מגזין הטכניון | סתיו 2020

תורשה וסביבה 18 נ תונים מפתיעים בנוגע להשפעת הסביבה על דפוסי הפוריות של האדם: מאמר סקירה בין-לאומי של חוקרים מהטכניון ומשתי אוניברסיטאות בריטיות מגלה את הגמישות הקיימת בהקשר זה בגיל התבגרות המינית ואת השפעתה של סביבת הילדות על משך תקופת הפוריות הנשית. Nature Reviews את המאמר שהתפרסם ב-   הובילו פרופ’  פיליפה  מלמד Endocrinology והדוקטורנט בן בר-שדה עם ד”ר סרגי רודניזקי, ד”ר לילך פנואלי ופרופ’ אריאל קפלן, כולם מהפקולטה לביולוגיה. מעבר לים השתתפו במחקר האנתרופולוגית פרופ’ גיליאן בנטלי מאוניברסיטת דורהם והביולוג פרופ’ ריינהרד סטוגר מאוניברסיטת נוטינגהם.    הפוריות של נשים וגברים מתחילה בגיל הנעורים עם ההתבגרות המינית. תקופת הפוריות הנשית מוגבלת בזמן ומסתיימת בעשור החמישי לחיי האישה, אולם הגילים המדויקים של תחילת הפוריות ושל תום הפוריות (מנופאוזה) משתנים מאוד בין אוכלוסיות. בעולם המערבי מתחיל גיל הפריון מוקדם יחסית ומסתיים מאוחר, כך שתקופת הפריון ארוכה יותר מאשר בעולם השלישי. שינוי כזה מתרחש גם על ציר הזמן - גיל הווסת הראשונה (הממוצע) במערב שנים. 13- ל 16- אירופה, למשל, ירד במאה הקודמת מ במאמר הנוכחי מצביעים המחברים על כך שבכל הקשור לדפוסים של פוריות, ההשפעה הסביבתית “מנצחת” את הגנטיקה. מסקנה זו מבוססת בין השאר על השוואה בין נשים שהיגרו מהעולם השלישי למערב בגילים שונים. החוקרים מספרים כי נערות או נשים שהיגרו בגיל מאוחר שמרו על דפוס הפריון ה”עני” - תקופת פריון קצרה, שמתחילה מאוחר ונגמרת מוקדם; ואילו נשים שהיגרו בילדות לפני אימצו את הדפוס המקומי המערבי - רמות 8-6 גיל גבוהות של הורמון-המין פרוגסטרון ותקופת פריון ארוכה. במילים אחרות, אם הילדות נחשפות לסביבה החדשה בגיל צעיר, הסביבה גורמת להן “לנטוש” את מסלולי ההתבגרות האופייניים למולדתן לטובת המסלולים המאפיינים את ארצן החדשה. לעומת זאת, בגיל מאוחר יותר אין לסביבה החדשה אותה השפעה. פירוש הדבר: דפוסי הפריון נקבעים בעיקר בהשפעת הסביבה בגיל הילדות. קבוצת המחקר של פרופ’ מלמד מתמקדת במנגנונים מולקולריים שאחראים לשונות זו, ובמיוחד ועל תפקיד האפיגנום בפיקוח על מערכת הרבייה פרופ’ פיליפה מלמד בן בר-שדה מסתגלת פוריות https://go.nature.com/3hIasJ5 למ אמר: