תלמוד תורה כנגד כולם | גליון 1 | תשרי תשפ"ב

השנה השתתפתי לראשונה בוועידת המחנכים של 'המרכז החינוכי חסידותי' בניהולו של המחנך הדגול והוותיק הרב נפתלי רוט שיחי'. שלושה ימים מלאים וגדושים בתוכן מקצועי מעשיר, עטופים באווירה חברית וחסידית חמה, מלכדת ומעצימה. הוועידה התקיימה (מיד לאחר תשעה באב) במלון ניר עציון שעל הכרמל, במיקום מרהיב הצופה אל הים הפתוח. לא, לא לגמרי מדויק "לראשונה". בעבר הרחוק השתתפתי כמה פעמים בוועידת המחנכים, אך זה היה כדי לסקר אותה לשבועון 'כפר חב"ד'. ולפני שנתיים, בתום שנתי הראשונה בתלמוד תורה, הוזמנתי לוועידה בכדי להציג למשתתפיה את מיזם הסיפור השבועי שלי בכיתות. אבל השנה הייתה זו לי פעם ראשונה בה השתתפתי בה באמת. לא כצופה מהצד וגם לא כמרצה, אלא כחלק ממשפחת המחנכים. והייתי בה מתחילתה ועד סופה. זה היה נפלא, מרומם ומחכים. וגם חוויה נעימה במיוחד להימצא עם הצוות הנהדר של התלמוד תורה, שלא במסגרת העבודה היום יומית. לשוחח זה עם זה בין המושבים, לסעוד יחד, לישון בחדר משותף, להחליף דעות ולהתוועד עד לשעות הקטנות של הלילה. לא אלאה אתכם בתיאור כל המושבים והסדנאות של הוועידה. אספר לכם על חוויה אחת מטלטלת שחוויתי, ושהדיה מוסיפים ללוותני גם עתה. פער של ארבעים שנה עם הגיעי לוועידה קיבלתי כמו כולם תיק נאה ובתוכו, בין השאר, תכנייה מפורטת לשלושה ימים. עברתי עליה בעיון וכשהגעתי אל מושב הבוקר שעתיד לפתוח את יומה השני של הוועידה, מצאתי את עצמי משפשף את עיניי. "הצבת גבולות – היבט חברתי, היבט מוסדי והיבט אישי", זו הייתה כותרת המושב, כאשר המרצה הוא "הרב ישי יזדי, סמנכ"ל פדגוגי רשת 'בני יוסף'". רגע רגע, תהיתי בפליאה, זה הוא?! זה באמת מי שאני חושב?! שיחה קצרה עם הרב מנחם מענדל כהן, מנהל התלמוד תורה שלנו שהוא גם – לגמרי לא במקרה – המנהל 'מאחורי הקלעים' של הוועידה, הבהירה לי מעל לכל ספק כי אכן זה האיש, הוא ולא אחר. סיפרתי לרב כהן מה שסיפרתי והצעתי לו כי למחרת בבוקר, אני אהיה זה שיזמין את הרב ישי יזדי אל הבמה. ביקשתי ממנו לטלפן אל הסמנכ"ל הפדגוגי המכובד ולהעלות בפניו, בשמי, את הצעתי המפורטת. אחרי שעה חזר אליי הרב כהן. "הרב יזדי מאוד התרגש לשמוע את השם שלך ולדעת שאתה כאן. הוא ממש מצפה לפגוש אותך והוא אפילו יקדים מחר את בואו לכאן, כדי שלפני הרצאתו תספיקו להיפגש, לשוחח וגם לתאם את הדברים". למחרת, לקראת סיום ארוחת הבוקר סימן לי הרב כהן ממרחק מה בתנועת יד: הוא שם. ניגשתי אליו בצעדים מדודים. "הרב יזדי", פניתי אליו מגבו ושנייה לאחר שהסתובב אליי, נפלנו מחובקים איש בזרועות אחיו. לאחר מכן הצעתי לו למלא לעצמו צלחת ולהתיישב בשולחן צדדי באולם. ארבעים דקות דיברנו. ארבעים דקות מרגשות ומרוכזות שבהן ניסינו לסגור פערים של ארבעים שנה. מצב משפחתי, קורות חיים, מסלול תעסוקתי וכו'. בסיום השיחה תיאמנו בינינו את המהלך הבא: הרב יזדי ייכנס לאולם הדיונים ויתיישב בין המחנכים. ורק לאחר שיוזמן על ידי אל הבימה, יעלה אליה להשמיע את דבריו. במקביל סגרתי את הפינה הזו גם מול יו"ר הוועידה, הרב רוט. כשהאולם התמלא הוא הזמין אותי לומר "דברי הקדמה", בטרם יעלה הרב יזדי ויפתח את המושב. התלמיד מ"כת ליצנים" ואלו הדברים שנשאתי באוזני המחנכים: בוקר טוב, אחיי ורעיי. אחרי שנים ארוכות שבהן אני כותב ספרים וסיפורים לילדים ונוער, בשלוש השנים האחרונות זיכני הקב"ה לעבוד בפועל, פנים אל פנים, עם אותם ילדים ונערים. תחילה עשיתי זאת כמספר סיפורים לילדי התלמוד תורה בכפר חב"ד, ובשנה וחצי האחרונות כאיש ההנהלה הרוחנית של התלמוד תורה, לצידו של המנהל המסור והמוצלח, הרב כהן. בוועידה הזו עוסקים בשלל נושאים חשובים: בטיחות, אקלים, שכר ועונש, הפיכת שיעורים לחוויה ועוד. אבל בסופו של דבר וגם בתחילתו של דבר, אנחנו מדברים על הילד שבכיתה. על אותו ילד צעיר שעלינו להביט לו בעיניים ולאהוב אותו. ולעודד אותו. ולהאמין בו ולהצמיח אותו. תרשו לי אפוא להחזיר אתכם, בהקשר הזה, אל חווית ילדות אישית שלי. לפני ארבעים שנים בדיוק סיימתי את החיידר שבו למדתי. זה היה חיידר ליטאי חבר ההנהלה הרוחנית הרב זלמן רודרמן משתף ב ויש כמובן מסר ַקַבלו בבק 40 תשרי תשפ"ב l תלמוד תורה כנגד כולם