שיעור חופשי | ניסן תשפ"א | מרץ 2021 | גליון 133

שיעור חופשי | 54 לגעת בילדים - גם מרחוק אפרת מרז'ן בשארי, מחנכת שגם עוסקת ברפלקסולוגיה שנים סיימה אפרת מרז’ן בשארי, 10 לפני אז גננת בגן חובה וכיום מחנכת בבית הספר היסודי "לאה גולדברג" בכפר סבא, שנה ראשונה בלימודי רפלקסולוגיה. היא לא המשיכה ללימודי השנה השנייה, ורק פינקה מדי פעם את בני המשפחה והחברים בטיפול. לפני כשנתיים התחילה לעבוד כמחנכת כיתה א’, והשנה עלתה עם תלמידיה לכיתה ב’. "עם התפרצות הקורונה היינו כולנו יותר בבית", היא מספרת. “תוך כדי השנה הזאת, בין סגר לסגר, התחלתי לעבות את הידע שלי. סיימתי את לימודי השנה השנייה ברפלקסולוגיה והתחלתי לטפל יותר. הוספתי קורסים מכל טוב, עיסוי כפות רגליים יפני, עיסוי תאילנדי עם מקל, עיסוי עם אבנים חמות, עיסוי שבדי וכוסות רוח. הרחבתי את ההשכלה שלי עוד ועוד". כלומר, הפקת את הטוב מתוך הרע. "לגמרי. זו תקופה לא פשוטה ומאתגרת. אבל כמו שאני מחנכת את הילדים בכיתה להסתכל על חצי הכוס המלאה, גם אני צריכה להתנהל כך. הקורונה אפשרה לי זמן להתמלא, להעשיר את עצמי. מעבר לכך, העובדה שאני לא בכיתה ולא במגע עם הילדים חסרה לי, הרפלקסולוגיה היא סוג אחר של נתינה, וזה ממלא אותי". התלמידים שלך מכירים את התחום הנוסף שאת עוסקת בו? "זה חלק ממני. בגן נהגתי לעשות לילדים פעילות של רפלקסולוגיה בכל סיום שנה. היו בחירות על סדר הטיפולים וכל ילד היה מקבל טיפול מתאים לילדים על מזרן בפינת הבובות, בליווי מוסיקה מרגיעה. הסייעת צילמה אותי עם כל ילד וזה היה חלק ממתנת סוף השנה. בבית הספר זה פחות מתאים, אבל שילבתי דברים אחרים, למשל שימוש באביזרי חישה כמו כדורי מעיכה וגליל חישה שהילדים מתעסקים איתם במהלך השיעורים. גם בתקופת הזומים המאתגרת, שבה אנחנו צריכים להמציא את עצמנו מחדש, אני משלבת במפגשים פעילויות שקשורות במגע. הנחיתי אותם למשל לעשות עיסוי בוקר בזום”. הם אהבו את זה? "הילדים זקוקים לגישה אחרת. בעיקר לקטנים קשה מאוד בזום. כשאני רואה שקשה להם מאוד אני מבקשת מהם להיצמד לקיר, משמיעה להם מוסיקה נעימה, מראה להם איך לעסות את הצוואר, וזו הפסקה משחררת”. איך ההורים מתייחסים לעיסוק הנוסף שלך? "אני חושבת שזה מוסיף כבוד. הנה, המורה היא לא רק מורה, יש לה עולם תוכן נוסף, וזה מוסיף ביטחון. אני חושבת שבלי קשר לקורונה, מורה תמיד צריך להעשיר את עצמו, וכך יש לו יותר מה לתת". מראה מראה שעל הקיר חנה דרעי דדון, מורה למדעים שגם עוסקת ביצירה חנה דרעי דדון, מורה למדעים בבית הספר "המעפילים" בלוד, לא פיתחה תחביב חדש אלא חזרה לאהבה אחרת שלה – יצירה. "תמיד אני יוצרת", היא מספרת. "בסגרים, כשהייתי הרבה בבית, היה לי יותר זמן והתחלתי ליצור יותר. יש לי למשל מראה ששכבה שש שנים מאחורי הספה ולא מצאתי זמן לטפל בה. בתקופת הסגר תליתי את המראה על הקיר והתחלתי לעצב אותה. השתמשתי בחבלים וחומרים שונים ועיצבתי אותה מחדש. הוספתי לה חרוזים, כדים ופריטים קטנים, והעיצוב הוא כזה שתמיד אפשר להוסיף לו עוד רבדים ועוד שכבות. ציירתי גם על קירות בבתים של חברים". את משתמשת באמנות גם בכיתה? “היצירה היא חלק ממני וליוותה אותי בתקופות קשות שעברתי. היא מרגיעה ומאפשרת לי לבטא את עצמי. זה עזר לי מאוד בתקופות של הסגר, כשאין הרבה חיי חברה. את הדברים הטובים האלה שיש ביצירה אני מביאה גם לכיתה. בכל נושא אני מנסה לתת גם שיעור יצירה, למשל אוריגמי או ציור". צילום: מור ברנשטיין