שיעור חופשי | ניסן תשפ"א | מרץ 2021 | גליון 133

55 | שיעור חופשי זה הזמן לשפה חדשה טלי דרוקר, מורה לחינוך מיוחד שגם לומדת קוריאנית גם טלי דרוקר, מורה לחינוך מיוחד בבית הספר "יהודה הלוי" בנתניה, מצאה לעצמה עיסוק חדש בתקופת הסגר הראשון. "התפנה לי הרבה זמן", היא מספרת. “בחינוך המיוחד עבדנו כרגיל ואף יותר, כי כל הזמן היינו צריכים למלא מקום של מורים שנכנסו לבידוד, אבל בזמני שגרה, כמעט כל יום אני הולכת לחדר כושר, ובקורונה חדרי הכושר נסגרו. "במקרה, אני לא יודעת איך, התחלתי לצפות בסדרה קוריאנית, 'הקיסרית קיי'. משהו בתמונה שהופיעה בנטפליקס משך אותי. בהתחלה לא יכולתי לסבול את השפה, היא צרמה לי. אבל נשאבתי. ראיתי פרק ועוד פרק, והתחלתי להבין פה ושם מילים. מבנה השפה סקרן אותי כי הוא שונה מכל מה שאנחנו מכירים, לא הסתדר לי המבנה של המשפטים וזה התחיל לאתגר אותי. כך המשכתי לעוד סדרה ועוד סדרה, והחלטתי ללמוד את השפה גם כדי למלא את הזמן שהתפנה לי וגם כאתגר אינטלקטואלי". איך התחלת ללמוד את השפה? "הורדתי אפליקציות. כל יום אני יושבת שעה ולומדת. רשמתי לי את העיצורים והאותיות והתחלתי לתרגל. זה כמו לפענח כתב סתרים. אני ממש זוכרת את היום שבו הצלחתי לקרוא באיזה רגע של הארה. אני קוראת כמו ילד בכיתה א’ אבל קוראת. אני גם ממשיכה לצפות בסדרות כמובן, ונהנית היום יותר כי אני מבינה משפטים קצרים. אם בני המשפחה מתעצבנים מהצלילים כי זה מתנגן להם לא טוב באוזן, אני אומרת להם 'ששש, אני לומדת'. אבל האמת שהם כבר התרגלו". אז על אילו סדרות את ממליצה? הסדרות 'הקיסרית קיי', 'נחיתת חירום לאהבה', 'הנווד', 'פרח הרשע' ו'אוהבי הירח', בערוצים השונים. מה שיפה בסדרות הוא שאפשר ללמוד מהן הרבה על התרבות וההיסטוריה הקוריאנית, על המעמדות, על השפה הרשמית והעממית. צריך לצפות בסדרות בראש פתוח, כי הכל שם שונה מאוד ממה שאנחנו מכירים. אני נהנית להכיר את העולם הזה, ומאמינה שגם אגיע לשם בעתיד". הבאת את האהבה החדשה שלך גם לכיתה? "בוודאי. התלמידים אומרים לי, 'טלי, תרשמי את השם שלי בקוריאנית על הלוח'. לימדתי אותם איך אומרים 'שלום'. אני מסבירה להם שכמו שהם לומדים בכיתה אני לומדת בבית, וכמו שאני מתרגלת כדי להשתפר כך גם הם צריכים לתרגל ולהתקדם". להפוך ממטופלים למטפלים ורד שמשון, מורה לחקלאות וגינון טיפולי, שגם מתנדבת עם קשישים מאז הסגר הראשון, פעם בשבוע יוצאת ורד שמשון, מורה לחקלאות וגינון טיפולי בבית הספר "אמירים" ברמת השרון ו"בית הספר היסודי הירוק על שם שמעון פרס" בכפר סבא, מביתה שבמושב נוה ירק, אל בתיהם של קשישים במועצה האזורית דרום השרון. היא מביאה איתה כלים לפעילות גינונית לעבודה משותפת, כמו יצירה של כלי בטון שבתוכו הם שותלים סוקולנט או בנייה של ערכת הנבטה. שנים. היא התחילה את דרכה 34 שמשון היא מורה כבר כמורה למלאכה ועם הזמן התמחתה במדעים, מייקר, חקלאות וגינון טיפולי. גם לתלמידים שלה דאגה בזמן הסגרים והביאה להם ערכות גינוניות לעבודה. "לפני הקורונה העברתי שעת גינון במועדון קשישים”, היא מספרת, "וכשהסגר התחיל ראיתי שהם מתקשרים אלי וזקוקים לפעילות גינונית. הבנתי שעכשיו, יותר מתמיד, החיבור לצמחים ולטבע עשוי להביא להם שלווה, שמחה ועניין, והחלטתי להגיע לבתיהם ולהביא איתי ערכת גינון. אני מאמינה שהמפגש של אנשים עם עולם הצמחים מאפשר לחוות תהליכים המקבילים לצמחים ולאדם. אלה הם רגעים של ריפוי, משמעות והעצמה. הצמחים, הגינה והמגע עם הטבע מוסיפים לקשישים צבע וטעם לשגרת החיים, מעלים זיכרונות ויוצרים תעסוקה". המיזם של שמשוני, "חלון לטבע", מעניק לקשישים זמן שובר שגרה, שבו הם הופכים ממטופלים למטפלים. "הם מרגישים אחריות לצמחים, מצלמים לי בנייד מה קורה עם השתילים, מה פרח, וכך מתחברים לחיים". צילום: מור ברנשטיין