שיעור חופשי / אדר א' תשעט / פברואר 2019 / גליון 127

ה מוח אינו עוד קופסה שחורה או יבשת אבודה שרגל חוקר לא דרכה בה, כבעבר. חקר המוח עבר מהפכה, וכיום זהו תחום מדעי חדש ופורץ דרך שחוקרים וסטודנטים אינספור מבקשים להצטרף אל שורותיו. קל להסביר את הנהירה הזו: המחקר המתפתח של המוח שופך אור על תהליכים רבים המרכיבים את האניגמה והפלא ששמם אדם, ותורם להבנה המדעית העמוקה בתחומים מגוונים, מבריאות ועד פסיכולוגיה, קוגניציה וחינוך. אפשר לומר כי בינתחומיות היא שמו האמצעי של מדע המוח; ומסיבה זו, קשה להבין מדוע גם בעשור הרביעי למחקר המוח, הממצאים כמעט שלא מיושמים בשדה החינוך; ומדוע, אף שתהליכי למידה הם הלחם והחמאה של החינוך, הידע המצטבר והחשוב לגבי תהליכים אלה לא שולב בבניית אסטרטגיות הוראה, ברכישת הקריאה והכתיבה, בדרכי הערכה ועוד. ד"ר רונית רם-צור, מומחית לחקר מוח, הוראה וחינוך בפקולטה למדעים במכללת השנים 150- סמינר הקיבוצים, מסבירה כי ב האחרונות הצטבר מחקר ענף על תהליכי זיכרון ושכחה, אך הידע כמעט לא זלג לתחום החינוך. "הרבה ממה שחשבנו על דרכי הלמידה, על שיטות הוראה והקנייה של ידע, משתנה לאור מחקר המוח", היא אומרת. לדבריה, כיום נרקמים אט אט הקשרים בין חוקרי המוח לחינוך. למעשה, העמדה הייחודית שלה באקדמיה, כחוקרת במרכז לחקר המוח באוניברסיטה וכמרצה במכללה לחינוך, מעידה על הקשרים הללו. "לאורך שנים היו דעות שונות בנוגע לחיבור בין חקר המוח לחינוך", היא מוסיפה. "כיום יש כבר ביטוי עז לחיבור הזה בכנסים, בכתבי עת ומחקרים יישומיים. השיח הער משתקף גם בעניין של משרד החינוך בנושא, ובחשיפה הגוברת למחקר המוח בהכשרת מורים. יש רצון לחשוף ולפתוח. אין ספק שהנושא עדיין בחיתוליו, אבל החשיבות שלו ברורה הן לקובעי המדיניות בתחום החינוך והן להורים ולמורים". איך הגעת לתחום זה? "הגעתי מרקע של פסיכולוגיה. התמחיתי בחינוך המיוחד, בטיפול ושיקום באוכלוסיות מיוחדות, ובאופן ספציפי - בהפרעות נוירו- התפתחותיות. הקמתי באוניברסיטת בר אילן מעבדה מורכבת מאוד לבדיקה של תנועות עיניים ותפישה חזותית. הרעיון היה לבדוק תהליכים קוגניטיביים ולעמוד על טיבם, כלומר לבדוק אם יש קשר בין תפישה, קוגניציה ותהליכי קריאה מבחינת מדדים שונים - לא רק התנהגותיים, כפי שזה נעשה בעבר, אלא מדדים שמחקר המוח מביא איתו. "לדוגמה, אפשר למדוד כמה סקדות (סוג של תנועות עיניים) מבוצעות כשאנו קוראים טקסט; אם זה קשור ליכולת קוגניטיבית של טווח הקשב או זיכרון העבודה, ואם יש לכך קשר לאיכות הקריאה והבנת הנקרא. שאלה נוספת שנחקרה היא אם הקושי ברכישת הקריאה נובע מעיבוד פריטים ראייתיים במרחב או בקידוד שלהם על ציר הזמן. "במחקרי המשך על קוגניציה ויכולות שפה שילבנו גם שיטות אלקטרו-פיזיולוגיות המדגימות את הפעילות החשמלית של המוח; ,)MEG( ודימות מוחי בסביבה של שדה מגנטי שבאמצעותו ניתן לראות אילו אזורים במוח פעילים יותר לעומת אחרים, ובהשוואה לקבוצות מחקר והתערבויות שונות שביצענו". מתי החלטת לחקור את האוכלוסייה הכללית? "התחלתי בתחום לקויות הלמידה והפרעות נוירו-התפתחותיות, ואז עברתי למחקר כללי יותר. הסיבה לכך היא בין השאר העובדה שלכל