אתרוג | ניסן תשעט | אפריל 2019 | גליון 83

״ ישנם הבדלים מהותיים בין בנים ובנות ומי שמכיר אותם היטב, יגיע מוכן יותר למפגש הגורלי בין המינים”, אומר פרופ’ שרגא פישרמן, שחיבר את הספר “לו כלה דרכנו” (הוצאת מכללת שאנן), המסכם עשר שנות מחקר על השפעת החינוך הדתי הנפרד על יצירת זוגיות. “ההחלטות הקריטיות ביותר בנושא הזוגיות מתקבלות בפגישה הראשונה והשנייה, ולכן חשוב שכל אחד מבני הזוג יכיר את הדיסק השונה כל כך של הצד השני. למירב הצער, פעמים רבות לשני הצדדים אין היכרות מספקת עם בני המין השני, מה שמקשה מאוד על הליכה בדרך לחופה. הבשורה החשובה היא שאם מלווים את הילדים בתהליך ונותנים להם מענה חינוכי, המציאות יכולה להיות אחרת”. מה עומד מאחורי המחיצה ) הוא פרופסור לייעוץ 61( שרגא פישרמן חינוכי במכללה האקדמית הדתית לחינוך בחיפה ועומד בראש התוכנית לתואר שני בייעוץ חינוכי. הוא למד בישיבת הגולן ובישיבת אור עציון, ולאחר מכן באוניברסיטת בר אילן. את ילדותו המוקדמת (עד כיתה ט’) עשה בבני ברק, והתנסה בשתי גישות שונות לחינוך מעורב: “בזמני כמעט רק בבני ברק החינוך בחמ”ד היה נפרד. אבל בבני עקיבא, שם לימים גם הייתי קומונר, הקבוצות היו מעורבות. כיום המצב שונה. החינוך הנפרד הוא הרבה יותר נפוץ, ויש לכך השלכות על המסוגלות ליצירת קשר זוגי. אני לא אומר שצריך לוותר על ההפרדה, אלא שצריך לתת לה את המענה החינוכי המתאים ובזה אני עוסק”. פישרמן בדק, בין השאר, את עמדות הצעירים התורניים כלפי החינוך הנפרד ומצא שיש מגוון של עמדות בעד ונגד, ואף על פי כן רוב בתי הספר כיום דוגלים בהפרדה. לצד זאת הוא טוען שיש צורך להדריך את הילדים “שיידעו בדיוק מה עומד מאחורי המחיצה”, ולא רק להציב גבולות הלכתיים ברורים בכל הנוגע לחינוך נפרד. השפעת החינוך הנפרד פישרמן מצא שהחינוך הנפרד יוצר קושי בהיכרות בין בני זוג. “בחברה מעורבת ההנחה היא שאדם ללא לקות חברתית או חרדה חברתית, לומד להכיר את מאפייני המגדר באופן טבעי. יש אנשים יותר חברותיים ופחות חברותיים, אבל לרוב הגברים יהיה קל ונוח וטבעי ליצור קשר סביר ומובן עם גבר אחר וכנ”ל לגבי נשים. אבל מי שחי בחברה נפרדת סביר להניח שההבדלים המגדריים יהיו עבורו גורם קשה ומפריע בהיכרות”. בין ההבדלים המגדריים המקשים על מי שמתחנך בחברה נפרדת מונה פישרמן את הדינמיקה השונה של עיצוב הזהות המגדרית: “הזהות של הבנים מתעצבת דרך קונפליקט, ואילו של הבנות דרך חיבור. יש לזה ביטוי בספרות הילדים הקלאסית, כאשר דמות האישה היא תמיד יפהפייה נרדפת שניצלת בעזרת נסיך בו היא מתאהבת ואתו היא חיה בעושר ובאושר. הבן לעומת זאת, הוא בן מלך או נסיך שנמצא בקונפליקט עם אביו, בורח או מגורש מהממלכה, מצליח להוכיח את עצמו במקום אחר וזוכה בנסיכה. ניתן לראות זאת גם במשחקי הילדים. בנים הם תחרותיים ומטרתם היא לנצח, יש חוקים שקובעים מי מנצח ומי מובס, ואם יש אי הסכמה, אז הולכים מכות ואחר כך ממשיכים במשחק (הארכה, פנדלים וכדומה) וחוזרים להיות חברים. בנות בדרך כלל משחקות בקבוצה חברתית קטנה יותר, החוקים של הקבוצה לא מגויסים לתחרות אלא להנאה. זה נשמע אלמנטרי, אולי מובן מאליו, אבל מי שגדל בתרבות נפרדת ולא לימדו אותו שיש כללי משחק שונים, יעשה שגיאות גדולות מאוד. כמו שסיפרה לי בת אחת, שהבחור שיוצא איתה מתנהג כאילו הוא נפגש עם חבר מהישיבה או מהצבא”. הבדל זה מתחבר גם להבדלים נוספים כגון: מה הזמן הדומיננטי בשיקולים. הבנים מדברים על זמן הווה – “האם היא מתאימה לי”, בעוד שהבנות מדברות על זמן עתיד – “האם יהיה לנו טוב יחד” או “... אין דבר, הוא ישתנה”... הבדל נוסף, אצל הבנים השאלה ‘מי אני?׳ קודמת לשאלה ׳מי אנחנו’: גיבוש זהות האני חינוך לזוגיות במגזר הדתי לאומי פרופ’ שרגא פישרמן ממכללת שאנן להכשרת מורים חקר את השלכות החינוך הנפרד על יצירת זוגיות במגזר הדתי לאומי ומציע דרכים לחינוך לזוגיות צילומים: באדיבות המרואיינים | כתב: אבינדב ויתקון ספרו של פרופ׳ שרגא פישרמן העוסק בחקר הזוגיות במגזר הדתי לאומי ניסן תשע"ט 36