל ואייל דדון - נסעו לברזיל והתמקמו בשלוש ערים שונות, שם יצר כל אחד מהם עבודה קצרה ללהקה מקומית. בהמשך חוברו שלוש העבודות לערב אחד שהועלה ברחבי ברזיל, יועלה כאן בבכורה ישראלית באוקטובר ובהמשך ייצא לסיור הופעות בגרמניה. השילוב הזה - בין יוצרים עכשווים שונים ובינם לבין הרקדנים הברזילאים, שמטבע הדברים חשופים לחומרים אחרים ולשפות אמנותיות שונות - מסקרן מאוד את אורלי פורטל. לקראת יציאתה לברזיל היא יצרה והקליטה את פס הקול לעבודה שתיצור שם והוא כולל מוזיקה ערבית, מרוקאית ופורטוגזית. ובתוך כך, בימים אלה מעלה פורטל את "פולחן האביב של פאריד אל אטרש" - אחת העבודות המרהיבות שראינו כאן לאחרונה. זוהי מלאכת מחשבת של ריקוד ומוזיקה, שמוכיחה שאמנות טובה פשוט "עובדת", גם אם מוזיקה ושירה ערבית לא נכללו מעולם בקטגוריית הטעם שלך. פולחן האביב הזה (ואי אפשר שלא להיזכר מיד בפולחן האביב המערבי של מוריס ראוול), על עוצמת השירה ותנופת הריקוד שלו, מצליח לרקום דיאלוג מתמשך בין ההתרחשות הבימתית לבין הצופים באולם. הדיאלוג מעניין במיוחד במקרה הזה, כי היוצרת שלו מקיימת בעצמה דיאלוג מתמיד בין שתי דיסציפלינות: המחול המודרני העכשווי והריקוד המזרחי, שפות אמנותיות שהשליטה בשתיהן הופכת את היצירה לחוויה. שלבי הקריירה המוקדמים של פורטל- פולחן האביב בין מזרח למערב אורלי פורטל, יוצרת המחול שגדלה על הבלט הקלאסי, החליטה לצאת לחקור את הריקוד המזרחי - וכעת היא מעלה את התוצאות המרגשות על הבמה כיתוב תמונה לימודים באקדמיה למוזיקה ומחול בירושלים והתמחות באימפרוביזציה - עמדו בסימן מערבי מובהק. היא היתה רקדנית בלט קלאסי מצטיינת, ראתה במסלול הזה את הגשמת חלומה והעתיד שלה נראה ורוד ומגובש. בהמשך רקדה בלהקות מחול מודרני (בין היתר ב"אנסמבל בת שבע") ובמקביל התחילה לרקוד אימפרוביזציה, דיסציפלינה מערבית שענתה, לדבריה, על הצורך לשבור תבניות מקובלות וליצור אחרות תחתיהן. אחד היוצרים הבולטים בתחום היה הכוריאוגרף אריה בורשטיין, שאיתו העלתה במשך שלוש שנים מופעים ברחבי הארץ, והוא היה עד קרוב לתפנית שהתחוללה אצלה. מתי הבנת שחסר לך משהו בדרך האמנותית שבחרת? "זה קרה בכנס של אמני אימפרוביזציה שנערך בטוסקנה", מספרת פורטל. "כל המשתתפים היו אירופים, ורק אריה ואני מישראל, וכולם עושים כל היום אימפרוביזציה, שהיא סוג של קצה מחתרתי בדיסציפלינה של מחול מודרני. מצאתי את עצמי עם ריאד אל סומבטי, נגן העוד של אום כולתום, באוזניה. זה חומר כבד, לא שומעים אותו כסולן, ובתוך כך אני מרגישה בתוכי איזו אישה קדומה שעוד לא באה לידי ביטוי והיא מתחילה להשמיע קול. אחרי הכנס, בדרך הביתה, ישבנו אצל חברים ברומא, על המרפסת, ואמרתי לאריה שאני פורשת". פורשת לטובת מה? "לטובת המחקר על פולקלור וריקוד מזרחי, בדגש על ריקודי הבטן המצריים. הבנתי שמה שאני רוצה הוא להיכנס עמוק למעבדה הזאת. לא ללמוד מרקדנית אחרת ולא לחקות אותה, אלא לחכות לנביעה שתבוא מתוכי. מה שגיליתי והרגשתי היה מרגש, וידעתי שאם יש מישהו שיכול לחבר בין אימפרוביזציה לריקודי בטן זו אני, שחוזרת למקורות המזרחיים שלי. "המחקר שלי התרכז באגן, שיש לו תפקיד כל כך מרכזי בריקודי הבטן. כמי שחונכה על הבלט הקלאסי והמודרני למדתי לשמור על האגן שלי אסוף מאוד, שטוח, להדביק אותו לבטן ולהעלים אותו ככל האפשר; ואילו בעולם הריקוד המזרחי האגן הוא המוביל. הוא עגול וגדול, רב-ממדי, ובעיקר גמיש. בהמשך גם גיליתי שיש בו ריכוז עצום של אנרגיה, שהיא תמצית התנועה. "בשלב הבא במחקר הגיעה ההבנה איך מזיזים את המיכל האנרגטי הזה לטובת איברים אחרים בגוף. השליטה הזאת גורמת המון סיפוק ומעניקה לרוקדת ביטחון, כך שלא פלא שרבות מהן מחייכות תוך ריקודן. ההנאה הזאת היתה מרכיב נוסף במוטיבציה לשיפור המיומנויות וגיבוש שפת המחול שלי". האם את מרגישה שבריקוד שלך יש גם אמירה חברתית? "בהחלט. זה לא התחיל מזה אבל במשך השנים, כשנכנסתי עמוק לחקר הפולקלור, הבנתי איזה מטען נושאות איתן רבות מהמשפחות שבאו לכאן מצפון אפריקה, והרגשתי שאני רוצה לשים את הפולקלור הרגשי על השולחן ובתוך כך להעלות את המועקה שמלווה אותן כל כך הרבה שנים. זה היה היסוד המרכזי בעבודה 'סווירה' שיצרתי לפני שלוש שנים, ובמרכזה טקסט מרוקאי שמדבר על המועקה, התסכול והכאב שלהם שותפה עדה שלמה. "הבנתי שמדובר במועקה אחרת, לא פרטית כמו שיש לכל אחד, אלא כזאת ש'ירשתי' מאמא ואבא שלי. לי עצמי אין זכרונות או תחושות קיפוח. אני הלכתי עם החלום שלי וקיבלתי עזרה מאנשים נהדרים, אבל היום אני כועסת על העוול שנעשה להורים שלי ולחברים שלהם. אני רוצה להשמיע את הקול שלא נשמע אז". יעל אפרתי צילום: נטשה שחנס צילום: לירן לוי עבודה של אולף קונמן. צילום: סטס קורולוב 33 שיעור חופשי > 2018 ספטמבר 2018 ספטמבר < שיעור חופשי 32