עלונדון 249

2017 אוקטובר עלונדון 22 אנשים הגעתי ספרי קצת על עצמך: ללונדון לפני ארבע שנים כדי לעשות תואר שני באומנות ב־ , ואני חיה Royal College of Art כאן עם הבן זוג שלי, אריאל, והבת שלנו, אלי. השפה למה היה הכי קשה להתרגל פה? היא עד היום הדבר שהכי קשה לי – לנסות לתקשר באנגלית בצורה שהיא לא רק פונקציונלית, אלא גם יצירתית. אני לעולם לא אצליח להשתמש בסלנג בלועזית, ואני אף או Kind regards פעם לא יודעת אם לכתוב . אבל הכי מוזר לי כשהילדה שלי Best wishes מדברת איתי באנגלית: אני בחיים לא אתרגל במבטא בריטי Mommy לזה שהיא קוראת לי כבד. אני מסתכלת עליה ולא מבינה את מי היא מחפשת. זה חתיכת אתגר בטח מוזר לגדל פה ילדים. לגדל פה ילד ולנסות לחיות כאומן. בתור אומן מתחיל פה, כדאי ללכת הרבה לפתיחות, בעיקר כדי לשמור ולפתח את הרשת החברתית – נוכחות בשטח מה שנקרא – ודי קשה לעשות את זה פה עם ילדה. בדרך כלל לא מתאים לגרור אותה בערב לפתיחה, ולנסוע שעה לכל צד בתחבורה ציבורית. איך פילסת דרך בסצנה הקדחתנית הזאת יש הרבה בירוקרטיה בלהיות אומן באמת? מתחיל בלונדון. המון הזדמנויות בנויות על אפליקיישנז למיניהן, והרבה פרויקטים קורים על הנייר אבל לא מתממשים לעולם. צריך להשלים עם העובדה שזה חלק מהתהליך היצירתי, סוג של ‘ספר סקיצות’. מכיוון שהסצנה פה כל כך רווייה ושופעת, צריך להיות מאוד ממוקדים; לדעת באיזה סוג של מקומות מעניין אותי להציג ואיזה סוג של תערוכות מעניין אותי לעשות. יש פה סצנת אומנות ענקית, זו בעצם בכלל לא סצנה אחת. אז מצד אחד יש דינמיות מטורפת, אבל מצד שני יש די הרבה דמיון במה שרואים בסוף. זה מין מצב של היפר־פעילות תרבותית, שמייצרת ספאם, כרוח התקופה. אבל זה חלק ממה שמעניין. זה יתרון או חסרון להיות אומנית ישראלית זה בטח לא יתרון בימים אלה, זה בלונדון? קצת כמו להיות מדרום אפריקה בשנות ’ מבחינת החרם והלחץ הבינלאומי. אני 80־ ה לגמרי מרגישה שבעיני הרבה אנשים ישראל די מאוסה. מקורות ההשראה שלך כאן הם אחרים? שאלות שקשורות לקשר או חוסר קשר למקום מאוד מעסיקות אותי. כיוון שאני מרגישה מאוד זרה ולא קשורה בשום נים כמעט לתרבות פה, זה גורם לי להתחבר לכל מיני מקומות בעיר שמרגישים כמו יצורי כלאיים. בתקופה האחרונה, למשל, היה לי בדרום־מזרח East India סטודיו ליד תחנת לונדון. פעם היה ממוקם שם אחד מהנמלים הגדולים בעולם, אבל אחרי ההפצצות של מלחמת העולם השנייה הרציפים נסגרו, וכל האזור הפך למעין שטח הפקר, שארית לא תפקודית של האימפריה הגדולה. הסטודיו ! Mummy בחיים לאאתרגל למילה שלי שכן בקומה השביעית של אחד הבניינים האלה. באותה תקופה נהייתי אובססיבית לגבי ג’וליאן אסאנג’. הוא העסיק אותי כדימוי של דמות שתקועה בלימבו פיזי – כי הוא עדיין חי בשגרירות אקוודור בלונדון – וגם בלימבו רעיוני, כיוון שכל הנוכחות שלו כמעט לחלוטין וירטואלית. הוא מייצג איזה הד של אימפריה שהמשיכה לדהור בלעדיו, לא ברור עדיין לאן. אז סיפרתי לעצמי כל מיני סיפורים על ההקשרים ביניהם, ומתישהו בקרוב אני אעשה מזה עבודה. אני עובדת על על מה את עובדת עכשיו? תערוכה שתיפתח בגלריה שמתעסקת עם . אני משתפת Call & Response סאונד ונקראת פעולה עם עוד שלושה אמנים – ניקולס שטוקלין, אויה קוזכיוגלו ואריאל קן – בעבודה , או ‘ההמהום The Faint Ummmh שנקראת הקלוש’. תרגום די משעשע. אנחנו שואבים השראה מהמפגש בין הגוף לאינפרה־סאונד בחיי היומיום שלנו. אני זה לא מסוכן לעבוד עם בן הזוג שלך? מאוד אוהבת לעבוד עם אריאל. הלוואי שיכולתי לעבוד איתו הרבה יותר! בדרך כלל אני מנצלת את כישורי הסאונד שלו לעבודות שלי. אבל בגדול אנחנו תמיד מחפשים הזדמנויות לעבוד ביחד, כי זה זמן האיכות האולטימטיבי וכבר אין זמן איכות אחר - אז לפחות שנהיה פרודוקטיביים ביחד. בתחילת דצמבר תעלה ומה הדבר הבא? תערוכה נוספת SET Space בחלל שנקרא שהיא שיתוף פעולה ביני ובין אומנית שהכרתי , ותשלב בין וידאו Royal College of Arts ב־ ופרפורמנס. אנחנו מתכננות לשים את הדגש על התפקיד של הקהל באירוע, אז לא כדאי לספר יותר מדי מראש... זה די חדש מבחינתי, אחרי שלמדתי בבצלאל עבדתי כמאיירת ובמשך הרבה שנים המדיום העיקרי שלי היה רישום. במהלך הלימודים כאן התחלתי להתעסק יותר עם וידאו, סאונד ומוזיקה, וגם בקשר בין תערוכה ותיאטרון - בחוויה של תערוכה כאירוע חד־פעמי שנוצר במפגש עם הצופה. פרטים על התערוכה הקרובה של כנרת * . 38 ’ במדריך, בעמ איילה ניב באופן אישי // "זה קצת כמו להיות מדרום ' מבחינת 80־ אפריקה בשנות ה החרם והלחץ הבינלאומי. אני לגמרי מרגישה שבעיני הרבה אנשים ישראל די מאוסה" כנרת לוריא, אומנית רב-תחומית, חיה בלונדון כבר ארבע שנים ומעלה שתי תערוכות חדשות בעיר, אבל עדיין מרגישה תלושה: שתיים מעבודותיה הקודמות של כנרת לוריא Enjoy Your Voice! Once I knew a redheaded girl Ariel Caine צילום: