אתרוג | ניסן תשעט | אפריל 2019 | גליון 83

בנושא הזוגיות. “התבוננתי סביבי בחברה הדתית תורנית וראיתי שיש עלייה דרמטית בפניות לעזרה בתחום הזוגי. הבחנתי שעיקר הקושי נמצא בתהליך חיפוש בן/ בת הזוג ויצירת הקשר, ושמעתי על המון מקרים עצובים, אפילו הזויים. איך אומרים ביידיש: אם זה לא היה אצלי, זה היה מצחיק”. “אחד הסיפורים האמיתיים”, מספר פרופ’ פישרמן “הוא על נערה שאוספת בחור לדייט ברכב של אבא שלה. בסוף הדייט היא מחזירה אותו הביתה, מנסה להתניע ולא מצליחה. מנסה שוב ושוב וללא הצלחה. כבר מאוחר בלילה ובצר לה היא מנסה לטלפן לבחור שייצא מהבית ויבוא לחלץ אותה. היא מצלצלת ומצלצלת אבל הבחור לא מרים את הטלפון. למחרת היא שואלת מדוע לא ענה לטלפונים שלה. ומה התשובה? כי כבר אמרתי ‘המפיל’. בסיפור אחר (אמיתי גם הוא) מככב בחור שבשיחה הראשונה אמר לבחורה: ׳שמעתי שאת מאומצת, מה יחסך להורייך המאמצים׳”? ציפיות גבוהות בספרו "לו כלה דרכנו" מונה פישרמן רשימה ארוכה של תכונות שמחפשים הבוגרים הצעירים בבני זוגם המיועדים ביניהן: חברתיות, פתיחות, אמפתיה, הכלה, חיוניות, ענווה, טוב לב ועוד, ומציין שעל המחנכים ללמד את הצעירים לבחון את דרישותיהם הנבדלות, ללמוד כיצד להתוודע אלה אל אלה וכיצד לקבל החלטות. הוא מוסיף שהציפיות של הצעירים של היום מהזוגיות הן גבוהות: "הציפיות של הדור שלי מאיכות חיי הנישואין שלו נמצאות ברצף עם הציפיות של ההורים שלי, אם כי במקום הרבה יותר גבוה. לעומת זאת, הציפיות של דור הילדים שלנו נמצאות על רצף אחר לחלוטין. וכשיש ציפיות מאוד גבוהות יש פוטנציאל לשביעות רצון יותר גבוהה, קשר הרבה יותר עמוק וכו', ומצד שני הרבה יותר תסכולים ואף אכזבות. ושוב, גם כאן, חינוך והכנה לחיי נישואין יכול לעזור מאוד". פישרמן מדגיש שהחינוך לזוגיות צריך להיות עקבי ומתמשך: "לא מתחילים את החינוך לחיי נישואין בהדרכת חתנים וכלות, ואפילו לא בסדנאות וסמינרים במהלך גיל ההתבגרות. יש להתחיל את החינוך לחיי משפחה בגיל הגן. בגן אפשר להתחיל לעסוק בדימוי הגוף ובתפקידי המשפחה. בבית הספר לדבר על המחויבות למשפחה, בחטיבה להעמיק יותר על ההבדלים הפנימיים נפשיים בין בת לבן. "כיום רוב הבנים לא מקבלים הדרכה של ממש על ההתפתחות שלהם כבנים. צריך ללמד על תפקיד הגבר והאישה, מה היא משפחתיות בריאה, מה המטרה בדייטים, מי הוא השותף שלי בדייטים, מדוע נפגשים בכלל? לאחר מכן לערוך סדנאות אודות 'איך חיים ביחד', 'איך מעבירים שנה ראשונה', 'שם ראשון של ילד ראשון', 'אצל ההורים של מי עושים פסח ראשון'. זה נשמע דבר של מה בכך, אבל זה קריטי". שניים מספריו של פרופ׳ שרגא פישרמן צילום: יוסי זליגר צילום אילוסטרציה. למצולמים אין קשר לכתבה "הציפיות של הדור שלי מאיכות חיי הנישואין שלו נמצאות ברצף עם הציפיות של ההורים שלי, אם כי במקום הרבה יותר גבוה. לעומת זאת, הציפיות של דור הילדים שלנו נמצאות על רצף אחר לחלוטין. וכשיש ציפיות מאוד גבוהות יש פוטנציאל לשביעות רצון יותר גבוהה, קשר הרבה יותר עמוק ועוד, ומצד שני הרבה יותר תסכולים ואף אכזבות. ושוב, גם כאן, חינוך להכנה לחיי נישואין יכול לעזור מאוד" ניסן תשע"ט 38