שיעור חופשי | ניסן תשפ"א | מרץ 2021 | גליון 133

שיעור חופשי | 34 כהן מוסיפה כי מעמסה רגשית נוספת שניתן לראות בתקופה זו, היא תחושת הבושה מצד הילדים בסביבתם הביתית. "יש מצבים בהם תלמידים מתביישים לפתוח מצלמה בשל חשש מתגובות של תלמידים אחרים שיראו שהבית שלהם מוזנח או לא מסודר, ולכן הם לא מצטרפים לשיעורים המתוקשבים, או שהמצלמה כבויה. מצאנו שהפתרון הפשוט ביותר והמוכר הוא שימוש ברקעים וראינו שאותם תלמידים שבו ופתחו את המצלמה לאחר הוספת רקעים". להיכנס למגרש החברתי דניאל מציינת כי אחת מדרכי ההתמודדות שעשויות להקל על תלמידים בקבוצת הגילאים הצעירה, היא לעזור להם לרכוש תחושה שהם יכולים להתמודד עם המצב. "על מורה לשקף לתלמידיו שאכן זוהי תקופה של חוסר ודאות ולהציג את הקשיים המתלווים למציאות הנוכחית. יחד עם זאת, עליו להציג חוויה מסוימת של שליטה ושל יכולת התמודדות גם עם חוסר הוודאות שנכפתה עלינו", היא מסבירה. במקביל, היא אומרת, מגפת הקורונה מספקת הזדמנות להכיר לילדים מצבים מורכבים, להסביר להם מהי המורכבות שנוצרה וללמד אותם שניתן לחיות עמה. "ההתפתחות המוחית של ילדים בגילאי בית ספר יסודי כבר מאפשרת להם לחוות רגשות מורכבים ומעורבים. בגילאים אלה, רצוי להציג בפניהם מצבים מורכבים ולעבד עמם את אותם מצבים, כך שיבינו שנכללים בהם מספר היבטים ושיקולים ולא רק אחד. לדוגמה, אפשר לפתח דיון בשאלה האם נכון לפתוח מצלמות בזום או לא, ולשאול מה כל אחד מרגיש ביחס לכך, בדוגמה אחרת, אם יש עימות בנושא המסכות בין ילדים שחוששים לילדים שאינם חוששים, אפשר גם לעבד נושא זה", היא מסבירה. דרך נוספת שיכולה להועיל להתמודדות עם המצב, היא ללמד את הילדים להפעיל גמישות מחשבתית. "אנו חיים כיום בתקופה של חוסר ודאות. בכל פעם מתכננים מתווה חדש ושוב משנים אותו והילדים חשים חוסר יציבות ובלבול מהשינויים התכופים המעצימים את החרדה. לכן, גם אם אין אפשרות ליצור עבורם תנאי ודאות, רצוי ללמדם גמישות מחשבתית, כך שיוכלו ביתר קלות להסתגל לשינויים הדינמיים בתקופה זו. למשל, אפשר לפתח דיון על מתווה היציאה מהסגר ולמה הוא משתנה שוב ושוב, מדוע קודם פותחים חנויות ובהמשך בתי ספר, או דיון על זיהוי מידע אמין לעומת שמועות", היא מסבירה. פתרון נוסף שמציעה דניאל, הוא מתן הזדמנויות ללמידה על העולם החברתי גם במגבלות הקורונה, במטרה לסייע בהתפתחות היבטים התנהגותיים רגשיים-קוגניטיביים. "כדי לאפשר התפתחות חברתית בסביבה המקוונת, מומלץ להקדיש ת'. כלומר, המסגרת ֶ ר ֶ בּ ַ חלק מהשיעור רק ל'דּ המתוקשבת משמשת למפגשים חברתיים בהם התלמידים מנהלים שיחה חופשית המעניקה להם הזדמנות להיכנס ל'מגרש החברתי'. באותם מפגשים חברתיים מקוונים, מגלים כי ילדים שלא משתתפים במהלך הלמידה, משמיעים קולם בשיחות עם חברים מהכיתה", היא אומרת. בנוסף למסגרת החופשית, היא ממליצה לספק להם הזדמנויות חברתיות מובנות כמו משחקי כיתה אינטראקטיביים. דרך נוספת להרחיב את ההשתייכות החברתית במרחב המקוון, תוך מתן מענה לצדדים החברתיים והרגשיים, היא חלוקה לקבוצות במרחב המתוקשב. "עבודה בקבוצות או בזוגות יוצרת הזדמנות בה התלמידים נפגשים אחד על אחד. בחלק מהזמן, הם 'יקשקשו' זה עם זה ובחלק אחר הם ילמדו. העשייה המשותפת תורמת לבניית מערכת יחסים והפגת תחושות של מתח, בדידות, עצבות וחרדה", מסבירה דניאל. היא מדגישה עוד, כי גם בעבודה הקבוצתית המתוקשבת, המורה הנכנס לכל קבוצה יכול לנצל קשיים שהתגלו תוך כדי עבודה משותפת במרחב המתוקשב לצורך למידה. "למשל, אם במהלך עבודה קבוצתית, תלמיד אחד טוען שביצע את כל העבודה בעוד חברו לא תרם כלל, זו הזדמנות לנתח את המקרה ולעבד את הסיטואציה ואת הרגשות שעלו וצפו במרחב המתוקשב, בדומה לדיונים שנערכים בכיתה הפיזית. גם חלוקת התלמידים לקבוצות קטנות למשחקים מזמנת אינטראקציה בינאישית, שבמהלכה הם מתנסים בוויסות רגשי". פתרון נוסף שמציעה דניאל נוגע לחסרונם המורגש של המפגשים הספונטניים בין מורה לתלמיד שהתרחשו בהפסקות. "במרחב הווירטואלי, איבדנו את אותן הפסקות בהן פגשו התלמידים את המורה ויכלו לנצל אותן להתייעצות קצרה או בקשה ועלינו למצוא דרך להחזיר אותן לזום דקות 5 באופן מובנה. למשל, כניסה של המורה לפני תחילת השיעור, כשכל תלמיד מוזמן להיכנס לשיחה קצרה, לשאלות ולכל מטרה אחרת". גוז'נסקי מוסיף ומדגיש את נושא ההיצמדות למסכים והשפעתו בהיבט הרגשי. "חשוב לזכור כי בתקופת הקורונה, הילדים הצליחו לשמור על קשר עם חבריהם באמצעות המסכים והרשתות החברתיות שנהפכו לסוג של הסחת דעת חיונית, אם הילדים חשו עצובים ורצו לשתף בתחושות וברגשות, אמצעי זה עזר להם לקיים דיאלוג עם האחר. לכן, גם שאלת 'זמן המסך' השתנתה בעקבות הסגר, והיא כבר לא נוגעת למשך הזמן שמבלים  מול המסך, אלא מה עושים בו", הוא מסכם. iStock : צילום אילוסטרציה חשוב לספק לתלמידים הזדמנויות חברתיות מובנות.