שיעור חופשי / תשרי תש"פ / ספטמבר 2019 / גליון 129

" הים של תל-אביב", תערוכת הצילום המוצגת כעת במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב (מוז"א), מעוררת מטבע הדברים אסוציאציות קיציות מלבבות - שמש וחולות רכים הנושקים לים התכול והמוני מתרחצים ונופשים, שתורמים לדימויה התוסס של עיר שאינה שוקטת לרגע. מאיר דיזנגוף, ראש העיר הראשון של תל אביב, חשב שבחוף הים הזה טמון פוטנציאל כלכלי שחשוב לממש. חזונו בעניין משנת מוטבע על אחד מקירות התערוכה 1932 והוא כולל בין היתר הכשרת החוף והקמת חדרי טיפולים מגוונים, בניית בתי מלון ושבילי טיולים כנהוג במדינות החוף בעולם. דיזנגוף סבר כי ההשקעה בכל אלה תוחזר בתוספת ריבית בתוך זמן קצר. בדבריו התייחס דיזנגוף רק לחוף של תל אביב; יפו וחופיה היו אז ישות נפרדת, והשתיים כונסו לרשות מוניציפלית אחת רק אחרי הכרזת המדינה. בתערוכה שאצר גיא רז, אוצר הצילום של המוזיאון, יש לא מעט תצלומים של יפו על פניה השונים, וחלקם נוגעים לסוגיות טעונות המלוות את הסכסוך הלאומי שלנו כאן. "הכרזה", עבודת הווידאו של יעל , היא הבולטת בהם ומוצבת 2006- ברתנא מ כשער הכניסה לתערוכה בדמות מסך גדול ותכול שבמרכזו, לקול רחש הגלים, שט אדם בסירה קטנה מחוף בדרום תל אביב לכיוון יפו. עם הגיעו לסלע אנדרומדה ביפו הוא מסיר את דגל ישראל המונף עליו ומציב תחתיו עץ זית, סמל של שלום שלא שייך בלעדית לאף צד. גם מתחים וסכסוכים פנימיים משתקפים מהתמונות החזקות בתערוכה, כמו זו של אלטלנה, ספינת הנשק של האצ"ל, עולה באש , לא רחוק מחוף תל אביב (צלם: 1948 בקיץ הנס חיים פין). בקרבת מקום, כהד לימים המתוחים מימי ראשית המדינה, מוצגים תצלומיו של יצחק שדה, מפקד הפלמ"ח שצולם בבגד ים על ידי מרגוט מייר שדה. גם לסוגיות עכשוויות במחלוקת יש ביטוי בתערוכה. כך לדוגמה, עבודותיה של ליאורה ניימן שצילמה בחוף הנפרד של העיר נערות בלבוש מלא על קו המים, או משלימות הכנות ליציאה מהמלתחה הנפרדת. בהיפוך מלא צילם אורן זיו חבורת גברים שחושפים חזה שרירי לעין כל באחד ממצעדי הגאוה הידועים של תל אביב. תמונות יש בתערוכה הזו, שהוקמה 100 שנים לתל אביב ותוצג עד פברואר 110 לציון . תהליך הכנתה, מעיד רז, הצריך בחינה 2020 של אלפי תצלומים ומיון קפדני, במטרה להגיע לתערוכה מורכבת ורבת הקשרים, ועוד בחלל הקטן יחסית שהוקצה לה. קילומטרים נמשכת רצועת החוף 14 הצרה המשתרעת בין נמל יפו בדרום ועד לצפון נמל תל אביב, ויש בה כמעט הכל: פוליטיקה ואנשים, אדריכלות ובתי קפה, נוסטלגיה בשחור-לבן, נופי טבע ואמנות כפי שראו אותם צלמים אז ועכשיו. כל אחד מהם צילם את חופה של תל אביב-יפו שלו על פי השקפת עולמו וכשרונו האמנותי, וצירף את חלקו לפאזל הגדול הנתון מטבעו לפרשנויות רבות. ליאור הרשקוביץ, לדוגמה, נשבה בדמותו של רכס הכורכר והחמרה הגדול המשתרע מעל חוף הצוק ושלוש מתמונותיו מוצגות אחת ליד השניה באופן שיוצר רצף המזכיר תנועה של