מגזין הטכניון | סתיו 2019

ושיקום למשפחה, מספקת ‘הגנה חברתית’ לכלל הנשים ומשנה את מעמדן בחברה הערבית בטווח הארוך.” טמיר גבאי טיפל בהר הרצל בעבודתו “מחשבות מרחביות באקרופוליס הזיכרון הלאומי”. לדבריו, “היהדות הייתה תרבות של זיכרון, ואילו הציונית היא ארגון היסטורי המבקש לקדם את תפיסותיו. הר הזיכרון הוא המקום ההיסטורי, הסמלי, שבו המדינה משכתבת את הנרטיב שלה על פי הנסיבות. העבודה שלי יוצרת תרחיש אורבני-היפותטי-אירוני המעורר שאלות בדבר מערכת היחסים בין משכתבי הזיכרון הקולקטיבי ובין הקולקטיב עצמו.” רפאל סמית הציג את הפוטנציאל של הקנביס כמשאב המאפשר החייאה כלכלית, חברתית וסביבתית של אזורים מזוהמים על ידי פיתוח עירוני חדש, אקולוגי ויצרני. לדבריו, “זהו חומר גלם איכותי בעל תכונות ייחודיות ויישומים מגוונים, בר-קיימא וידידותי לסביבה. הפרויקט שלי בוחן את האפשרויות החברתיות, הסביבתיות והכלכליות הטמונות בקנביס ובצמח ההמפ לטובת הקהילה ולטיהור האדמה.” רואן כריני התייחסה ל”תופעות הלוואי” של ההתחדשות העירונית, ומקרה המבחן שלה היה שכונת עג’מי ביפו. לדבריה, “תהליכי התחדשות עשויים לשפר את המרקם הבנוי, אבל לעיתים קרובות הם פוגעים בדיירים הוותיקים שבמקרים מסוימים נאלצים לעזוב. עג’מי לדוגמה הפכה בהדרגה לשכונה אמידה, ותושבים רבים נאלצו לעזוב. עלינו להפסיק להתמקד רק בערך הכלכלי של ההתחדשות ולהתייחס גם לערך החברתי. עלינו להתייחס גם לתושבים הוותיקים ולתת להם אפשרות להישאר בשכונה. העבודה שלי מציעה לרתום את ההתחדשות לשיפור מצבה של האוכלוסייה המקומית הוותיקה.” לוטם בלנק, סטודנטית במסלול לאדריכלות נוף, עסקה גם היא בנושא ההתחדשות העירונית ובמחיר שהיא גובה מהתושבים הוותיקים. לדבריה, “רוב התוכניות הקשורות להתחדשות עירונית מנותקות ומנוכרות לסביבה, ורבות מהן מדירות את התושבים הקיימים. ההצעה שלי סופגת השראה ממאפייני הזהות המקומית ומספקת לתושבים את השירותים החסרים להם.” 43 בתער ו כת עב ו ד ות הגמר בפקו לטה לארכ יטקטו רה ו ב י נ ו י ער ים