BizTech

ולאחר שלושה חודשים, כשהחברה רואה את התוצאות והתוצרים, היא מחליטה אם להמשיך להעסיק אותן. העבודה בפועל נמצאת במרכז החברה בבני ברק, כשכל ג'וניורית מצוותת לבעלות ניסיון (סיניור, מפתחת אוטומציה ובודקת) ולומדת ממנה את העבודה. כבר בחודש הראשון, הג'וניורית מבצעת משימות פשוטות יותר כשמהר מאוד היא מתקדמת בתפקידים ובתוך חודשיים שלושה, היא כבר יכולה לקבל את המשימות המורכבות שהלקוחה דורשת. בהנחה שהצדדים מתרצים, היא נכנסת לתעסוקה מלאה. מירלי מספרת לנו על המיונים והסינונים הקפדניים, שהן מעבירות את המועמדות לעבודה, על מנת שבאמת אישה שהתקבלה, תוכל ללמוד בתוך זמן קצר ולעבוד ולפתח בעצמה. מדובר בנשים ממש מהרמה הגבוהה ביותר, שקולטות במהירות את העבודה ומשתלבות בצוות. כבר בשלב החניכה הנשים מקבלות שכר המאפשר להן את אורך הרוח עד להשתלבותן. זאת תוך עבודה במקום חרדי לחלוטין, המעניק להן ניסיון שמעמיד אותן שוות ערך לבוגר תואר. כך גם לקוחות החברה מתייחסות לעובדות, כשוות ערך לעובדיהן המהנדסים. עובדות שעוזבות את טריבייס, והן לא רבות, נקלטות בחברות שונות בתפקידים מעולים. חשוב למירלי וגם לנו להדגיש, כי החברה איננה מהווה רק תחנה לצורך השגת ניסיון ומעבר למשרה הבאה. מי שראויה לקידום, יכולה לקבל בחברה תפקידים טובים יותר שיהלמו את כישוריה. לטענתה, העבירות בחברה כלל איננה גבוהה. יש נשים העובדות בחברה כמעט מאז הקמתה. הן מרוצות ומשתכרות יפה מאוד ואין להן רצון או צורך לעזוב. מירלי מספרת לנו עוד פרט מעניין ומעודד. לקוח פוטנציאלי שלה, שכבר נחשף לאיכות העבודה של נשים חרדיות בוגרות סמינרים, אמר לה באופן חד משמעי, כי אין לו כל ספק, והוא מכיר היטב את המטרייה, כי מדובר בעובדות מאוד מאוד מקצועיות. אמירה זו מציגה את ההכרה שמחלחלת כבר לתוך עולם ההיי טק, על בשורת הצלחת השתלבות המגזר החרדי. משם הדיון על העסקה כבר הרבה יותר קל. מירלי עצמה מגיעה בכלל מתחום הפסיכולוגיה. היא נקראה לעבוד בחברה כמנהלת משאבי אנוש, על ידי מייסדה, פיני מנדל, והגיעה לעולם חדש וזר לה. עם הזמן למדה להכיר היטב את המגזר ואת הניואנסים, ובהמשך כשקיבלה את תפקיד המנכ"לית עם שותפתה נועה קלוט, המקום הכי מרכזי שלה בחברה, הוא ההיכרות המאוד טובה עם המגזר, עם צרכי העובדות, עם המאפיינים המאוד ייחודיים להן וכך היא יודעת איך להוציא לפועל את הפוטנציאל המקסימלי. “טוב לעובדות שלי אצלנו", אומרת לי מירלי בגאווה. “אני מסתכלת לעובדת בלבן של העיניים ואם אני מרגישה שהיא לא מרוצה, שאין לה סיפוק בתפקיד, או שמשהו לא נח לה, היא תועבר מיד לפרויקט אחר. אם לא טוב לה, לא יהיה טוב ללקוח". לשאלתי אם היא מעדיפה שנשים תתקדמנה לחברות אחרות או שתעבודנה אצלה לעד, היא קוטעת אותי מיד, “יש לי מה לתת להן לעד. אני שואפת שהם ירצו לעבוד אצלי, שתהיינה מרוצות ושתהיה להן מוטיבציה לעשות ולהצליח". B i zTe c h 44