גל מתעגל. הרכס הזה מופיע גם בעבודת וידאו נוספת של יעל ברתנא, המוצגת על מרפסת התצפית שעל גג המבנה ששופצה לקראת התערוכה. כדאי לכם לעלות אליה כדי לראות משם פיסת ים קטנה, מרחב אורבני צפוף ומולו מסך וסאונד מחריש אוזניים שבוקע ממנועים מתאמצים. חכו רגע ותראו שמדובר בחבורת שלהם, שאיתם הם 4X4- נהגים ורכבי ה מבקשים "לכבוש" את הרכס. פרק הנוף האנושי מגוון ומרתק. כך בעבודותיו הנוסטלגיות והמחויכות של שמעון קורבמן, שצילם חבורות צעירים המבלים על שפת הים, וגם חבורת מתפללים והמוני רוחצים 1926- בטקס תשליך מ , שצולמו על ידי 1957- בבריכת גורדון מ רודי ויסנשטיין. ויש גם את המשוררים ומנגנים לעירם - מאיר ויזלטיר ויוני רכטר בתצלומיה של ורדי כהנא; ואיך אפשר בלי המצילים השזופים, אז בשחור-לבן (אפרים .)2013 , ) ועכשיו (ינאי יחיאל 1935 , ארדה ומכיוון אחר, עבודותיה של דגנית ברסט "שחיין" ו"מתרחץ". ויש עוד דימוי מוכר ומרתק תמיד של שיח צבר, שצילם ברי פרידלנדר שעדשתו הנציחה גם את התצלום שנבחר לכרזת התערוכה: ילדה קטנה על החוף, אוחזת בידה ארטיק שוקו-שוקו ומבטה בלתי מפוענח. יעל אפרתי // תרבות אתנחתא הים מגיע אל המוזיאון ה פעם, ברשותכם, נתחיל מהסוף, 6 כלומר מההמלצה: אם יש בני היקרים ללבכם, קחו אותם 12 עד ל"מאחורי קירות המוזיאון", תערוכה לכל המשפחה המוצגת במוזיאון נחום גוטמן (צילום: אלעד גוטמן). זהו מוזיאון עירוני קטן וסימפטי השוכן בבית מידות תל-אביבי ישן ומטופח, בלב שכונת נווה צדק הציורית. כמו כל התערוכות המוצגות בו, גם הנוכחית מצטיינת במחשבה והכנה קפדנית, לצד עיצוב מאיר עיניים ועכשווי. המוזיאון הוא מוסד שבו מתרחשת פעילות ערה - גם מאחורי הקלעים וגם בחזית, מול המבקרים בו. תפקידם של העוסקים במלאכה כולל תכנון, בנייה והצגת תערוכות, טיפול באוסף המוזיאון, הדרכת מבקרים, תחזוקה של חללי התצוגה ועוד. בתערוכה הזו מוזמנים הילדים להיכנס לנעליהם של האוצרים, הרשמים, המעצבים והמדריכים, ולחוות מתוך התנסות פעילה את התהליך המורכב והמעניין. את ההשראה ל"מאחורי קירות המוזיאון" שאבו האוצרות מוניקה לביא (שגם מנהלת את המוזיאון) ומאיה קשביץ, והמעצבות רוני עזגד וענת לוי, מיצירותיו של גוטמן עצמו. כל חלל בתערוכה מוקדש לציור או למקבץ מציוריו הנבחרים של האמן. בכל חלל/עמדה מוצעת פעילות אקטיבית ולצידה מוצגים שלטים קטנים אך בולטים, עם מידע על עולם המוזיאונים. העמדה הראשונה בתערוכה מדמה את סטודיו האמן. על הקיר מוצגת השאלה "מה עושים כאן?" ומתחתיה האפשרויות - מקבלים השראה, מדמיינים, מציירים, גוזרים, מדביקים, כותבים ויוצרים יצירת אמנות. העמדה מצוידת בכל הנדרש למלאכת היצירה. בהמשך מוזמנים הילדים להתבונן מקרוב בכמה מיצירותיו של גוטמן. כך למשל, בחדר יצירות המופת הם מתוודעים לדיוקן של מרים גוטמן בוסקילה, שהיתה אשת אחיו הבכור של גוטמן. זהו ציור מעניין ומרשים של אישה בעלת סיפור חיים מרתק ואישיות עזה. בחלל אחר, המוקדש