אתרוג | ניסן תשעט | אפריל 2019 | גליון 83

הגות תורנית הרב אברהם רזניקוב* ל יל הסדר הוא לילה מיוחד במינו. הרבה מההכנות שלנו לקראת החג לא מתמקדות דווקא בו: הקניות והניקיונות נדרשים לכל ימי החג, כך גם תוכניות האירוח והחופש. חג פסח הוא חג החינוך. אפילו השתלשלוּת האירועים במצרים נועדה לצרכים חינוכיים עתידיים: “למען שיתי אותותי  באוזני בנך ובן בנך את אשר התעללתי ולמען תספר אלה בקרבו  במצרים" (שמות י’ א’). המכות נחתו על המצרים לא רק כדי להכות את המצרים על מעלליהם אלא על מנת שנוכל לספר עליהם לבנינו! מכאן חשיבותו החינוכית של חג הפסח. בפסוק זה מסבירה לנו התורה כי כל מערכת אותות מצרים ונס קריעת ים סוף היא דרך לחנך את בנינו לידיעת ה’. הדרך שהתורה ממליצה לנו לחינוך ילדינו לאמונה בה’ היא על ידי סיפור יציאת מצרים, הלימוד והשינון לילדינו לא נועד לספר להם על המכות, אלא להיפך - המכות נועדו כדי שנוכל לספר לילדינו על מציאות הבורא. הכניסה שלנו אל תוך חג הפסח היא בליל התקדש חג – הלילה החווייתי ביותר במשך השנה. לליל הסדר פנים רבות, בין השאר על פי תפקידנו בו: ילדים, בני נוער, הורים צעירים, הורים לבוגרים, סבים, אורחים מן הצד, עורכי סדר רב משתתפים, ועוד אפשרויות רבות. האתגר הגדול ביותר להורים בליל הסדר הוא מציאת איזון נכון בין הקפדה ומילוי דרישות ההלכה המפורטות והדקדקניות במהלך הסדר ובין הענקת החוויה של סיפור היציאה, של חוויית השייכות ושל הרגשת הגאולה לילדים. שנה, בחצות הלילה עבר אלוקים בתוך מצרים, הושיט 3500- לפני כ את ידו החזקה, ומרגע זה החל המסע הארוך והמשותף שלנו אתו כעם. את המצווה לספר על כך, וללמד את הדורות הבאים הפקידה ָ תּ ְ ד ַ גּ ִ ה ְ התורה בידי ההורים. בלילה הזה מוזמן האב אל ההגדה “ו ךָ ְ ל ָ א ְ שׁ ִ י י ִ ה כּ ָ י ָ ה ְ ר”,  מוזמן הבן אל השאלה “ו ֹ אמ ֵ הוּא ל ַ יּוֹם ה ַ ךָ בּ ְ נ ִ ב ְ ל ךָ”, ובין הדורות מתפתח שיח. הבן - ישאל את אשר על ליבו, ְ נ ִ ב ובכך יורחב גבולה של התורה, כתורת חיים שדבר לה עם העבר ועם העתיד, עם האבות ועם הבנים. זאת הסיבה שהתורה מצווה במקומות רבים על זיכרון יציאת מצרים, ובמקומות רבים עשתה מצוות סמליות לזכר יציאת מצרים. משום שזיכרון זה הינו הבסיס של האמונה, ולא הסיפורים על בריאת העולם וכו'. ולכן התורה קבעה חג שלם שבו אנו מצווים לספר לבנינו את יציאת מצרים. בלילה זה הילדים כבר עוקבים גם אחרי הקוד ההלכתי במידה של הזדהות ועניין. עלינו להעביר להם את הזדהותנו עם רוח ההלכה וגם עם משימת הדיוק והדקדוק בפרטים הקטנים, הן מצד חשיבותם וחשיבות ההלכה בעינינו, והן מצד מקומה של ההלכה כיוצרת חוויה וזיכרון בלילה הזה. (למשל: חובת ההסבה בעת האכילה – מה סיבתה? מה מקורה ומה שייכותה לימינו? הסבת הנשים והגברים לכתחילה ובדיעבד, משמעותו של הסדר כסעודת מלכים רומאית, ועוד) מצד שני, המשימה העיקרית של הלילה, על אף היותה מצווה מן התורה, אינה מכוסה דיה בפרטים הלכתיים שעל פיהם עלינו לעבוד: מצוות סיפור יציאת מצרים והנחלתו לילדינו תלויה באופיים של הילדים, באופיים של ההורים ובדינמיקה הקיימת והמתפתחת בלילה זה בין הורים לילדיהם ובין הילדים לבין עצמם. לכן אין בהלכה יותר מאשר הנחיות כלליות וקריאות כיוון. כל עקרת בית טורחת ומתייגעת בניקוי החמץ לפסח: כל פינה וסדק בדירה זוכים למבט עינה החודר של בעלת הבית. גם החובה החינוכית המוטלת עלינו בליל הסדר דורשת הכנה. ללא הכנה  את ההזדמנות להטביע בנפשו הרכה של הילד את נחמיץ ראויה,  המסרים החינוכיים הקשורים לחג הפסח. בל נשכח שילדינו הם “ידענים” גדולים בזכות גני הילדים ובתי הספר. חזרה על אמיתוֹת ידועות לא תספק אותם והיא אף עלולה לאכזב אותם קשות. בלי התכוננות ראויה לשמה לא נמלא את חובתנו! אבל כאשר יודע כל ילד מראש, מגיל הגן, את השאלות וגם את התשובות, מה נותר לליל הסדר עצמו? הלוא אין כמעט שום מקום לשאלות טבעיות, ספונטניות, שהן עיקר המצווה “והגדת לבנך”, לספר ביציאת מצרים - הרי לא די שישירו כולם מה נשתנה, או ישיר ילד קטן שלמד בעל פה, שאם אין שאלה באמת, אין גם תשובות באמת, ואיך נספר ביציאת מצרים באמת?! “כנגד ארבעה בנים דיברה תורה” - דרכה של התורה לקצר, אבל בשעה שהיא עוסקת בבני נוער היא טורחת לפנות אליהם בסגנונות רבים ושונים. החברה איננה אחידה, והגישה החינוכית צריכה להיות מותאמת לקהל היעד. יש בן שהוא בבחינת תלמיד חכם ויש שהוא תם, יש ילד סגור (שאינו יודע לשאול) ויש גם בן “רשע”. כל בן דורש יחס מיוחד, והתורה מבארת לנו שהאוצר הרוחני הגנוז בתוכה איננו חד-גוני אלא עשיר ומגוון דיו כדי לענות על צורכי כל ילד וילד. שאלות הבנים שונות, הן מצד תוכנן והן מצד הרקע שלהן. הבן החכם שואל על פרטי ההלכות והדינים - “מה העדות והחוקים והמשפטים”. החכם שואל מתוך מסגרת ההלכה. הוא שואל שאלות בסיסיות המתעוררות אצל כל אדם הקשור בקשר אמיץ לתורה, המושרש באוהלה של תורה. האתגר החינוכי של הסדר: הלכה וחוויה ניסן תשע"ט 54