אתרוג | טבת תשעח | ינואר 2018 | גליון 79

שולה מדגישה: "אימא עפי היתה דתיה כמו כל התימנים של פעם. בתה חודרה הייתה חברה של אמי, מימה, וכמו כל בנות הכפר הן עזרו זו לזו ותמכו זו בזו כמו משפחה. היו קשיים כלכליים, ההורים עבדו מאד קשה, לא היה לנו כלום, אבל היה לנו הכול. הייתה שמחת חיים. היינו משחקים בחוץ גוגואים, כדורגל, מחניים וחמש אבנים והיינו מאושרים. לכל המשפחות היו הרבה ילדים בוגרים, היא 7 ילדים , לאמא עפי היו אהבה לארח, והיינו באות לביתה לאכול ג'חנון וקובאנה". מאמצי שימור גם ראש המועצה שלומי, גבריאל נעמן, זוכר בעיקר את האיפור הכבד של עפיה שהבליט אותה והדגיש את מיוחדותה. נעמן מספר שאחרי שעפיה נפטרה ביקשה המועצה לשמר את הדירה ולהפוך אותה למוזיאון, אבל אז הודיעה חברת עמידר שבכוונתה להפקיע את הדירה כמקובל במקרה פטירה של דייר ולהעבירה לדייר שזקוק לדירה. מנגד עלתה אפשרות שילדיה, יורשיה של עפיה, יקנו את הדירה מעמידר. החשש היה שחברת עמידר תשפץ את הדירה והציורים יוכחדו. ראש המועצה שרצה להציל את הדירה, הצליח בסיוע משרד הבינוי והשיכון להעביר את הדירה לבעלות המועצה המקומית (המשפחה ויתרה על הזכויות). תוכנית השחזור והשיקום שנבנתה כוללת סיוע שהתקבל ממפעל הפיס בסכום של אלף שקלים. בקרוב יוחל בשיפוץ 100 שיכלול כניסה נפרדת לדירה ושירותים נפרדים למבקרים. בקרבת מקום יוקם פארק שיכלול רכיבה על סוסים. את שימור הדירה יבצע רסטורטור מומחה. כיום מנהל את הביקורים בדירה שלום דדון, שמונה מטעם המועצה המקומית שלומי. דדון מספר שהכיר את עפיה במשך שנים ולא העלה בדעתו שהיא ציירת, עד ■ הרגע שבו בנה שמריה סיפר לו על כך. ראש המועצה המקומית שלומי, גבריאל נעמן השכנה שולה שוקרון טבת תשע"ח 53