שיעור חופשי / תשרי תש"פ / ספטמבר 2019 / גליון 129

החינוך המתוק לילא עתמאנה תפקיד: מורה לערבית ומחנכת בבית הספר חקלאי בפרדס חנה אחרי העבודה: קונדיטורית כנערה, לילא עתמאנה אהבה מאוד לאפות. אחרי שהתחתנה, אביה קנה לה במתנה מיקסר מקצועי, והיא התחילה להשתעשע איתו. כשהילדים גדלו היה לה זמן רב יותר והיא ניסתה את כוחה באפיית עוגות שראתה ברשת. "הילדים היו רואים סרטונים ותמונות ברשת ומבקשים ממני, 'תכיני לי כזה', היא נזכרת, "ואני נהניתי להכין וליצור". כשהאחיין שלה חגג יום הולדת שנה, עתמאנה הכינה לו עוגה חגיגית ומרשימה, וכך התחילה לקבל הזמנות. "לא למדתי בצורה מסודרת", היא אומרת, "הכל מלמידה עצמית". למרות זאת, העוגות, העוגות והקינוחים שהיא מכינה כיום ומעלה לדף הפייסבוק שלה מרשימים מאוד, צבעוניים ומפוסלים ביד אמן. "בעבר הייתי גננת", היא מספרת, "ותמיד שאפתי לשלמות, גם בעבודות בגן. לאט לאט התמקצעתי. עברתי כמה סדנאות, ולאחרונה נסעתי לעשות השתלמות בפריז". העוגות שלך מעוטרות ומקושטות כמו תמונה. איך את מספיקה גם ללמד וגם להכין אותן? "אני מספיקה הכל, ומספיקה גם לנוח. הילדים גדולים, והימים שלי מתוכננים. בעלי וההורים שלי עוזרים. אמא שלי מנהלת בית ספר ואבא שלי, שהיה מורה למתמטיקה, בפנסיה כיום. הם עוזרים לי". עתמאנה מנצלת כל הזדמנות כדי לשלב את האהבה שלה לאפייה עם ההוראה. היא העבירה סדנת קינוחים בבית הספר ומביאה לילדים קינוחים מעשי ידיה לאירועים שונים. "אני גם מעבירה סדנאות לנשים", היא מספרת, "מלמדת אותן איך ליצור הכנסה נוספת. האפייה היא כמו נס בשבילי, אבל ההוראה במקום הראשון. תלמידים שלי רצו שאלך לתוכנית טלוויזיה, אבל אני לא רוצה לתת לתחביב להשתלט על המקצוע". בית ספר לריקודים עינת מוזס תפקיד: מורה ומחנכת בבית הספר "נרקיסים" בקרית טבעון אחרי העבודה: רוקדת "תמיד רקדתי", מספרת עינת מוזס, מורה בבית הספר "נרקיסים" בקרית טבעון. "כילדה ונערה רקדתי ריקודי עם, וזה היה חלק מההוויה שלי. אני זוכרת שצפינו בימי שישי בערב בסרט המצרי ששודר בטלוויזיה, ואני לא התעניינתי כל כך בעלילה אבל חיכיתי בכיליון עיניים לרקדנית הבטן. במהלך השנים לא היה לי זמן לאהבה , הרגשתי 40 שנים, לקראת גיל 15 הזאת, אבל לפני שכבר בוער לי בעצמות. התחלתי ללמוד, וכיום אני רוקדת ב'נעימה', בית למחול צועני של אורטל כהן, שם אנחנו נחשפות לסגנונות מגוונים, כמו ריקוד טורקי, סעידי ופלמנקו, ומופיעות באירועים שונים". השנה התחילו בנות החוג להופיע בהתנדבות בבתי אבות, מיוזמתן. יש בקבוצה מגוון נשים בגילאים שונים מכל קשת האוכלוסייה. "זה שבט", אומרת מוזס. "זה משהו מעבר לריקוד. מתהווה שם אווירה מיוחדת של עוצמה נשית. אנחנו באות לרקוד את החיים שלנו. ריקוד בשבילי הוא להיות בשמחה, מקום למחקר וגילוי של עצמי כאישה, כאמא, כמורה, כרקדנית". הריקוד נוכח גם בהוויה שלך כמורה? "אני מביאה את עצמי לכל מקום שבו אני נמצאת. הילדים יודעים שאני רוקדת. הבנות, בעיקר אלה שרוקדות, מתעניינות מאוד ורוצות לראות סרטונים. אני הולכת גם למופעים שלהן. מעבר לזה, אני מביאה לכיתה את המהות של הריקוד גם במובן רחב יותר. אני יכולה לומר לילדים למשל, 'אם אני רוצה לדייק ולהצליח, אני צריכה לפנות את הזמן, להתאמן, להתמיד ובעיקר להאמין שאני מסוגלת'. אלה מסרים שאני מעבירה לתלמידים. בתחילת השנה, המורה שלי הגיעה לבית הספר לספר על המחול, והופיעה. אני