שיעור חופשי | ניסן תשפ"א | מרץ 2021 | גליון 133

שיעור חופשי | 40 הכיתה אולי נראית בבלגן, אבל כך נראית כיתה בתהליך, בעבודה, והמורה נמצא בשליטה, כי הוא תכנן את השיעור ומכיר את סימני הדרך. יש לו יכולת לבקר את הצבת המטרות ולעשות רפלקציה על התהליכים", מסבירה טרבלסי. "תמיד יהיו תלמידים שיהיו בקצוות של תפקודים. האמנות היא לחבר בין הקצוות ולרקוד את הטנגו של הכיתה. לפעמים על המורה לתת לתלמידים תפקידים כדי שיהיו אקטיביים כל הזמן. כשלילד יש אחריות והוא מקבל משוב חינוכי, הוא ירצה להיות פעיל יותר". אמצעי ההקנייה מעודדים אקטיביות. לדוגמה, בשיעור היסטוריה התלמידים לומדים על פרשת דרייפוס, נושא יבש לכאורה, אך מגוון הכלים מסייע להפוך את השיעור למרתק ותוסס. "קודם כל ניתן לתלמידים לחקור את הנושא ברשת. בשיעור עצמו יינתנו כמה חלופות ללמידה: אפשר להשתמש במצגות, בשיח, בהמחזה בסימולציות ובהצגת עמדות שמחקה בית משפט. יש תלמידים שיבנו מצגת, אחרים יצרו פודקאסט, או ימחיזו כל ילד לפי היכולת והעדפה שלו. מראש ניתן לחלק את הילדים לקבוצות על פי יכולות למידה, תפקודים וחוזקות. קבוצות אלה יכולות להיות אף הן הטרוגניות ולהכיל ילדים שהם מובילים ומובלים". הוראה מרחוק בימי הקורונה משכללת את אמצעי ההוראה. "אפשר לחלק את הילדים לקבוצות על ידי חלוקה לחדרים. יש ברשת המון כלים של משחוק לימודי. יש מחוללי למידה לעשרות ומאות. המורים לא חייבים להכיר את כולם. מספיק שכל מורה יבנה לעצמו ילקוט של כלים שהוא שולט בהם". לדברי טרבלסי, מורה הוא לומד מתמיד ועליו להתפתח לאורך החיים. "מורה שבוחר לא להשתנות בתנועה נהפך לא רלוונטי. בקורונה ראינו הרבה מהמורים הוותיקים שהסכימו להשתנות וללמוד, והם נשארו רלוונטיים. לצדם היו גם המון שהגישו בקשות לפרישה. אבל רוב המורים המציאו עצמם מחדש והתמודדו. ככל שמורים עבדו בצוותים ומתוך שיתוף פעולה, הם הרגישו שהם לא לבד. אני רואה ברשתות המון קבוצות מורים שמשתפים רעיונות בלי לדאוג לזכויות יוצרים. מורים כאלה הם פחות לבד, פחות שחוקים, ועם מוטיבציה פנימית חזקה ותחושת מסוגלות. "מורים נדרשים כיום ל'זמישות', זריזות וגמישות", אומרת טרבלסי. "מורים שהיו גמישים ומוכנים להשתנות במהירות עבור התלמידים, הצליחו לרתק אותם גם מרחוק. אלה מורים שהצליחו להישאר זמינים לצרכים הרגשיים והחברתיים של הילדים והיו גמישים גם ביכולת להעביר בזום שיעור דיפרנציאלי. מורים זמישים הם מורים ששמו פוקוס בפתיח לכל שיעור על הצרכים הרגשיים והחברתיים של התלמידים, למשל בסבב מצב רוח. ב'בוקר טוב כיתה' הישן והטוב ובדיקה עם התלמידים מה חסר להם, מה השפיע עליהם, מה הביאו מהבית, ורק אז לעבור לערוץ הלימודי. "יש המון כלים ברשת שניתן לנצל אותם. כלים של אוורור רגשות, כלים לסקרים גלויים וסמויים, הרבה כלים לתרגול ובקרה עצמית. מי שרוצה לדבר - מדבר. מי שמתקשה לדבר כותב ב'פדלט' השיתופי או בצ'ט. המורה יכול להקליט את עצמו בסמארטפון, התלמידים יכולים לשלוח הקלטות של עצמם. אין סוף לאפשרויות. יש מורים שעשו את המעבר ללמידה מרחוק באופן אינטואיטיבי", ממשיכה טרבלסי. "ואחרים נענו בצורה אמיתית למתווים שמנהלים בנו וגם הם הצליחו לשמור על הרלוונטיות שלהם". מעין מנשה היא מורה כזו. היא מחנכת כיתה קטנה של לקויות למידה בבית ספר היסודי "מרחבים" בראשון לציון, אבל בתפקידה כמרכזת פדגוגית היא מנחה את כלל המורות איך ליישם למידה מותאמת. "החוכמה היא לדעת לפנות לכלל הערוצים של התלמידים", היא אומרת. "יש תלמידים שערוצי הלמידה שלהם חזותיים יותר, ואחרים שהם יותר שמיעתיים או יותר מוחשיים. אם פונים לכלל הערוצים כאשר עושים הקניה, לפחות ערוץ אחד יעבוד". בתקופת הקורונה האתגר הוא אמנם כפול, אומרת מנשה, אבל יש חלופות רבות ללמידה. כך למשל ב"קלאסרום", מרחב הלמידה הדיגיטלי, אפשר לבחור ב"כיתה ההפוכה", כלומר לתת מטלות קריאה וצפייה בחומרים רלוונטים לשיעור כהכנה, לפני שהשיעור נלמד. כך לדוגמה, בשכבת ה' למדו על אליעזר בן יהודה. המורה שלחה הודעה כמה ימים לפני השיעור בקלאסרום שבה הודיעה על נושא השיעור. היא צירפה סרטון שבו היא מקריאה מדף, הקלטת אודיו שלה קוראת וגם קטע כתוב. "מה שטוב בזה שאין לחץ של זמן. יש ילדים שהקריאה שלהם איטית יותר, אז הם יכולים לבחור סרטון. כל ילד בוחר את הערוץ שהכי מתאים לו, ואז הוא מגיע יותר מוכן לשיעור ולא מרגיש שהוא נשרך מאחור. כך המורה יוצרת רמה אחידה של הכנה. וילדים יותר מיה כהן, מדריכה "בכל לגישת ההכלה: כיתה יש תלמידים עם קשיי למידה, מחוננים, ילדי עולים וילדים בסיכון ותמיד האמנתי שלכולם יש מקום בחינוך הרגיל, גם לילדים עם צרכים מיוחדים"