מגזין הטכניון | סתיו 2021

25 בפקולטה לכימיה ע”ש שוליך הופקו פולימרים ביולוגיים מוליכים מתוצרי לוואי של תעשיית המזון ד”ר אמדורסקי מדגיש כי מאחר שמדובר בטכנולוגיות המיועדות ליישום ולמסחור, “השיקול הכלכלי מרכזי ולכן חשוב מאוד להוזיל את תהליכי הייצור כך שיפיקו מוצר שיתחרה גם במחירו בפולימרים מבוססי פטרוכימיקלים, ולשמחתי הצלחנו בכך. זאת בנוסף לצמצום הנזק הסביבתי גם בשלב הייצור וגם בשלב השימוש. הפולימר החדש יכול להתפרק פירוק שעות, זאת 48- ביולוגי באופן מלא בתוך פחות מ בניגוד לפולימרים הסינתטיים שאינם ניתנים לפירוק ביולוגי ולכן מזהמים את עולמנו.” במחקר תמכו קרן גוטווירט (מלגה לראמש ננדי), הקרן הדו-לאומית למדע ארה”ב-ישראל, משרד PhosAgro/UNESCO/ המדע והטכנולוגיה ומענק בתחום הכימיה הירוקה. החוקרים מודים IUPAC ) GTEP לתוכנית האנרגיה ע”ש גרנד בטכניון ( NEVET על התמיכה הכספית באמצעות תוכנית ) על RBNI ולמכון ראסל ברי לננוטכנולוגיה בטכניון ( האפשרות להשתמש בתשתיות המחקר של המכון. - למשל העברת המטען בתהליך הנשימה התאי או בתהליך הפוטוסינתזה בצמחים.” בהשראת מבנים חלבוניים טבעיים יצרו החוקרים יריעות פולימר שקופות בעלות מוליכות גבוהה. יריעות אלה מתאימות לשימושים ביולוגיים וביו- רפואיים שכן הן לא רעילות, הן מתכלות בגוף האדם מאורכן המקורי בלי 400%- ואפשר למתוח אותן בכ לפגוע משמעותית בתכונותיהן החשמליות. מוליכותן החשמלית היא מהגבוהות שהתגלו בחומרים ביולוגיים. לדברי ד”ר אמדורסקי, “ייצור היריעות במחקר שלנו ), ספונטני, one-pot process הוא תהליך רציף ( זול, מהיר, חסכוני באנרגיה ולא מזהם. במאמר אנחנו מדגימים את השימוש ביריעות אלה כ’עור מלאכותי’ המנטר באופן בלתי פולשני אותות אלקטרופיזיולוגיים. אותות כאלה ממלאים תפקיד משמעותי בפעילות המוח והשרירים ולכן ניטור חיצוני שלהם הוא אתגר חשוב מאוד.”