ל"אוניות בנמל חיפה" , מוזמנים הילדים לשבת 1952- של גוטמן מ על שולחן נמוך, להתבונן ביצירה התלויה על הקיר מולם וגם לקרוא הצעה המכוונת את המתבונן לעובדה "שהאמן משתעשע ומשחק עם הצופים בחידות חזותיות ובצפנים לפענוח של שפת הציור, כמו גם של סימני תקשורת של אוניות" (שמוצגים בסמוך). אחרי שהעמיק המבקר הצעיר את היכרותו עם היצירה והבחין בפרטיה, הוא מוזמן לנסות לשחזר אותה האוצרים הצעירים תערוכה חדשה במוזיאון נחום גוטמן, מהציירים האהובים בישראל, מאפשרת לילדים לגלות בעצמם איך נוצרת יצירת אמנות, כיצד בוחרים עבודות לתערוכה - ואיך מקימים אותה באמצעות הפאזל שמונח לפניו; וכך הלאה עד לתחנה הסופית, בה הם מוכנים סוף סוף להעמיד את התערוכה. אחרי המאמץ המצטבר מוזמנים הילדים לקחת לעצמם מזכרת הביתה בדמות גרסה משלהם לרישום של גוטמן, אותו הם מעתיקים על שולחן אור קטן המוצב בסמוך ל"חנות המוזיאון" שבה מסתיים הביקור. בחנות האמיתית של המוזיאון מוצעת לרכישה ערכת משחק שהוכנה במיוחד לתערוכה, כך שהילדים יכולים להמשיך ליצור בבית תערוכות מתחלפות של נחום גוטמן. ואם אתם כבר במוזיאון, גשו לסייר ב"נופים נעלמים ומפות נסתרות", תערוכה רטרוספקטיבית שאצרה לביא מיצירותיו של גוטמן וכוללת גם עבודות שטרם הוצגו בציבור. שנים להולדתו של 120 בתערוכה, שחוגגת שנים להקמת המוזיאון, "מתגלה 20- גוטמן ו גוטמן ה'קרטוגרף' המשלב בציוריו מראי מקום, ציוני דרך ומפות באמצעותם הוא מארגן ומטמיע את זיכרונותיו האישיים במיתוס אודות הקמת תל אביב, מיתוס שהוא עצמו היה בין יוצריו", כתבה לביא בדברי ההסבר שלה לתערוכה. הכניסה לכל תערוכות המוזיאון חופשית .18 לילדים ובני נוער עד גיל כ מדי שנה, לקראת חופשת הקיץ הגדולה, אנחנו מתבשרים על הצגות ילדים חדשות שמבקשות להציע לילדים ולמלוויהם פיסת תרבות המשתבצת בים האטרקציות הבידוריות. בלי להיכנס כאן לדיון בסוגייה החשובה האקטואלית תמיד שעניינה ההבדלים בין בידור לתרבות, חשוב לרענן כמה כללים עבור אלה שמבקשים לבחור לילדיהם הצגה שהיא לא רק בילוי. ראשית, בדקו מי הגוף שעומד מאחורי ההצגה המדוברת ואילו הפקות העלה בעבר. בדיקה לא ממש מורכבת ברשת תגלה לכם גם אם ההצגה המדוברת היא יצירה של מומחים בתחומם - מחזאים, במאים, מעצבי במה/תלבושות/תאורה ושחקנים מקצועיים - או יוזמה זריזה ובלתי- מקצועית, שבמקרה הטוב רק תבדר את ילדיכם לרגע. כמו בכל תחום חשוב בחיים, הצגה איכותית מחייבת יוצרים שתיאטרון הוא מקצועם ותחום התמחותם. את זה הרי אנחנו דורשים מכל טבח ושף, אחרי הכל. אנחנו רוצים איזון מקסימלי בין הטעמים, בשר מבושל כהלכה ופחמימות צלויות עד שלמות. בקיצור, יותר מסתם אוכל. הצגת ילדים טובה היא לא עניין כבד ראש אלא חוויה מרגשת שתטעין את ילדיכם בטעם הטוב של יצירה שהושקעו בה כישרון, דמיון ויד בוטחת. חוויה כזאת, שתחזור על עצמה שוב ושוב, תעורר בילד סקרנות וסף ציפיות שיהפכו אותו לצרכן תרבות נלהב, שיבקש