אתרוג | חשון תש"פ | נובמבר 2019 | גליון 85

הרוממות והשמחה, נגיע בעזרת השם להשגת המטרה. ואיך כל זה קשור ליום השלישי, יום שבו ניתנת לכאורה רק הדרכה טכנית הלכתית עד לאן בדיוק מותר לעלות בהר בזמן מתן התורה? את זה מסביר "אחרי שמציבים את האידאל הנעלה והמרומם והרחוק בכל יפעת הרב קוק כך תפארתו והנשמות מתעוררות להגיע אליו, אז יש לחוש מפני התפרצות פתאומית, להגיע למדרגה העוזבת את כל דרכי ההדרגה ומביאה הריסות ושבירות לעולם". רוחנית גבוהה של רצונות ומעשים - זה דורש עבודה, אבל כולם מבינים שהאתגר הקל הוא לטפס אל פסגת ההר, והאתגר הגדול הוא להצליח להישאר שם, ביום השני מציבים את החלום הגדול, אבל השאלה מה קורה ביום שאחרי, שם צריך את מצוות ההגבלה, אותה מצווה שהרעיון הרוחני שעומד מאחוריה הוא לברר לעצמנו כיצד את החלום הגדול אני מצליח עכשיו לבטא במעשים קטנים. רוממות רוחנית שלא חושבים אח"כ כיצד ניתן להביא אותה לידי ביטוי בפעולה קטנה ויום יומית נמשלת לשיטפון של מים. בהתחלה זה נראה כדבר גדול עוצמתי ומרגש, אבל במקום שלא פותחו הכלים שבכוחם להוביל אותם מים לתעלות קטנות ומסודרות, דינו של אותו שיטפון להפוך מהר להרס "שאחרי שנאמר בתרי בשבא ואתם ולחורבן נורא. ולכן ממשיך הרב קוק ומסביר תהיו לי ממלכת כהנים... צריכים לעצור בעד שטף המרוצה, שלא יעבור גבולות ובתלתא בשבא אמר להן מצוות ההגבלה". לעיתים יש לנו חשש שלא נצליח להגיע לרגעי שיא רוחניים בחיינו ובחיי ילדינו ותלמידינו, אבל מדברי הרב קוק ניתן ללמוד שיותר מהחשש לחוסר ההצלחה להגיע לפסגה, צריך לכרסם בנו החשש מה יהיה ביום שאחרי ההצלחה, האם בסוף העלייה ממתינה הנפילה שתגרום במקרה הטוב לאובדן הרוממות שהושגה ובמקרה הפחות טוב תגרום לתסכול וחולשה, או שנצליח לשמר אותה " ותשמש כבסיס 10 מדרגה ואותה רוממות תהיה בבחינת "מצווה גוררת מצווה למדרגה החדשה. על התקופה שאחרי החגים אנו נדרשים להתבונן בדיוק באתה דרך. ימי החגים הם הימים המקבילים ליום השני שלפני מתן תורה, ימים בהם אנו נדרשים להציב את המגמה, להתרומם כיחידים וכעם ולהתפלל לשנה של רוממות וצמיחה, שנה של הוספת טוב וחסד, קדושה וטהרה, אבל רגע לפני סיום ימי החגים הקדושים אנו צריכים לעבור ליום השלישי, יום בו נדרשים לעשות את מצוות ההגבלה. לזכור שבאמת בתקופת החגים חלמנו לצאת למסע ארוך שמגיע עד לפסגה, אבל כל מסע ארוך מתחיל בצעד ראשון קטן, מהו אותו צעד? להצליח למצוא אותה פעולה קטנה ומוגבלת הקשורה בחיי השגרה שתקפל בתוכה את כל התפילות של החגים. זאת עבודת ה' הגדולה של כולנו בימים שאחרי החגים. כל מי שנדרש פעם לכתוב מאמר יודע שככל שמספר המילים המוקצבות מצומצם יותר כך נדרשת יותר עבודה, להצליח לדייק את המילים ולבטא מחשבות גדולות במילים קצרות זוהי משימה קשה הדורשת עצירה ומחשבה, כך גם היחס בין תקופת החגים לימי השגרה. מטרת החגים כדברי בעל הנתיבות היא "לעשות שינוי בעצם המהות להיות ממליך עתה את הקב"ה על 11 שלום כל אבריו ומידותיו", אבל אחרי החגים נדרשים לקחת אותו מעמד של מלכות וקבלה ולתרגם אותו לפעולות מעשיות בחיינו כיחידים וכשיגרה". בדיוק כשם שהרמ"א בוחר לסיים את הלכות יום הכיפורים בצווי לעשיית מתוך רצון לעבור ממצווה למצווה, מהפרישה מחיי החומר אותה 12 הסוכה עברנו ביום הכיפורים לקידוש עולם הטבע החומרי בחג הסוכות, כך גם אנו נדרשים להצליח לקחת את קדושת החגים ולהמשיך אותה לימי המעשה, וזאת בעזרת אותה הקבלה המבקשת להיות כקרן לייזר חדה, נקודה קטנה הצוברת בתוכה עוצמה גדולה. בכל מוצאי שבת וחג אנו מוסיפים בתפילת העמידה של ערבית, בברכת חונן הדעת, את תפילת אתה חוננתנו, אותה תפילה המבקשת להבדיל בין ימי הקודש לימי החולין והשגרה, שם אנו מבקשים שימי החול יהיו "מדובקים ביראתך". בקשה זו היה מסביר הרב משה צבי נריה זצ"ל כמשימה, משימה המבררת לנו שהשבתות והחגים הם קדושים מצד עצמם, אבל תפקידנו הוא להדביק אותה קדושה גם לימי השגרה, אין לנו להסתפק בחזרה אחת לשבוע או אחת לשנה לימים של קדושה וטהרה, אלא מחובתנו להצליח למשוך קווים של אור מאותם ימים מרוממים ולהצליח לחוש אותם גם כאשר אנו לבושים בבגדי החולין בחיי ■ השגרה. *הרב אמיר סנדלר הוא ראש אולפנת הדר גנים, פתח תקוה . אבות ד, ב 10 . נתיבות שלום לראש השנה מאמר שני 11 . או"ח סימן תרכ"ה סעיף ד 12 הכל? חשון תש״ף 55