הקרן לבריאות וסביבה | מזהמים סביבתיים, סוכרת והשמנת יתר | 2013

7 ראיות אפידמיולוגיות התומכות בממצאים של ניסויי המעבדה, הן אינן עקביות. בשל חשיבות השפעתן של תזונה ופעילות גופנית על השמנת יתר, ישנם קשיים מעשיים בחקר ההשפעה של כימיקלים על השמנת יתר בבני אדם. במחקרים בבני אדם ובמחקרי מעבדה נמצאו ראיות . POPs משכנעות לקשר בין סוכרת מסוג 2 ובין ,( BPA בנוגע לכימיקלים אחרים, כגון ביספינול איי ) למרות ראיות חזקות ממחקרי מעבדה - ממצאים ממחקרים בבני אדם אינם עקביים, בעיקר בהשוואה . POPs לממצאי המחקרים הבוחנים השפעות של ייתכן שהדבר נובע ממגבלות מתודולוגיות הקשורות בהערכת חשיפת בני אדם לכימיקלים אלו. במקרים רבים הערכת החשיפה לכימיקלים האלה נעשית בעזרת בדיקת תרבית שתן אחת, אולם בשל מחצית חיים קצרה, בדיקה אחת אינה משקפת היטב את דפוס החשיפה לחומרים אלה. בנוגע להשמנה, על אף שכימיקלים יכולים לתרום להשמנת יתר, אני סבורה שצריכה קלורית עודפת וחוסר פעילות גופנית עדיין משמעותיים יותר מחשיפה כימית. לעומת זאת, במקרה של סוכרת מסוג 2 מסתמן שכימיקלים משפיעים יותר מהשמנת יתר, או לפחות חשובים כמו השמנת יתר. האם אנחנו מבינים את המנגנונים שבאמצעותם מזהמים סביבתיים משפיעים על התפתחות מחלת הסוכרת, על השמנת יתר ועל התסמונת המטבולית? כימיקלים יכולים לגרום להשמנת יתר באמצעות מגוון רחב של מנגנונים: שינוי נקודות שיווי המשקל המטבוליות, שיבוש מנגנון בקרת התיאבון, הפרעה לשיווי משקל ליפידי באופן היוצר תאי שומן גדולים יותר או גידול בכמות התאים שהופכים בתהליך התמיינות התאים לתאי שומן. במקרה של סוכרת מסוג 2 ושל התסמונת המטבולית, אנחנו עדיין צריכים למצוא ולהבין את המנגנונים שדרכם משפיעים כימיקלים על התפתחותן של המחלות. במצב של השמנת יתר בלבד אין כדי לפתח את התסמונת המטבולית וסוכרת מסוג 2. אני מטילה ספק גם ברעיון שאוביסוגנים מעורבים בעקיפין בפיתוח התסמונת המטבולית וסוכרת מסוג 2 בשל יכולתם לגרום להשמנת יתר. למעשה, השמנת יתר יכולה להיחשב גורם מגן מנקודת המבט של חשיפה לכימיקלים, משום שתאי השומן הם איבר אחסון בטוח יחסית לכימיקלים, בייחוד . POPs לכימיקלים ליפופיליים כגון האם מה שתיארת לעיל תקף גם בנוגע לסוכרת מסוג 1? מה שתיארתי לעיל תקף בעיקר בנוגע לסוכרת מסוג 2. סוכרת מסוג 1 נובעת מתהליך אוטואימוני אחר. עם זאת, נמצא קשר בין חשיפה לכמה כימיקלים מלאכותיים ובין סימנים מוגברים של אוטואימוניות בבני אדם ובבעלי חיים. לכן ייתכן שלכימיקלים יש תפקיד חשוב בהתפתחות של סוכרת מסוג 1. מה צריך להיות, לדעתך, סדר העדיפויות המחקרי בתחום של מזהמים סביבתיים וסוכרת, השמנת יתר והתסמונת המטבולית? חשוב להתמקד בהשפעה של חשיפה למינון נמוך של תערובות כימיות, בייחוד תערובות של כימיקלים ליפופיליים שנאגרים ברקמות השומן. עד כה בדקו רוב המחקרים בתחום השפעות של כימיקל בודד, אך אם כימיקלים משבשי המערכת האנדוקרינית מעורבים בהתפתחות של סוכרת, של התסמונת המטבולית ושל השמנת יתר, חשוב להבין אם אמנם הם משפיעים וכיצד. חשוב שחוקרים ינסו להתמודד עם תרחישים מציאותיים אלו. במחקרים אפידמיולוגיים יש צורך בבניית עוקבות ( עם מידע על חשיפה למגוון רחב של cohorts ) כימיקלים ולאורך שלבי החיים. יש צורך גם במחקר של מנגנונים אחרים שדרכם כימיקלים משבשי המערכת האנדוקרינית יכולים להיות מעורבים בהתפתחות השמנת יתר, סוכרת מסוג 2 והתסמונת המטבולית, למשל - תפקוד מיטוכונדריאלי לקוי עקב חשיפה למינון נמוך של תערובת כימיקלים. שכיחות הסוכרת בקרב אנשים עם רמות מדידות מסוג כלורינים POPs של היתה גדולה פי 51 מאשר באנשים בהם לא נמצאו כלורינים. התסמונת המטבולית היא שם לקבוצה של חמישה גורמים המעלים את הסיכון להתפתחותן של בעיות בריאות, כגון סוכרת, מחלות לב ושבץ מוחי. ואלה חמשת גורמי הסיכון: )1( השמנה באזור הבטן )2( רמת טריגליצרידים גבוהה )3( רמה נמוכה של הכולסטרול ה”טוב”, )4( לחץ דם גבוה )5( רמת סוכר גבוהה בדם בצום HDL מסוג אלה נוטים להופיע יחד בשילובים שונים ואבחון המחלה מתבסס על נוכחותם של שלושה מהם לפחות. ככל שמספר התסמינים רב יותר, עולה הסיכון למחלות לב, סוכרת ושבץ מוחי. אצל אדם המאובחן כסובל מהתסמונת המטבולית הסיכון לפתח סוכרת גבוה פי חמישה מאצל אדם שאינו סובל ממנה, והסיכון לפתח מחלות לב גבוה פי שניים. עודף משקל והשמנת יתר קשורים קשר הדוק לסיכון לפתח את התסמונת המטבולית, ותנגודת לאינסולין עלולה גם היא להעלות את הסיכון ללקות בה. בשל העלייה במספר הסובלים מהשמנת יתר, ניכרת בשנים האחרונות עלייה גם בשיעור הלוקים בתסמונת המטבולית. מהי התסמונת המטבולית? ראיינה וערכה: ד”ר שרי רוזן NIH (2011). What is metabolic syndrome? http://www.nhlbi.nih.gov/health/health-topics/topics/ms / מקור 2013 מזהמים סביבתיים, סוכרת והשמנת יתר הקרן לבריאות וסביבה