להעביר את החוויה בהמשך חייו גם לילדיו שלו. "חנן הגנן" היא דוגמה טרייה להצגה מקצוענית ומושקעת שעושה כבוד גם לבני . זהו עיבוד בימתי לספרה המוכר והאהוב 3-5 של רינת הופר, ויש להניח שרוב הילדים שהגיעו לצפות בה בראשית הקיץ הכירו אותו וחלקם ידעו לדקלם בעל פה חלקים ממנו. הם הוזמנו לשבת על מחצלות וכריות שהונחו על הרצפה באופן שאפשר להם לצפות מקרוב מאוד בהתרחשות, חוויה שונה מזו הצפויה למי דקות, 45 , שיושב באולם גדול. משך ההצגה הותאם לגילם - כמו גם השילוב הנכון בין טקסט למוזיקה, שתרם כנראה לקשב ולהתנהגות המופתית של הצופים הצעירים. רשימת יוצרי ההצגה הזאת כוללת דמויות מוכרות, שכל אחת מהם חובשת יותר מכובע תיאטרוני אחד. כך אורי אוריין, שכתב את המחזה והרזומה שלו כולל גם עבודות בימוי, עיבוד ומשחק; ועל הבימוי והמוזיקה שנכתבה במיוחד ל"חנן הגנן" חתומה עדינה חיימיס, במאית, מוזיקאית ושחקנית. עוד תרמו לתוצאה המוצלחת גיא מורד, המפיק המוזיקלי; נטשה טוכמן פוליאק שיצרה את התפאורה החיננית והדינמית; ואביה בש שעיצבה את התלבושות ברוח הדמויות המוכרות מהספר. אחרונים חביבים שני השחקנים - נעמה בסון ואסף דגני. היא שחקנית קלת-תנועה שמחליפה בהצלחה תפקידים לא מעטים וגם שרה בחן, והוא שחקן מנוסה מאוד שנכנס לנעליו של חנן בגינתו הצבעונית ומבקש לגרות את דמיונם של ילדים קטנים באמצעות סיפור מחורז וחידתי על מטמון יקר: "שסק משמש אפרסמון, קנו פירות באסימון. תפוז מנגו פירות המון, בתוכם חבוי מטמון". בהמשך מתברר כי המטמון הזה אינו אוצר מטבעות יקרים אלא חרצן קטן אחד (הפעם בצורת לב) שטמון בכל פרי, ואם ישתלו אותו כהלכה באדמה וישקו אותו בקביעות הוא ינבט ויצמח ממנו עץ הפתעות גדול. ויש עוד מרכיב אחד וחיוני בהבטחה הזאת - סבלנות. צריך להמתין, צריך ללמוד לחכות גם הצגת ילדים יכולה להיות אירוע תרבותי לפני שרוכשים כרטיסים להצגת ילדים, רצוי לוודא שמדובר באירוע המופק בידי מקצוענים - כדי שהילדים יזכרו את טעמה המתוק של החוויה, וירצו לשחזר אותה שוב ושוב. ההצגה על פי רב המכר "חנן הגנן" היא דוגמה נהדרת לחשיבותם של אנשי מקצוע מיומנים תערוכה המוקדשת לחופי תל אביב במוזיאון ארץ ישראל מציגה את שלל פניהם, מצפון העיר ועד יפו, עם דמויות ואירועים היסטוריים לצד דימויים עכשוויים ומרתקים כי יש דברים שלא מתרחשים בהרף עין. שלפעמים צריך יותר מכפתור הפעלה מיידי. לסיכום, לא קל לעשות עיבוד בימתי לרב-מכר, לא לגדולים ולא לקטנים. אף שבמקרה הזה הרשו לעצמם היוצרים לעשות שינויים פה ושם, ההצגה עומדת בזכות עצמה. יש לה קצב טוב והומור, היא לא דידקטית וטמונה בה הנאה. יעל אפרתי למעלה: ילדה עם ארטיק , ברי 1983 , שוקו-שוקו פרידלנדר. למטה: האלטלנה , הנס חיים 1948 , עולה באש פין/אוסף הצילומים הלאומי (לע"מ) מתוך "חנן הגנן". כישרון, דמיון ויד בוטחת צילום: כפיר בולוטין צילום: אלעד גוטמן 33 שיעור חופשי > 2019 ספטמבר 2019 ספטמבר < שיעור חופשי 32