אתרוג | ניסן תשעט | אפריל 2019 | גליון 83

בספריו "מקדש מעט" ובהמשך בספרים "בית תפילה" ו"נוסח ירושלים". לגישתו של ד"ר גפני, בתי הכנסת משקפים את ההיסטוריה של הקהילות בתוכן הם נבנו. למשל בבתי כנסת שנבנו בשנות העשרים והשלושים אפשר לזהות את הוויכוח הפנימי ביישוב העברי, האם יש לבנות בית כנסת בסגנון ארצישראלי בהשראת מבנים כמו קבר רחל, או שמא בסגנון מודרני שופע בטון, רמז להתחדשות העם בארצו. האם לעטר בעיטורים תנ"כיים בנוסח בצלאל שהיו אז באופנה והאם להוסיף סמלים של השבטים שייצגו 12 את האיחוד המחודש של שבטי ישראל. "האלמנטים האלו ייצגו את המתח הפנימי בין שמרנות להתחדשות, בין רצון לשמור על בידול מסוים מהמפעל הציוני חילוני בשל החשש לרפורמה ועזיבת הדת, ובין הרצון להשתלב בו בשלמות ללא חששות." גם שמות בתי הכנסת מזהים את האידיאולוגיה של הקהילה בה נבנו. "ישורון" למשל, מזהה את הקהילה כשייכת לציונות הדתית. במהלך מחקר בתי הכנסת גילה ד"ר גפני תופעה ייחודית בבית הכנסת האשכנזי בבית שאן. "הקימו אותו יהודים שגרו בבית , עולים מרומניה ברובם. 50- שאן בשנות ה האשכנזים כבר נעלמו משם, וכיום מתפללת בו קהילה מרוקאית, אבל הם מתפללים בנוסח אשכנז! והנה, על המדפים, במקום 'ילקוט יוסף' המקובל בבתי הכנסת של עדות המזרח, אני רואה את המשנה ברורה האשכנזית, שנשארה שם כמו קפסולת זמן, מקום ותודעה". סידור רינת ישראל בשנות החמישים ד"ר גפני מצטער על היעדר התלהבות ציונית בבתי הכנסת, ומביא כדוגמה את סידור רינת ישראל שפעם היה מעין תו תקן ציוני בכל בית כנסת. "אפשר לראות בתי כנסת דתיים לאומיים עם כל סוגי הסידורים, וזה חלק מאיבוד ההתלהבות הציונית במרחב בית הכנסת. בשנות החמישים היו עושים ממש סדר יום עצמאות, והיום כבר לא. הרבה דברים השתנו כי אנחנו כבר לא מתרגשים מזה שיש לנו מדינה, ואנחנו מאוד ביקורתיים וציניים. "רוב המתפללים לא מכירים את הנוסח של פעם, הכול חד ממדי נוסח בני עקיבא בשילוב קרליבך, ובעיני זה חבל. לייקים מנגינות 15 (יוצאי גרמניה) למשל היו שונות ללכה דודי, תלוי בהקשר של תקופה בשנה והעת המיוחדת, להזכיר שהשבת הזו לא דומה לאף שבת אחרת. זה עולם עשיר, למה לוותר עליו?" בתי הכנסת בגוש קטיף "כדי לחקור בית כנסת ולמצות את הסיפור הייחודי שלו, יש צורך לא רק בסקרנות ובהבנת הניואנסים הדתיים והעדתיים, אלא גם בהרבה עבודת רגליים", מסביר ד"ר גפני. "צריך לבוא לכל בית כנסת, לדבר עם הגבאים, לבדוק לוחות זיכרון, לשים לב להודעות, לשלטים, לספרים שיש ולספרים שאין בספרייה של בית הכנסת, ועוד״. ד"ר גפני מביא דוגמה לצורת מחקר זו. "לפני הרס גוש קטיף הייתי בצוות שהגיש עתירה לבג"ץ נגד הרס בתי הכנסת, ובית המשפט שלח אותנו לתעד מה צריך לשמר. זה היה ממש ברגע האחרון, כשהחיילים כבר נכנסו לפנות חלק מהיישובים. היה אתנו אדריכל ממשרד הביטחון ששאל אותי מה חשוב בבית הכנסת. אמרתי לו שהכול חשוב, הכול מבטא משהו. לא עושים בבית כנסת משהו 'סתם'". לצד הוצאת הספרים כתב ד"ר גפני במשך שנים טור דו שבועי במוסף "שבת" בעיתון מקור ראשון, בשם "פתח לפנים מפתח", על טורים בסך הכול. 80- בתי כנסת בארץ, כ "הכתיבה העיתונאית הביאה אותי לכל הארץ. הייתי בשדרות בשיא תקופת הקסאמים, באמציה לאחר פינוי גוש קטיף, במגרון ועוד ועוד. אפשר היה לראות איך ענייני השעה של העם משתקפים בבתי הכנסת. במחקרי על בתי הכנסת בארץ ישראל רציתי לבדוק איך הדרמה של הקמת המדינה באה לידי ■ ביטוי בדת ובבתי הכנסת". "גיליתי תופעה ייחודית בבית הכנסת האשכנזי בבית שאן שהוקם בשנות החמישים על ידי עולים מרומניה. האשכנזים כבר נעלמו משם, וכיום מתפללת בו קהילה מרוקאית, אבל הם מתפללים בנוסח אשכנז. על המדפים, במקום 'ילקוט יוסף', אני רואה את המשנה ברורה האשכנזית, שנשארה שם כמו קפסולת זמן, מקום ותודעה" בית הכנסת האשכנזי בבית שאן ניסן תשע״ט 49