שיעור חופשי | ניסן תשפ"א | מרץ 2021 | גליון 133

שיעור חופשי | 46 הצעיר, סטודנטים ותלמידים", היא אומרת. לדבריה, "ככל שהמצב מחמיר, הלמידה נתפשת כפריווילגיה. אני רואה את הסטודנטים שלי שצריכים להילחם יום-יום על הזכות שלהם ללמוד, גם במצב כלכלי רעוע, והתוכנית שלנו במכללת קיי מחזקת אותם, כדי שיוכלו להסביר גם למשפחות שלא די בלשלם שכר לימוד. הם צריכים תנאים ללמידה ואפשרות להמשיך וללמוד גם בתום יום הלימודים הפורמלי ולתאם ציפיות מול המשפחה". תיאום הציפיות והקשר הישיר עם המשפחה הוא נושא שחזר בשיחות עם כל מי שמכיר את הבדואים מקרוב. "הורים משקיעים המון משאבים משפחתיים כדי שהילדים ילמדו לימודים גבוהים וירכשו מקצוע, אבל גם בתיכונים, ילד שמסיים ללמוד באחת בצהריים לא יכול לצאת לעבוד מיד בתום הלימודים, אלא זקוק לזמן למידה. בתקופת בגרויות הצרכים משתנים ואנחנו מלמדים אותם איך לנהל למידה עצמאית וגם איך לתווך את זה למשפחה שלהם וללמוד להגדיר את הצרכים שלהם", מסבירה רמון. השיחות עם אנשי חינוך בדואים מתנהלות לקראת סיומו של הסגר השלישי. "בימים אלה, המשבר הכלכלי מדאיג את הקהילה הרבה יותר מהנגיף", אומרת רמון. "הוא מתעצם והולך ונותן אותותיו. גם הסטודנטים שלנו משתפים ומספרים עד כמה קשה להם להתפנות ללימודים. המשפחות לוחצות עליהם ואל הנטל הכלכלי מתווסף נטל נפשי". אל כארים מספר שגם בבית הספר שלו מצוקת ההורים גדלה, ולכן הוא נעזר ברשת אורט, אליה משתייך בית הספר, כדי להשיג סלי מזון לכל המשפחות הנזקקות. "כדי לא להביך את מי שידו אינה משגת קבענו נקודת מפגש בכרם שלום", הוא מספר. "אחד המורים ריכז שם את מחסן המזון עם מוצרים בסיסיים של שמן, סוכר וקמח. לכבוד סיום הרמדאן אפילו דאגנו לבשר עבור המשפחות, לפי מנהגי החג". שבט זום גם יחד אבל ימי החג הם בודדים ושגרת הקורונה ארוכה. אל הוואקום של שעות אחר הצהריים נכנסו גם פעילים חברתיים מהחינוך הא-פורמלי. כמו בציבור הכללי, גם בחברה הבדואית תנועות הנוער צמצמו מאוד את פעילותן. רק מעטות המשיכו לקיים הדרכות, בעוד אחרות עברו לעשייה חברתית וקהילתית שהחליפה את הפעילות הרגילה. עמותת "אג'יק", למשל, הפעילה בקרב הבדואים, הפנתה את מאמציה לכיוון הסברה וחינוך למניעת אלימות. "הנוער העובד והלומד" שמר על המבנה הארגוני, אבל פעילותו הצטמצמה במידה ניכרת. "בעשור האחרון נמצא החינוך הא-פורמלי בחברה הבדואית במגמת צמיחה ויותר יותר הורים מודעים לחשיבות שלו בחיי הילדים והנוער. אבל זה עדיין לא משהו יציב וקבוע וכתוצאה מכך הרבה הורים לא שלחו את ילדיהם לפעילות", מספרת רמון. בימי שגרה, יש מוקדי פעילות בשיתוף שני בתי ספר, ברהט ובכספייה, שבהם מתקיימת פעילות של "אג'יק". "בתקופה האחרונה לא הצלחנו לקיים מפגשים במוקדים אלה, כי הורים לא הסכימו שהילדים יישארו לפעילות נוספת, ולכן עברנו לפעילות מקומית (בכפר או בשכונה)", מספרת רימון, שלא נחה גם בימי הקורונה ויזמה פעילות ילדים בכיתות ד'-ו' במסגרת מקומית, 250- ל יחד עם הסטודנטים ממכללת קיי ובשיתוף קרן וקרן מנדל. "הקמנו עם הסטודנטים קבוצות SVF בשכונות שלהם, בתוך הקהילות שלהם. לכל סטודנט היתה קבוצה קטנה, בין חמישה לעשרה ילדים, שנפגשו לפעילות פנים אל פנים על פי הכללים, במרחב הפתוח. "הקבוצות התארגנו באופן ספונטני ופתאום גילינו יתרונות במפגש האינטימי. כבר אי אפשר חניכים במקום אחד. כתוצאה מההתנסות 150 לרכז הזו נוצר חיבור חזק לשטח וגם הסטודנטים שלנו קיבלו הכרה מהקהילה שלהם. הם נתפשו כאנשי מקצוע, מיתגו את עצמם כמי שרכשו מיומנויות וכלים להדרכה וזה אפשר לקהילה לראות אותם בעין אחרת ואוהדת". גם הסטודנטים דיווחו שהם חשו משמעותיים בקהילה שלהם וככוח עזר בעל ערך מול התושבים. הפידבקים שהגיעו מההורים היו נלהבים ומעודדים. תלמידים ב"אבו תלול". רוב התלמידים הצליחו להגיע למבחני הבגרות