Page 14 - מגזין הטכניון | חורף 2013

תפקיד
סיום
14
"רבע מחברי הס
שג ו יסו ב
ב
שש השנים האחרונות הצטרפו
כ-041 חברי סגל חדשים
לשורות הטכניון, וכיום הם מהווים
כ-%52 מכלל חברי הסגל כיום.
מספר בתר-הדוקטורנטים כמעט
שילש את עצמו לכ-002, ומלגות
בתר-הדוקטורט המרביות זינקו ביותר
מ-%001 ל-003,3 דולר בחודש.
פרופסור משה סידי, שנפרד לאחרונה
מתפקיד המשנה לנשיא לעניינים
אקדמיים (מנל"א), מקווה ומאמין
שהמגמות הללו תמשכנה גם בשנים
הבאות. "אנחנו לא יכולים להרשות
לעצמנו לקפוא על השמרים, ובוודאי
לא ללכת אחורה. חייבים להמשיך
להגדיל את מספר החוקרים בכלל,
ואת מספר חברי הסגל בפרט."
פרופסור סידי השלים את כל תאריו
בפקולטה להנדסת חשמל בטכניון.
ב-2891 סיים את הדוקטורט, וב-3891
. על MITיצא לבתר-דוקטורט ב-
עבודתו בתקופה זו קיבל את מלגת
פולברייט ואת מלגת רוטשילד. מאז
ועד היום הוא חבר סגל בפקולטה
להנדסת חשמל, והיה בין השאר דיקן
הפקולטה. לתפקיד מנל"א נכנס
בשנת 6002, וסיים אותו באוקטובר
האחרון.
מדוע חשוב כל כך להגדיל את
מספר חברי הסגל?
ראשית, כשיש פחות חברי סגל ישנם
פחות משתלמים, פחות פרסומים,
פחות תפוקה מחקרית. שנית, מיעוט
חברי סגל פירושו יחס מספרי גדול
- גדול מדי - בין סטודנטים לחברי
סגל: 52 סטודנטים על כל חבר סגל.
מצב כזה יוצר עומס עצום על חברי
הסגל, ופוגע ביכולתם למלא כראוי
את משימת ההוראה, שהיא חלק
משמעותי בייעוד שלנו. היחס הרצוי לנו
הוא 02:1, והיחס הקיים (52:1) מזיק
לא רק בכל ההיבטים האלה, אלא
גם בסנקציה התקציבית שהמדינה
(באמצעות ות"ת - הוועדה לתכנון
ותקצוב ההשכלה הגבוהה) מטילה
עלינו בגללו.
איך הגיע הטכניון למצב הזה?
לפני למעלה מעשור החלה הממשלה
לבצע קיצוץ דרסטי בתקציבי ההשכלה
הגבוהה, והטכניון ספג פגיעה קשה
במיוחד. בעקבות זאת הוחלט בהנהלת
הטכניון שעל כל שני חברי סגל
שיפרשו לגמלאות יגויס אחד בלבד.
ההשלכות הצפויות היו ברורות לכולם,
אך לא היתה ברירה. מאז הצטמק סגל
הטכניון בהדרגה. עם זאת, הנהלת
הטכניון הקפידה לאותת כל הזמן - גם
כלפי חוץ וגם פנימה לתוך הטכניון
- שהיא אינה משלימה עם המצב,
ושתעשה הכל כדי לחזור למספר
הולם של חברי סגל, שהוא תנאי חיוני
לתיפקודו האופטימלי של הטכניון.
מה עושים כדי לממש את השאיפה
הזאת?
כשנכנסתי לתפקיד באוקטובר 6002
הצבתי לי, כאחת ממטרותי המרכזיות,
תיקון של המצב. השיפור שחל
בתיקצוב הממשלתי סייע בכך. הקמנו
כוח משימה בן שמונה חברים, שלמד
את הנושא וגיבש המלצות חשובות
ומקוריות. המטרה שהצבנו לעצמנו
היתה יומרנית אך ריאלית: גיוס של
כ-03 חברי סגל בשנה במשך חמש
שנים רצופות.
למה לא 05 בשנה, למשל? או 06?
כי כאמור, חייבים להיות ריאליים,
ובסופו של דבר זה לא רק עניין
תקציבי אלא גם לוגיסטי. מדובר בגיוס
של אנשים לתקופת חיים ארוכה, לא
לשנים ספורות, ולכן אסור להתפשר
בתהליך הזה. אלה הכרעות גורליות,
והתשלום על כל טעות גבוה מאוד.
לכן מדובר בתהליך סינון קפדני מאוד:
כדי לקלוט 03 אנשי סגל, הפקולטות
מראיינות קרוב למאה מועמדים - כי
לא כולם מתאימים, ולעתים קורה
שמועמד מתאים מחליט בסופו של
דבר שה"שידוך" הזה אינו לטעמו. לאור
השיקולים הללו נקבע המספר הזה,
03 בשנה.
ולאן הוביל המהלך הזה?
בשנת הלימודים 11-0102, לאחר
כעשור של הצטמקות במספר חברי
הסגל, התחולל היפוך המגמה. באותה
שנה מספר המצטרפים גדול ממספר
הפורשים, ולשמחתי הצלחנו לשמור
על המגמה הזאת מאז. כיום יש
בטכניון כ-545 חברי סגל, והיעד הוא
להגיע לכ-006 חברי סגל בתוך כ-5
שנים.
מהפך ממשי.
בהחלט. תוך שש שנים גויסו כ-041
חברי סגל חדשים, שמהווים כיום
כרבע מסגל הטכניון, ומכאן ברור
שהשפעתם על הקמפוס עצומה.
"הטכניון כלל אינו אטום לביקורת בנושא
ההוראה." פרופסור משה סידי