אתרוג | ניסן תשעט | אפריל 2019 | גליון 83

חייבת להיות קודמת לעיסוק באינטימיות, בעוד שאצל הבנות השאלה ‘מי אנחנו׳ היא חלק מהשאלה ׳מי אני’: אינטימיות היא חלק מזהות האני. הבדלים אלה ורבים נוספים גורמים לכך שבתהליך הדיוט כל אחד מקדד את תשובות האחר לפי הדיסק שלו, ואם הוא לא מכיר את הדיסק של המגדר השני (או לא מכיר שיש אפשרות של דיסק אחר) הפרשנויות שהוא נותן לתשובות שלה לא תואמות את אישיותה ולהיפך. על בסיס היכרות כה דלה מתקבלות החלטות הרות גורל. לדברי פישרמן, השוני המגדרי מביא להרבה אי הבנות המכשילות את הקשר: “מטרה די נפוצה של בנים בדייטים זה לבדוק האם הבת היא מספיק דתית. לכן הם לא מחכים הרבה לפני שהם שואלים שאלות כמו ‘לאיזה בית ספר נרשום את הילד הראשון שייוולד לנו ב”ה’? מבחינתו של הבן, התשובה שלה לשאלה הזו היא עדות אולטימטיבית למידת הדתיות שלה, אבל הבת כשהיא שומעת בדייט הראשון שאלות על הילד הראשון, חושבת איך לברוח. אלא מאי, היא לא עושה את זה כי אמא שלה אמרה לה שהיא בררנית יותר מדיי, אז במקום להיפרד כבר עכשיו, היא עונה בזהירות ואומרת לבחור ‘תלוי’. הבחור שציפה לשמוע על רמת הדתיות שלה, מקבל את התשובה ‘תלוי’, ומה שתלוי מתייבש ונופל... והנה, הלך השידוך”. דוגמה נוספת שמביא פישרמן: “בחור מספר לבת על שירותו הצבאי המהולל, ובמקום לשמוע מחמאות, היא משחילה שאלה כמו: ‘אז איך הצלחת להתפלל אחרי המסע של יממה בלי שינה’? היא שואלת את השאלה הזו, כי היא רוצה לבחון אם הוא רגיש לעצמו, כי מי שרגיש לעצמו רגיש גם לאחרים, בדרך כלל. אלא שהוא חושב שהיא מתכוונת לבחון את הרמה הדתית שלו, אז הוא עונה בביטחון, ‘אין דבר העומד בפני הרצון’. הבת שרצתה שישתף אותה בקושי ובהתמודדות, שומעת מדבריו בדיוק ההיפך. אנחנו יודעים שחלק גדול מהקושי נובע מכך שהבנים והבנות כל הזמן מפרשים זה את זה: ‘היא אמרה כך וכך, סימן ש... ואם הוא אמר אז סימן ש...’ אם הם היו מכירים את מאפייני המגדר, הם לא היו עסוקים בסימנים והפתעות ואכזבות, אלא ביצירת קשר נינוח”. יחסי אחים ואחיות לא מפצים פישרמן גורס שמיומנויות היכרות בין שני המינים שונות ממיומנויות הידברות במשפחה: “מסתבר שחיים עם אחיות זו חוויה אחרת, אפילו עבודה עם בנות זה משהו אחר. למעשה כולנו משלמים את שכר הלימוד על חוסר ההיכרות עם בני המין השני, ואם היינו מכירים את ההבדלים האלה, היה לנו הרבה יותר קל בשנים הראשונות. וכאן חשוב להדגיש: המסר הוא לא לחזור לחינוך המעורב, המסר העיקרי הוא להפשיל שרוולים, ללמד ולחנך למודעות והכרת הנושא”. במענה לשאלה האם זוגיות שצומחת בחברות בהן בנים ובנות גדלים יחד ללא כל הפרדה, מוצלחת יותר מזוגיות בחברות נפרדות הוא עונה: “מחקרים מראים שזוגות שחיים יחד לפני החתונה לא מנבאים שביעות רצון מנישואין למרות ההיכרות, ולמרות תקופת ההתלבטות הארוכה. לחילוניות יש בעיות משלה בתחום הזוגי. גם אצל החרדים המצב שונה מזה שבחברה הדתית לאומית, כי אצל רובם אין כמעט ציפיות למיומנויות היכרות כלשהן וממילא יש גם פחות אכזבות. כלומר במגזר הדתי לאומי התורני חיים בריחוק מגדרי כמעט כמו חרדים, אבל עם ציפיות להיכרות טובה, רק בלי הכלים לממש אותן כמצופה”. מקרים עצובים בדרך לזוגיות פרופ’ פישרמן הגיע לנושא המגדרי במסגרת מחקרו על החברה הדתית לאומית. תחילה עסק בתופעת הדתל”שים בקרב בנים ובנות, ולאחר מכן התמקד פרופ׳ שרגא פישרמן “בזמני כמעט רק בבני ברק החינוך בחמ”ד היה נפרד. אבל בבני עקיבא, שבה הייתי לימים קומונר, הקבוצות היו מעורבות. כיום המצב שונה. החינוך הנפרד הוא הרבה יותר נפוץ, ויש לכך השלכות על המסוגלות ליצירת קשר זוגי. אני לא אומר שצריך לוותר על ההפרדה, אלא שצריך לתת לה את המענה החינוכי המתאים ובזה אני עוסק” ניסן תשע״ט 37