עלונדון 249

דעות 13 עלונדון 2017 אוקטובר בראשם של הילדים את זרעיה של הקיצוניות המוסלמית”. משאל חם שיעור האנטישמיות בבריטניה הוא מן הנמוכים בעולם. את זאת ידענו מאז ומתמיד. אולם, אולי תופתעו לקרוא כי ה״גרעין הקשה״ של אחוז בלבד. 12 בריטים אנטי־ישראלים מהווה אחוז נוספים מהנשאלים 21־ יחד עם זאת, ל 56 יש יחס שלילי ״רך״ כלפי ישראל ובסך הכל אחוז מהנשאלים מחזיקים בדעה שלילית אחת לפחות נגד ישראל, אולם הם אינם נחשבים לאנטישמים. כך למדנו מהסקר הגדול ביותר שנערך אי פעם בממלכה - דו״ח חסר תקדים נסקרים - לבדיקת יחסה 5,466 בהיקפו הכולל של האוכלוסייה ליהודים ולישראל, שפרסם “מכון המחקר למדיניות יהודית” לקראת ראש השנה. מהמשאל ניתן לקבוע בוודאות כי אפשר להיות אנטי־ישראלי במידה כזאת או אחרת מבלי להיות אנטישמי, אולם ככל שרמת האנטישמיות עולה, כך עולה איתה רמת האנטי־ישראליות. מנגד, עולה כי לרוב האוכלוסייה הבריטית יש דעה חיובית על היהודים, ללא שום הרהורים אנטישמיים. עוד עולה מהממצאים כי רמת העוינות ליהודים היא גבוהה מן הממוצע בקרב הימין הקיצוני והמוסלמים, ורמת האנטי־ישראליות גבוהה יותר מן הממוצע בקרב השמאל ושוב, המוסלמים. שיעור היחס השלילי ליהודים אחוזים נוספים 3 אחוזים, אולם 2.4 עומד על אחוז 15 .״ מוגדרים כ״אנטישמים רכים נוספים מחזיקים בשתי דעות שליליות, או יותר, כלפי יהודים, אולם אינם יכולים להיחשב אחוז מחזיקים בסטראוטיפ 15 . לאנטישמים שלילי אחד לפחות, אולם גם להם אין דעות קדומות כלפי יהודים, שכן בעת ובעונה אחת הם מאמינים לסטראוטיפים חיוביים. במילים אחרות, הסיכוי שיהודי ייתקל בדעה מעליבה עומד על אחד לשלושה, אולם אין היא מעידה על יחס אנטישמי. מצבם של היהודים טוב לאין ערוך בגזרה אחרת. רק אחוז אחד מצדיק פעילות אלימה נגד יהודים כדי להגן על אמונתו הפוליטית אחוזים מצדיקים זאת 7 , או הדתית. לעומתו אחוז נגד מוסלמים קיצונים 27 , נגד מוסלמים אחוזים נגד מהגרים או בעלי עסקים 7־ ו גדולים. עורכי הסקר ערכו פילוח מגזרי לזהותם של המשתתפים והגיעו למסקנה כי בקרב המוסלמים תופעת האנטישמיות גדולה פי שתיים עד ארבע מהאוכלוסייה הכללית. דעתם של מוסלמים חילונים מתקרבת אחוז מהמוסלמים 60 . לממוצע הארצי מסכימים עם ההגדרה כי ״יהודי בריטי הוא בריטי כמו כל אדם אחר״. ולקינוח, הדעה המסורתית כי היהודים ״מקוללים״ משום שאינם מאמינים בישו עוד לא עברה מן העולם ועדיין קיימת בקרב מיעוט נוצרי. בשורה התחתונה, ניתן לקבוע בוודאות כי רק אחד מכל עשרה בריטים עוין את ישראל באופן עקבי, אולם אחוזים גדולים יותר ניזונים מדעות שליליות הנובעות פשוט מבורות. שנה חדשה, חדשות טובות. קצרצרים • חזרה והכריזה תרזה מיי ראשת הממשלה על עצמה כ״תומכת גאה בישראל״ במהלך קבלת פנים שערכה במעונה לכבוד מנהיגות הקהילה היהודית לרגל ראש השנה. היא הגדירה את ישראל כמדינה ש״נולדה ״ והודיעה כי יהיה ראוי בלפור מתוך עטו של שבריטניה תציין את התפקיד החיוני שהיא שנה ביצירת בית לאומי לעם 100 מילאה לפני היהודי. יחד עם זאת, היא הוסיפה כי ממשלתה תמשיך לחתור להקמתה של מדינה פלסטינית לצד ישראל. מיי הרעיפה שבחים על תרומתם של היהודים לחברה והכלכלה של בריטניה והעלתה במיוחד על נס את פעילותה הציבורית של שנרצח יוני ג׳סנר , אמו של מרשה גלדסטון בישראל, שהקימה עמותת מתנדבים על שמו. היא הדגישה כי תמליץ לכל המוסדות הנוגעים בדבר לקבל את ההגדרה החדשה של האנטישמיות כדי לאפשר להם להילחם בנגע ביתר שאת והביעה נחישות לסייע לקהילה להילחם בהקצנה ובטרור כדי להגן על עצמה. • האקדמיה האירית ממשיכה להיות כלי שרת בידי מנגחי ישראל. לאחר שמכללת קורק אירחה אירחה בין כתליה כנס