עלונדון 249

41 עלונדון 2017 אוקטובר המדריך שחר שמאי ביקורתיאטרון // ה פזמונאי והמלחין סטיבן סונדהיים היה היוצר הכי משמעותי בתחום מחזות הזמר במחצית השנייה . הוא 20־ של המאה ה ידע לגעת עמוק בנבכי הנפש ולצייר תמונה מדויקת ורבת רבדים של הקיום האנושי. סונדהיים כתב יצירות מופת, כמו “קומפני”, “לתוך היער”, “סוויני טוד” ו”מוזיקת לילה זעירה”, ולקח חלק ביצירת קלאסיקות כמו “סיפור הפרברים” ו”ג׳יפסי”. בהפקותיו לא תמצאו ניסיון להרשים או לעשות “שואו” והתפאורה, התלבושות ושאר האלמנטים הבימתיים מהווים בפשטות עוד מדיום כדי לספר את הסיפור. לרוב, קטעי המחול אינם רבים, והמנגינות אינן מהסוג שמזמזמים במשך שבוע אחרי הצפייה במחזמר. הדגש של סונדהיים הוא על הדרמה ועל המסע של הדמויות. הקשר בין יצירותיו של סונדהיים ובין תקופת הזוהר של עולם הבמה בארצות הברית 20־ בתחילת המאה ה הוא מקרי בהחלט. אבל שני העולמות הללו נפגשים, כאשר ברגישות ובחוכמה רבה רקם סונדהיים, יחד עם . Follies המחזאי ג’יימס גולדמן, את זהו סיפור שלוקח אותנו למסע של זיכרון, געגוע וכמיהה לתקופה שבה הכל היה נוצץ, אקסטרווגנטי וגדול מהחיים. בעלילה, שמתרחשת בשנות ’, המפיק הגדול של תקופת 70־ ה הזוהר (שדמותו מבוססת על זיגפלד פוליז) מפגיש קבוצת כוכבים וכוכבות ותיקים בתיאטרון רגע לפני שהמבנה נהרס כליל והופך לבניין משרדים. הדמויות זוכות להיזכר ברגעי הזוהר של חייהן, ובנער או בנערה שהם היו – על כל החלומות, התחושות וההחלטות שהובילו אותם להיות מי שהם היום. בהחלטה בימתית אמיצה, יוצרי המחזמר מאפשרים לנו לראות את אותם נערים ונערות בבירור, כשהם מציבים אותם על הבמה כמעין צל שעוקב אחר הדמויות הבוגרות לכל מקום. אנחנו יכולים לצפות בדמויות שמתייחסות ומדברות אל הנערים והנערות שהיו פעם, ולחוש את עולם הזוהר, שנחשף דרך התלבושות והשירים שמבצעים הנערים ולקוחים, לכאורה, מאותו מופע נוסטלגי. מרתק לראות דמויות של שועלי במה ותיקים בתור צעירות וצעירים, ולבחון את הדרך שעברו. העלילה, שכתובה במערכה אחת (ללא הפסקה), מתמקדת בשני זוגות ובסיפור אהבה ישן ולא פתור שהולך ומסתבך עד לפיצוץ. שני הזוגות, סאלי ובאדי (אימלדה סטאונטון ופיטר פורבס) ופיליס ובנג׳מין (ג׳ני דיי ופיליפ קוואסט), פותחים אהבות ישנות, אכזבות ישנות ושדים שרודפים אותם במהלך חיי הנישואין שלהם. כמו בכל סיפור טוב, לאט־לאט הדמויות מסירות את המסכות, חושפות את הפחדים, התשוקות והקשיים, ואלו מגיעים לשיאם בריב סוער ורב־משתתפים. בתיאטרון, על פי רוב, לאחר הסיבוך בעלילה מגיע הפתרון והעלילה נפתרת , Follies לכדי סיום. במקרה של סונדהיים וגולדמן משנים את חוקי המשחק, עוצרים את העלילה בשיא וסוחפים אותנו לרצף הזייתי של שירים בסגנון מופעי הפוליז, אותם מובילים השחקנים הראשיים, כל אחד בתורו. בביצועים האלה הדמויות שרות על עולמן הפנימי באופן שקשור לדמות, אבל מנותק מהעלילה. את הדמויות המבוגרות מגלמים שחקנים מנוסים, ומכיוון שמדובר בהפקה של התיאטרון הלאומי, אנחנו מקבלים את טובי השחקנים עם קריירה מרשימה באמתחתם. זה כשלעצמו ייחודי בנוף מחזות הזמר, שנוטים לקדש את היופי והנעורים, ולהציב במרכז הבמה שחקנים צעירים ורעננים. עם זאת, הם לא עומדים שם לבד: לצדם ניצבות, כאמור, הגרסאות הצעירות והרעבות שלהם. המוזיקה מייצגת בצורה הטובה ביותר את הסינרגיה הזו בין הישן והמסורתי ובין החדש ופורץ הדרך בתקופה בה היא נכתבה. מבחינה אחת, ישנם שירים שמחקים את הסגנון בו נהוג היה ’. ומבחינה 20־ לכתוב בתחילת המאה ה שנייה, סונדהיים חיבר מנגינות שהן אופייניות ליצירתו ובהן הוא שם את המילים במרכז כשהמוזיקה נועדה לשרת את התוכן, והתוצאה היא שירים חצי־מדוברים, לא קליטים, שמשרתים את העלילה ומייצגים את העולם הפנימי של הדמות – ועם זאת מרגשים, לא צפויים ודרמטיים. אפשר לכתוב על המחזמר עד מחר, אבל שום דבר לא יחליף את חווית הצפייה בו. רוצו לראות! ואם לא מזדמן לכם להשיג כרטיסים, ההפקה תשודר בשידור חי לבתי קולנוע ברחבי // .16/11 ,’ אנגליה ומחוצה לה ביום ה Follies Olivier Theatre National Theatre, Upper Ground South Bank, SE1 9PX Tube: Waterloo www.nationaltheatre.org.uk Tel: 020-7452-3000 . ד’, ש’, 19:30 ,’ . ב’-ש 3/1/2018 עד .£70 - £21 .14:00 >> ביקורת נוספת בעמוד הבא * ניגודים נמשכים ' ובין הביקורת 20־ חיבור מושלם בין הזוהר של מחזות הזמר בשנות ה '. רוצו לראות את “פוליז" 70־ והעומק בתיאטרון של שנות ה שועלי במה ותיקים בתור צעירות וצעירים. Johan Persson צילום: מתוך “פוליז”.