רקדתי איתה והילדים עשו מעגל סביבנו וראו אותי רוקדת. חוויה כזאת מזמנת מפגש אחר. אני מכניסה אותם אל העולם שלי וזה מאפשר גם להם להכניס אותי לעולם שלהם". רק רוצה לרקוד יעל פרקש תפקיד: מורה לחינוך גופני בבית הספר רמת אביב ג' בתל אביב אחרי העבודה: רוקדת ומרקידה ריקודי עם לפני כעשר שנים חיפשה יעל פרקש, מורה לחינוך גופני, תחביב שתוכל להתאוורר באמצעותו בערבים. היא זכרה כמה אהבה הרקדות כילדה, והחליטה לנסות לרענן את ארסנל הריקודים שלה. "השבועות הראשונים לא היו קלים", היא מספרת. "צריך ללמוד את כל הריקודים, להיזכר גם באלה שנשכחו עם השנים. את מסתכלת על הרגליים של האחרים, מתבלבלת. אבל לאט לאט, אם לא מתייאשים, קולטים את הריקודים ומתמכרים. נשאבתי לזה לגמרי. הזמן 20:00- בהרקדה פשוט טס. אתמול בערב, למשל, רקדתי מ ."01:00 עד בהמשך החליטה פרקש להכניס את הריקוד גם לבית הספר, יצאה לקורס מדריכים והתחילה לשלב הרקדות בשיעורים ובהפסקות. כיום יש לכיתות ג'-ד' בבית הספר שיעור ריקודי עם במערכת, ובפעם בשבוע כל התלמידים רוקדים בהפסקה. בנוסף, פרקש מעבירה שיעור בחירה במסגרת קמפוס שיעורי בחירה שהצוות מעביר. “כולם בטירוף על השיעור שלי”, היא אומרת. “הצלחתי להדביק את כולם בחיידק”. פרקש מקפידה בחופשים להעביר הרקדות בהתנדבות בבתי ספר לחינוך מיוחד, יחד עם הילדים הפרטיים שלה וחברות לתחביב. היא מציעה גם השתלמויות בהתנדבות למורים שמעוניינים בכך. בסוף השנה פרקש מזמינה לבית הספר בתי ספר מהסביבה, וכולם רוקדים יחד. "זה כיף", היא אומרת. “בנוסף, הרקדה היא פעילות גופנית. להצליח להזיז ילדים זה לא ברור מאליו, והריקוד תורם בכל כך הרבה מישורים, כמו תקשורת מעבר למסכים, קואורדינציה, קצב ותנועה”. הילדים מתחברים לשירים של פעם? "בהחלט. ובכל מקרה, יש ריקודי עם כמעט לכל שיר, גם לשירים של נועה קירל וסטטיק ובן אל". לצלם ולשמר את הטבע רוני אלוש תפקיד: מחנך ומורה לחינוך גופני בבית הספר אביטל במרום גולן אחרי העבודה: צלם טבע רוני אלוש, מורה לחינוך גופני ומאמן כדורסל, התאהב בצילום כשיצא לטיול הגדול אחרי הצבא. הוא נסע לניו יורק עם מצלמה, והתעניין בעיקר בבעלי החיים בפארקים. “מגיל צעיר התחברתי לבעלי חיים", הוא מספר. “גדלתי בקרית ביאליק, ביליתי המון בשמורת עין אפק ואהבתי לצפות בסרטים על בעלי חיים". החיבור לטבע התחזק עוד יותר דרך אשתו של רוני. אמה מורה למדעים, סבא שלה תרגם מגדיר ציפורים, ועוד בני משפחה עוסקים בחקלאות ואגרונומיה. "הכל הוביל אותי לצילום טבע", אומר אלוש. כיום הוא מעביר הרצאה על מפגשים עם הטבע בגולן (“הגולן בעין המצלמה”) וגם משתתף בתערוכות. לפני שנתיים השתתף בסדרה "להציל את חיות הבר", וסיפר שם על הצלה של עופר הצבי. “עד היום ילדים מזהים אותי מהסדרה", הוא מחייך. אלוש מצלם הרבה בבית הספר, בטקסים ואירועים, ומנסה לקרב את הילדים אל הטבע ולהפוך אותם לשגרירים סביבתיים באמצעות התחביב שלו. "אני מספר להם חוויות", הוא אומר, "ומנסה לחבר אותם למקום של שמירה על בעלי חיים ועל הטבע. בכל יום ראשון בבוקר, כשאנחנו מספרים חוויות מסוף השבוע, אני מספר להם משהו שקשור בצילומי טבע. זה מעניין אותם, ותמיד יש ילד שמתרגש במיוחד לראות צילום של שועל קטן או צבי בסביבת החיים שלו”. עוד חוזר הניגון שירה פולק תפקיד: מחנכת ומורה למקצועות רבי- מלל בבית הספר "ברנר" בגבעתיים. רכזת שכבות ה'-ו', היתה רכזת חברתית ותהיה השנה רכזת שפה אחרי העבודה: שרה במקהלת אטיוד מיהוד שירה פולק, מנהלת בית ה'-ו', רכזת שפה ומחנכת בבית הספר "ברנר" בגבעתיים – מוצאת זמן בערבים להיות חברה בהרכב המוזיקלי "אטיוד" השייך למתנ"ס יהוד- מונוסון. ההרכב נפגש על בסיס שבועי לחזרות ולהופעות ברחבי הארץ. כילדה, שירה תמיד שרה בטקסים שכונתיים בבית הספר ובצופים, אך עם השנים התרחקה מהשירה. "למרות הריחוק, ניצוץ השירה והמוזיקה המשיך לבעור בי", היא אומרת. גם בלימודיה האקדמיים הכוללים תואר שני וגם בעבודתה בבית הספר, התמקדה פולק בבניית תוכניות לימודים המשלבות מוזיקה במקצועות רבי-מלל. לפני ארבע שנים, כשיצאה לשנת שבתון, נתקלה במודעה של הרכב מוזיקלי שחיפש זמרים נוספים, הצטרפה להרכב כקול סופרן ונשארה בו עד היום. זמרים וזמרות, 13 באנסמבל "אטיוד" שבו היא משתתפת ומעבד מוזיקלי שמלווה אותם בגיטרה ופסנתר. ההרכב מבצע שירים מקומיים, למשל של שלמה ארצי ועידן רייכל, אך גם מוזיקה מהעולם, למשל "רפסודיה בוהמית" של קווין. ההרכב מופיע באירועים מגוונים, כמו שבת תרבות ויום הזיכרון ויום העצמאות, בעיקר ביהוד, בסיס האם שלו. חברי ההרכב נפגשים פעם בשבוע לחזרות, ואם יש הופעה תדירות החזרות עולה. "יצאנו לסופשבוע, נסענו יחד לירושלים להשתתף בקליפ של נשיא המדינה לכבוד יום העצמאות", מספרת פולק. "הפכנו למשפחה". ביום הזיכרון האחרון עשתה פולק צעד נוסף, כשנענתה לבקשת חברה ושרה את ההמנון בטקס בבית הספר. "קיבלתי פידבקים חיוביים מהורים, מתלמידים ומעמיתותי", היא מספרת. "התלמידים שלי היו גאים מאוד". אחד הילדים בא אליה ואמר לה בהתפעלות, "לא ידעתי שאת זמרת!". האמנות נוכחת בכל מקום מירב נתנאל-דנון תפקיד: רכזת תוכנית מארג למצוינות בחינוך חברתי-יהודי, רכזת שכבה ומחנכת בבית הספר היסודי "המגן" בהוד השרון אחרי העבודה: מעצבת תפאורה ותלבושות בתיאטרון שנים עסקה מירב נתנאל-דנון בעיצוב במה 16 במשך והעלתה עשרות הצגות פרי עיצובה במגוון התיאטראות בארץ. לאורך השנים, היתה יו"ר הנהגת ההורים בבית הספר של ילדיה ושותפה לעשייה הבית-ספרית, והרגישה שחינוך הוא הדרך להשפיע, מה שגרם לה לעשות הסבה להוראה. "אני מביאה את האמנות לכל תחום, החל מעיצוב הכיתה, דרך התייחסות לשירה וספרות ועד עיסוק באמנים, יצירות, אפיון דמויות וקישור לעולם הילדים ותחומי העניין שלהם", אומרת נתנאל-דנון. "מדי חודש אני בונה שבוע למידה סביב נושא/ אמן מסוים, ואנו מתייחסים אליו החל מעבודת חקר של התלמידים ועד ללמידה דרך תפירה ויצירה. כל זאת תוך הקפדה על ההישגים הנדרשים בתוכנית הלימודים. העניין והידע של הילדים ניכר מאוד בדרך למידה זו". עיצוב התלבושות שבו התמחתה דנון מספק העשרה נוספת. "עיצוב תלבושת מצריך מחקר על התקופה. אפשר ללמוד המון מלבוש כי הוא תמיד קשור להיסטוריה של התקופה, לחומרים ולתפישות השולטות. כרכזת מארג, החל מהשנה, בכוונתי להכניס תוכנית על התיאטרון הישראלי, שדרכה אלמד על מנהיגים, תקומה ותרבות. השנה הכנתי עם הילדים טקס כ"ט בנובמבר, תפרתי להם בגדים מהתקופה, שוחחנו רבות על הדילמות סביב הקמת המדינה והנכחתי את התקופה בדרך שאני מכירה היטב - הוויזואליה. הילדים שלטו בחומר בזכות כל זה. המזל הגדול שלי הוא שמנהלת בית הספר, ד"ר עינת אמויאל, מאפשרת ומעודדת למידה כזו". צילום: מור ברנשטיין צילום: אורי שמש 23 שיעור חופשי > 2019 ספטמבר 2019 ספטמבר < שיעור חופשי 22