45
ÔÂÈÎˉ ȯ‚· Ô‚¯‡
א ו ת ב ו ג ר ה ט כ נ י ו ן
ל ש נ ת 1 1 0 2
ל ע מ ו ס ג י ת א י
השנה החל ארגון הבוגרים במסורת חדשה: בכל
שנה יוענק באירוע השנתי אות בוגר הטכניון
לבוגר ’פורץ דרך‘ בתחומו.
רבים מבוגרי הטכניון הם פורצי דרך, המהווים
את חוד החנית בתחומים שונים. אלה הם
בוגרים המממשים ערכים כגון מצוינות, יושרה
אינטלקטואלית, יצירתיות, למידה מתמשכת,
דבקות במטרה וחשיבה אחרת - ערכי החינוך של
הטכניון, שבעזרתם יזמו הבוגרים הללו עשייה
פורצת דרך שמטביעה חותם על אנשים רבים.
בכל שנה נכוון את הזרקור לבוגר המהווה
מודל לפריצת דרך, לחשיבה מקורית ולעשייה
משמעותית ברוח הטכניון, ונעניק לו את אות
בוגר הטכניון לאותה שנה.
השנה נבחר בוגר שהשפיע בתחום שאינו טבעי
לבוגרי טכניון. כן, מסתבר שגם בתחומים אלה
הבוגרים שלנו פורצי דרך.
הזוכה הוא ד“ר עמוס גיתאי, בוגר הפקולטה
לארכיטקטורה ובינוי ערים, אמן, במאי סרטים
ויוצר בעל שם בינלאומי פורץ דרך בתחום
הקולנוע הישראלי. גיתאי קיבל את האות
מידי נשיא הטכניון פרופסור פרץ לביא, יו“ר
ארגון הבוגרים אייל קפלן ודיקן הפקולטה
לארכיטקטורה ובינוי ערים, פרופסור יהודה
קלעי. בסרטון קצר הוצגה העשייה האמנותית
של גיתאי. על התעודה שקיבל כתוב: ”על עשייה
אמנותית איכותית פורצת דרך. על שילוב דילמות
המציאות הישראלית בדרך אמנותית בעלת ביטוי
ייחודי. על הצגת יצירותיו על מיטב המסכים,
הבמות, הפסטיבלים והמוזיאונים ברחבי העולם.
על השליחות שלקח על עצמו, להיות שגריר של
רצון טוב, העוזר בהבאת התרבות הישראלית
לתודעת הקהל הרחב ברחבי העולם. על היותו
חלוץ פורץ דרך בפיתוח הקולנוע הישראלי
וקידום ההכרה באיכותו בעולם הרחב.“
עמוס התרגש מאד וסיפר על השפעתם
של לימודי האדריכלות בטכניון על דרכו
האמנותית. הוא סיפר על הוריו ומוריו, שלימדו
אותו לחשוב ”מחוץ לקופסה“ והקנו לו את
החשיבה הביקורתית, שבאה לידי ביטוי באמירה
החברתית בסרטיו. הוא סיפר על החוויות שעבר
במלחמת יום הכיפורים, על הפלת המסוק שבו
טס ועל פציעתו - ארועים שדחפו אותו לעשייה
הקולנועית. במהלך המלחמה צילם גיתאי את
שנגלה לעיניו מהמסוק במצלמת וידאו ביתית
שקבל מאמו, צילומים שהובילו אותו ליצירת
סרטים תיעודיים.
”אח ו ו ה טכ נ י ו נ י ת“
הסטודנטים מקבלי המלגות הביעו את הערכתם לבוגרים שמימנו את המלגות. נגה שני,
סטודנטית )שנה ג‘( נשאה דברי תודה בשם הסטודנטים:
החיים בטכניון מלאים עליות וירידות, ועם כל שינוי כזה נדמה שהתמונה מתהפכת לגמרי.
רגע אחד אתה יודע שזו אחת התקופות היפות בחיים; השמש זורחת, אתה מסתובב עם
חברים בין המדשאות והעצים, שותה קפה, צוחק מאיזו בדיחה, מתלבט אם להמשיך לחדר
כושר או אולי דווקא הפעם לבריכה, ומבסוט על הבחירה המעולה הזו שעשית ללמוד דווקא
כאן, כי היי - זה בכלל לא כזה נורא, ואיזו קריירה מדהימה אתה סולל לעצמך!
ואז, כאילו במציאות אחרת לגמרי, הלחץ מגיע ומתחיל להשתלט; אתה הולך משיעור
לשיעור ואפילו לא מבחין אם מישהו אמר משהו מצחיק, ובטח שלא יודע אם השמש
זורחת. אתה שקוע בכל המטלות שנותרו לך לעשות, לא יודע באיזו אפילו להתחיל, ותוהה
אם אולי זה קצת גדול עליך כל הסיפור הזה - ולמה, למה לעזאזל אתה עושה את זה
לעצמך?! ואי שם, מחוץ לשערי הטכניון, נדמה שאף אחד מחבריך לא מסוגל להבין מה
אתה עובר.
אבל אתם - בוגרי הטכניון - אתם מבינים. אתם הייתם כאן, באותה סירה בדיוק, עם אותם
קשיים ומועקות. כנראה שלא שכחתם כמה מאתגר זה היה לשרוד את כל המכשולים
בלימודים - לצד האתגר הכלכלי )הלא פשוט( של התקופה הזו בחיים.
בשם הסטודנטים שמקבלים הערב את המלגה אני רוצה להגיד לכם תודה. ללא ספק
חייכתם אלינו מהקצה השני של המדרכה, והזכרתם לנו שזה שווה את זה. הראיתם לנו
שיש שם בחוץ אחווה ”טכניונית“ מרשימה, ומכל הלב אומר - כבוד גדול יהיה לנו להצטרף
אליה.
, סטודנטית
È˘ ‰‚
כתבה:
שנה ג‘ בפקולטה להנדסת תעשיה וניהול
48,46,47 35,36,37,38,39,40,41,42,43,44,...1