העוסק בזכותה של ישראל להתקיים, הגיע תורה של מכללת טריניטי היוקרתית בדבלין להפוך את עצמה לצחוק ולעג. באמצע חודש ספטמבר היא קיימה כנס שנושאו "חופש הדיבור והחרם האקדמי על ישראל". ומיהו אורח הכבוד סטיבן בערב הראשון של ההתכנסות? ד״ר , מרצה פלסטיני אמריקאי שסולק סלאייטה מאוניברסיטת אילינוי בשל דברים שכתב וצייץ נגד ישראל והציונות. כמה מפניני הלשון שלו, בתקופת הלוחמה האחרונה ברצועת עזה, כוללים את הדברים הבאים: ״אם אתה מגן על ישראל בימים אלה, אתה אדם איום ונורא״ וגם ״אם נתניהו היה מופיע בטלוויזיה עם מחרוזת צוואר העשויה משיניים של ילדים פלסטינים, // האם מישהו יהיה מופתע?״. קיצוניות). חברת הפרלמנט מטעם הלייבור, , וכמוה אחרים, ניסו לשכנע את ג׳ון ראיין שרת הפנים אמבר ראד למנוע את כניסתו לבריטניה. יש לציין כי ראש הפלג הצפוני של “התנועה האיסלאמית” כבר נכח בארמון , ואפילו ג’רמי קורבין ווסטמינסטר כאורח של זכה לפיצוי כספי על מעצרו. עם סגירת הגיליון, נודע כי המופתי לא קיבל אשרת כניסה לבריטניה ועל כן ביקורו המתוכנן בטל ומבוטל למורת רוחם של המזמינים. בג אלפיים ושבע עשרה , עבדול עזיז בן באז מופתי לשעבר אחר הוא המופתי של סעודיה, שנחשב לרוח החיה והכוח המניע שהביא להתחזקות האידאולוגיה הוואהאבית־סלאפית בממלכה. במהלך שנותיו בתפקיד, הקפיד להעלות על נס את מלחמת הקודש נגד היהודים, וקרא למאמיניו השכם והערב לפתוח בג’יהאד נגד ישראל “עד שהשטחים יושבו לבעליהם הערבים”. מי שנהג לצטט אותו מבלי להסתייג מדבריו , ראש המרכז המוסלמי שאקיל בג הוא בלונדון בעשרים השנים Lewisham בשכונת האחרונות, מקום בו נהגו להתפלל שני רוצחיו . אשתקד תבע בג את הבי. לי ריגבי של החייל כינה אותו אנדרו ניל בי.סי לאחר שהעיתונאי “מטיף קיצוני בעל דעות קיצוניות”. התביעה הפכה לבומרנג: השופט עבר על נאומיו של בג מהשנים האחרונות, והגיע למסקנה שהנ”ל קידם אלימות דתית בעקביות. לא רק זאת, השופט האשים את בג בדו־פרצופיות, כינה אותו “טיפוס של דוקטור ג’קיל ומיסטר הייד”, וטען כי הוא מטיף לסובלנות כלפי הציבור הכללי, אולם הופך את עורו בפני קהל מוסלמי. כל ההקדמה הזאת נועדה לספר לקוראי המדור, כי בג הוזמן בקיץ האחרון להופיע בפני בית כנסת אורתודוקסי בדרום לונדון ואזור קנט. היה זה במסגרת אירוע בין־דתי, אליו הוזמנו גם מנהיגים נוצריים מקומיים, ושאותו ארגנו הקהילות בקאטפורד וברומלי. כצפוי, היוזמה עוררה כעס בקרב קהילות יהודיות אחרות, אשר האשימו את היוזמים בהענקת חותמת הכשר המסייעת לאותו מטיף קיצוני להסתיר את דעותיו התומכות באלימות ובטרור נגד יהודים. על כך השיבו המזמינים כי הגיע הזמן שהיהודים בצפון־מערב לונדון ילכו בעקבותיהם ויתחילו לפעול למען הבנה בין־דתית כמותם. הם אולי לא ידעו כי בג, במסגרת היותו כהן דת באוניברסיטת גולדסמית’, נשא לא מכבר נאום בפני הסטודנטים ובו אמר להם את הדברים הבאים: “אתם רוצים לעשות ג׳יהאד? טוב מאוד. קחו קצת כסף, סעו לפלסטין ולחמו שם. לחמו נגד הטרוריסטים, לחמו נגד הציונים”. הוא גם שיבח את המוסלמים היוצאים אל מעבר לים כדי להילחם נגד אויבי דתו של מוחמד. חודשים ספורים לאחר פסק הדין נגדו, חולל בג סערה נוספת. תלמידי בית ספר מקומי ערכו אצלו כמה ביקורים במהלך 9־ ו 8 בני יוזמת “סובלנות” שנמשכה יומיים. כנראה שגם הם לא קראו את פסק הדין בו כתב השופט כי “היותו אימאם מאפשרת לבג לטמון “מהמשאל ניתן לקבוע בוודאות כי אפשר להיות אנטי־ישראלי במידה כזאת או אחרת מבלי להיות אנטישמי, אולם ככל שרמת האנטישמיות עולה, כך עולה איתה רמת האנטי־ישראליות" היה אמור להיות אורח הפרלמנט. איקרימה סברי. צילום: Majd Makki/Wiki חסר תקדים בהיקפו. תרשים