שיעור חופשי | ניסן תשפ"א | מרץ 2021 | גליון 133

שיעור חופשי | 58 אמא היתה מכינה לי כריך וגם משהו טעים, בעיקר בוטנים אותם היא קלתה בסיר פלא. אבל היה שם ילד חזק ופראי שהיה אומר שאם לא אתן לו את הדברים הטובים שלי, הוא ירביץ לי. התקבעה בי אז המחשבה שכל ד'אלים גבר ואין צדק בעולם. "המורים לא ראו את זה, ולא היינו הולכים להורים להתלונן כי למי שהתלונן הגיעו עוד יותר מכות. ילד קטן שמציקים לו כך מקבל תמונת עולם קשה מאוד. עד היום אני נלחם באלימות בכל דרך שיש לי. גם בספרי". ממציא את המציאות ספרו המוכר ביותר של אטלס שהביא לפרסומו 1977 הרב, הוא "והילד הזה הוא אני" שיצא בשנת ומכיל שירים קצרים המציגים את העולם מנקודת מבטו של ילד. "אלו רגעים קטנים בחיי ילדים אבל אלו לא רגעי נחת בדיוק, אלא רגעים של בעיות קטנות וגדולות, פשוטות ומורכבות", מדגיש אטלס. "בשירים אלו אני אומר את האמת, לוקח תמיד את הצד של הילד לגבי חולשותיו ורגשותיו. חלק מהשירים בספר זה ואחרים הם זכרונות ילדות שלי, חלקם הסתכלות על הילדים שלי, חלק הסתכלות על ילדים אחרים וחלק הסתכלות על אנשים שהם כבר מזמן לא ילדים. חלק אני ממציא. אבל אני לא ממציא דברים דמיוניים אלא דברים על המציאות. אם לא קרה לי – קרה למישהו שאני מכיר. אם לא קרה למישהו שאני מכיר – קרה למישהו שאני לא מכיר. ואם לא קרה – יכול לקרות". לאחרונה יצא לאור ספרו "ילדים של אף אחד". הספר הופק הודות למכון חרוב ובשיתוף הוצאת דוב לדעת. גם כאן אלו שירים של ילדים, בשפתם, אלא ששירים אלו מבוססים על סיפוריהם של ילדים בסיכון הסובלים מהזנחה, אלימות, עוני ומצוקה, הורים לא מתפקדים, הפרעות אכילה וחרמות. "מאחורי כל זה יש סיפור", הוא אומר. "לפני כשש שנים הרציתי בפני עובדים סוציאלים ומטפלים בילדים באולם בתל אביב, וסיפרתי על אחורי הקלעים של 'והילד הזה הוא אני'. בסוף ההרצאה קמה אישה, ואמרה לי – 'תשמע יודה, כל האנשים שיושבים באולם הזה מטפלים בילדים בסיכון, ואין לנו אפילו בדל של טקסט שנוכל להשתמש בו בזמן שאנחנו מטפלים בהם כדי לפתוח את הילד, כדי לקרוא איתו יחד סיפור שיש לו קשר לבעיות של חייו, כדי לשתף, לשקף ולקדם את הטיפול. כל מה שאתם הסופרים כותבים זה על אבא, אמא ושני ילדים מתל אביב'. ובליבי ידעתי שהיא צודקת. "היא שאלה אותי אולי אני מוכן להיענות לאתגר, ולתמהוני אמרתי שאני מתחייב לנסות. ומאז אני מנסה. חקרתי את הנושא וגיליתי שיש מיליון 2 אלף ילדים בסיכון, ועוד 400- בארץ כ אנשים מתחת לקו העוני. נפגשתי עם ילדים בסיכון לשעבר ובד בבד כתבתי שירים המתבססים על מפגשים אלה. אלו לא שירי משוררים שאי אפשר להבין, אלא שירים-סיפוריים שבהם הילדים מספרים על מסלול חייהם או קטע בחייהם. איך לא היה לחם בבית אלא רק מרק ממים רתוחים ואבקת מרק, איך האב היכה את האם. אלו שירים קשים אבל יש בהם הומור ותקווה. "הספר מיועד בין השאר למטפלים