הפרעה ולקות יש טווח ביטוי אדיר. מדובר בספקטרום גדול מאוד, ויש תחום אפור בין מי שבתוך ההגדרה למי שלא. למרות הרצון העז של קלינאים וחוקרים לתייג לקבוצות, כיום אני לא מאמינה בהגדרה הנוכחית של הלקויות. מהפרספקטיבה של מחקר המוח, ובעיקר מההיבט של הגמישות המוחית - הנוירו-פלסטיסיות, שמשמעותה היכולת לייצר קשרים חדשים במוח, לחזק קשרים קיימים, ולהכחיד קשרים שגויים לדוגמה או כאלה שאינם בשימוש - אפשר להניח שההגדרות הקיימות לגבי לקויות למידה ישתנו בעתיד, והמוקד צריך להיות הכיתות הרגילות. "אני מאמינה שאל תוך ההגדרות הקיימות צריך לשלב מדדים חדשים, שלוקחים בחשבון את האיכות והכמות של הגמישות המוחית. בשנים הבאות נגלה שהגמישות המוחית מייצרת עבור ילדים עם הפרעות נוירו-התפתחותיות ולקויות שונות מסלולים יעילים, המביאים אותם ליכולות התנהגותיות שבנורמה. "בנוסף, כיום אנחנו מבינים שקשיים ויכולות קוגניטיביות ולימודיות הם בלתי נפרדים ממערכת הרגש, ושמדובר ברשתות עצביות שנמצאות בדינמיקה קבועה ומשפיעות אחת על השנייה יותר ממה ששיערנו בעבר. לכן, אנחנו מדברים כיום על מגוון תלמידים בכיתות. היעד בעיני הוא להרחיב את הידע בהכשרות המורים באמצעות מרצים שיודעים לדבר בשתי השפות, זו של החינוך המיוחד והרגיל, וזו של חקר המוח, כדי לייצר הוראה מותאמת, אישית ואישיותית. במילים אחרות, המבט צריך להיות על כלל האוכלוסיות. אנחנו מחויבים לתת עוד ידע וכלים למורה, שנאלץ להתמודד עם מגוון רחב של מאפייני תלמידים". מה התרומה של מחקר המוח לחינוך? "ברמה הכללית, חקר המוח מגלה לנו עד כמה המוח הוא גמיש. המערכות שלו יכולות להתחדש שוב ושוב על פני החיים, ללמוד ולהשתנות. באופן ספציפי, חקר המוח מאפשר לנו להסתכל על תהליכי למידה ולהבין על פי התהליכים הנוירו-ביולוגיים מה עובד ומה לא. את הידע הזה צריך לנסות ולתרגם לכלים להוראה ולכדי מערך שיעור. "הידע שאנחנו גורפים מחקר המוח מאפשר לנו לשפר את תהליכי הלמידה ולהפוך אותם ליעילים יותר. הקניית תהליכי למידה צריכה להיות מותאמת יותר לדרך הפעולה של מכונת המוח. תהליך למידה אינו מנותק כמובן מהסביבה שלו ולא ניתן לייצר תנאים סטריליים כמו במעבדה, אך אפשר לקבל תובנות ספציפיות בנוגע לאילו כלים אפשר לתת למורים עבור מטרות ותהליכי למידה שונים. כמובן שהכל נתון לשיקול דעתו של המורה ולמשתנים שונים שהוא מביא בחשבון". האם מורים פתוחים לכך? "נדרשת מהמורה גמישות כדי להיפתח לסגנונות למידה אחרים. מורים לעיתים קרובות סומכים על האינטואיציות שלהם, המבוססות על ניסיונם העשיר. אבל לעיתים, לאור מחקר המוח, מתברר כי האינטואיציות הללו הן שגויות. מצד אחר, חשוב שהמורה יבין את גודל תפקידו הנוירו-ביולוגי: המורים הם האדריכלים של המוחות הצעירים. ילד המשתתף בשיעור מייצר תהליכים שיגרמו לשינוי מבני ופיסיולוגי במוחו כתוצאה מחוויות, רגשות ומידע שהוא נחשף אליהם במהלך השיעור. במחקרים שלי למשל, אני בודקת איך סגנונות הוראה שונים יכולים להשפיע על הקוגניציה, וזו בתורה תשפיע על תהליכים והישגים לימודיים תוך שילוב של היבטים רגשיים. "מורה לא רק מתווה דרך למידה. החידוש הוא שמורה צריך להבין שבדרך שהוא עושה