בדו”ח של “מכון המחקר למדיניות יהודית”. JPR איור: not as great in relation to the USA and Germany, yet these countries are still seen favourably by a significant proportion of the public (40-50%). Unfavourable opinions of the UK (about 6%), Germany (10%) and USA (23%) are clearly all minority positions. The second group, consisting of Iran, Syria and Russia, is seen unfavourably. Favourability towards these countries stands at about 10%, whereas unfavourability towards them exists at a level close to 50%. Israel does not belong to either group. It appears in between them. Fewer than one in five people in Great Britain (17%) has a favourable opinion of Israel, whereas about one in three (33%) holds an unfavourable view – a rating better than that of Iran and worse than that of the USA. Similarly, the British population appears to have limited sympathy for Israelis with regard to the ongoing Israeli-Palestinian conflict (Figure 10). 6% sympathise with the Israelis, compared to 18% with the Palestinians. However, there is also a large degree of neutrality and uncertainty on the issue: close to half adopted these positions, and close to a third did not know where their sympathies lay or refused to answer. Thus, in general, the position of the British population towards Israel can be characterised as one of uncertainty or indifference, but among those who hold a view, people with sympathies towards the Palestinians are numerically dominant. Twelve specific statements about Israel were offered to survey respondents. Four statements were positive and eight statements were negative and captured well-known anti-Israeli sentiments circulating in British political discourse. Half of the negative statements were very similar to some of the negative statements about Jews. The resemblance was a deliberate strategy designed to test the extent to which some classic antisemitic themes and ideas are replicated in relation to Israel. The remainder are all known to be regarded by a majority of Jews in the UK as either ‘probably’ or ‘definitely’ antisemitic, based on the findings of the FRA 2012 survey. Statements tested in that survey that failed to meet the standards set by this test (including one that investigated simple criticism of Israel by non-Jews, which most Jews said was not antisemitic) were excluded. Negativity towards Israel is significantly more common than negativity towards Jews (compare Figure 11 with Figure 5). The level of endorsement of antisemitic statements is in the range of 2-13%, Figure 10. Sympathies declared by the population of Great Britain in relation to Israeli-Palestinian conflict Prefer not to say Don't know My sympathies do not lie with either the Israelis or the Palestinians My sympathies lie equally with the Israelis and the Palestinians My sympathies lie more with the Palestinians My sympathies lie more with the Israelis 26.8% 18.8% 26.2% 18.1% 6.0% 4.1% Question: Thinking of the continuing conflict between Israel and the Palestinians, do your own sympathies lie more with the Israelis or more with the Palestinians?