מסוגים שונים. כל מורה צריך לקרוא את הספר הזה כי בין התלמידים שלו כמעט בטוח שיש אחדים כאלה והוא צריך להיות רגיש אליהם, ולא לדרוש מהם את כל מה שהוא דורש מאחרים. מורה הוא דמות מאוד חשובה בעיני הילד ואם הוא ייתן לו את היחס הטוב שנמנע ממנו בבית, אולי יהיה לו איזשהו פיצוי". אתה גר בתל אביב. מעבר משמעותי מחיי המושב. "אני שמח שאני גר בתל אביב. זו עיר נהדרת שנים. אני גר בגדה המערבית 31 אליה עברנו לפני של רחוב דיזינגוף, בקומה השלישית, בדירה קטנה אבל חמודה להפליא שיש בה חלון ענק שפונה מערבה. אני לא רואה את הים, אבל כן רואה עצים וציפורים ודודי שמש וצלחות לוויין על הגגות - ואני מאוד אוהב את המראה האורבני המוזנח הזה. זו העיר וככה היא נראית. "בזמני הפנוי אני אוהב לראות טלוויזיה - גם שטויות וגם דברים חשובים. קונצרטים ומחול, נשיונל ג'יאוגרפיק שם אתה רואה התנהגות של חיות ואתה מבין התנהגות של בני אדם. אני אוהב לקרוא ספרים אם כי בשנים האחרונות אני קצת פחות קורא. עד שאני מסיים את עיתוני השבת נגמר השבוע ומגיעים חדשים. בתקופת הקורונה התאהבתי במוזיקה יוונית, שמעתי שירים ימים שלמים. זה פנטסטי. אני אוהב גם שירים ישנים שאני שומע ביוטיוב, הרצאות בזום, במיוחד הרצאות ספרותיות, למשל על עגנון. ויש לנו כמובן פרלמנט, מפגש חברים בסמוך לבית הקפה בגלל מגבלות הקורונה. למדתי שאפשר להתיידד , וזה ממש כיף. 84 , עם אנשים גם בגילי "המצב בארץ כיום איום ונורא, כולם מתחרים אחד בשני, הכפשות הדדיות, השנאה היא זורמת ברחובות, כל אחד שונא את מי שחושב אחרת, אף אחד לא השתכנע בשום ויכוח. אבל יש פה אנשים נהדרים. שאלו את פרופ' דניאל כהנמן, זוכה פרס נובל, מה עושה אדם מאושר - והוא אמר שאדם מאושר הוא כזה שיש לו כמה חברים טובים, וזה מאוד נכון". אז אתה אדם מאושר? "עבדתי ב'ידיעות אחרונות' והיה שם רוויזיוניסט ותיק שאמר תמיד 'אני מאושר אבל אני לא מרוצה'. יש לי שלושה בנים, יש לי נכדים ונין. יש לי, בעצם, חברים שאני לא מכיר בכל הארץ, ילדים וילדים- לשעבר שמעולם לא נפגשתי איתם פיזית, אבל שבעצם כן נפגשנו – בתוך השירים. מפעם לפעם אני פוגש אדם, שמספר לי שהשירים שלי נתנו לו כוח להתגבר על בעיות ועל רגעים קשים בילדותו, שהם איפשרו לו להבין אז שלא רק הוא אומלל או מתחבט בבעיה מסוימת בשעה שכולם נהנים, מאושרים ונטולי-דאגה, אלא שכולנו בני-אדם ולכל אחד מאיתנו יש איזו שהיא בעיה, או בעיות, וזה בסדר גמור. אז אישית אני מרגיש בסדר, וכללית אני מודאג מאוד. אחד הדברים שאני מאושר בגינם הוא שיש לי הזדמנות להתבטא. אנשים שיש להם מקום להתבטא ואחרים גם מתעניינים במה שיש  להם להגיד - כבר מרגישים טוב". "נפגשתי עם ילדים בסיכון לשעבר וכתבתי שירים המתבססים על מפגשים אלה. אלה שירים סיפוריים בהם הילדים מספרים איך לא היה לחם בבית, איך האב היכה את האם. אלה שירים קשים, אך יש בהם הומור ותקווה"