זאת, הוא יכול להשפיע על רמת הגמישות המוחית. זהו בדיוק הקשר בין הגנטיקה לסביבה (אפיגנטיקה). לכל אחד יש רמה שונה של גמישות מוחית. יש ילד שזקוק לחזרה אחת על המידע, ואחר שנזקק לעשר חזרות; יש מי שיודע לייצר הקשרים חדשים למידע הנלמד ומי שמתקשה להסיק מסקנות חדשות וליצור אסוציאציות רחוקות. זו הגנטיקה. המורה, מערך השיעור והכלים הפדגוגיים הם הסביבה. כשמורה נכנס לכיתה, כל דבר משפיע - האינטראקציה עם התלמידים, היחס הבינאישי, טון הדיבור, והשאלה אם הוא שואל שאלות פתוחות המצריכות חשיבה מסדר גבוה ומעודד למידה משמעותית. יש למורה כוח אדיר לבנות אסוציאציות שהן למעשה מבני אנגרם (מעין חותם שהחוויות מותירות במוח, ת"ג) של מספר תאי עצב שיובילו לכדי יצירת רשתות עצביות. "יש חשיבות גדולה מאוד בשיתוף פעולה בין חוקרי המוח לאנשי החינוך. התובנות הן דו-צדדיות. למערכת החינוך נכנסות כיום התערבויות חדשות המטפלות, למשל, בליקויי הלמידה כדי לצמצמם; ולדעתי, כאמור, לא כל מי שמוגדר כיום כלקוי למידה יישאר כזה. אבל אם התהליכים לא ייעשו כמו שצריך ולא יהיה שיתוף פעולה, תלמיד עלול להישאר לכל חייו עם לקות וקשיים. כלומר, המורה יכול להשפיע על תהליכים אלה. "לכן, צריך להיות מערך של חשיבה שמביא בחשבון את יעילות התהליכים ובוחן איזו התערבות בתוך הלימודים היא טובה וחיונית יותר. לא פעם מגיע חוקר המטמיע את המודל שלו בבית ספר, ואחר כך, כשהוא יוצא משם, כל ההשפעה וההתערבות נפסקות. המסקנה היא שצריכה להיות מדיניות שונה שבוחנת את האפקטיביות של ההתערבויות השונות המוצעות על ידי האקדמיה, בשיתוף פעולה של חוקרים ומורים". הסוד של שיא הקשב אילו אסטרטגיות ניתן לשנות בכיתה? "אנחנו יודעים כיום שיש תנודתיות של טווחי קשב. קשב ותהליכי למידה הם באינטראקציה גבוהה מאוד זה עם זה, ומשפיעים הדדית. כשאין קשב, הסיכוי שייווצר זיכרון עבודה הוא נמוך; ואם אין זיכרון עבודה, לא יתחילו תהליכים שבסופם יוטמע זיכרון לטווח ארוך. לכן, כשמורה נכנס לכיתה והוא מבין את התנודתיות הזו של טווחי הקשב, הוא יכול להפיק ולכוון את הפעילות של מערך השיעור לזמנים אלה". זה פנטסטי. אם יודעים את הסוד, מתי הקשב בשיאו, אפשר לכוון את הלמידה לזמנים אלה? "צריך להיות זהירים; זה לא חד-משמעי, אבל ניתן להגיד שרואים על פני מחקרים, שיש עלייה גבוהה בשליש הראשון של השיעור ואז יש ירידה, ושוב יש שיפור מסוים בקשב, אבל לא כמו בהתחלת השיעור. כשמורה נכנסת לכיתה ולא מתחילה ללמד בתחילת השיעור, // ראיון אקטואליה "חקר המוח מאפשר לנו להסתכל על תהליכי למידה ולהבין על פי התהליכים הנוירו-ביולוגיים מה עובד ומה לא", מסבירה ד״ר רונית רם-צור, המחזיקה בידע ייחודי - בתוקף היותה חוקרת מוח וכן חוקרת חינוך. כעת, היא אומרת, האתגר הגדול הוא לתרגם תמירה גלילי את ממצאי חקר המוח לכלי הוראה חדשניים  "המורים הם אדריכלים של צעירים" מוחות ד״ר רונית רם-צור צילומים: מור ברנשטיין "מהפרספקטיבה של מחקר המוח, ובעיקר מההיבט של הגמישות המוחית - אפשר להניח שההגדרות הקיימות לגבי לקויות למידה ישתנו בעתיד, והמוקד צריך להיות הכיתות הרגילות" 11 שיעור חופשי > 2019 פברואר 2019 פברואר < שיעור חופשי 10