אתרוג | טבת תש"ף | ינואר 2020 | גליון 86

ומדרשים. בפסטיבל אגדות חז”ל בבר אילן הדגים צ’רקה כיצד דמויות מהאגדה הפכו לדמויות מאוירות ביצירתו, ואיך הציור הופך לכלי ללימוד עולמם של חז”ל. “הקשר שלי לאגדות חז”ל התחיל בישיבת הסדר בקרית שמונה, בראשות הרב צפניה דרורי. לפני כן למדתי בישיבת נחלים ולא התחברתי ללימוד הגמרא. אני חושב שזה בגלל הדרך שבה היא נלמדה. כשהגעתי לישיבת ההסדר למדתי גמרא באופן עצמאי וגיליתי את עולם האגדה. אהבתי שבאגדה אתה לא מתווכח, או מתפלסף אלא מספר סיפור שנמסר בקודים שצריך לפצח אותם. כשקראתי את האגדות יכולתי ממש לדמיין את הדמויות ואת הפרצופים, ומזה נוצר הקומיקס. יכולתי לדמיין כי האגדה פתוחה, והיא יוצרת תבניות שיכולות להכיל בכל דור דברים שונים. “תוך כדי לימודי בישיבה התחלתי להפוך משניות לסיפורים מצוירים, לקומיקס. שלחתי את המשנת-קומיקס הראשונה לאורי אורבך ז”ל, שערך אז את עיתון הילדים ‘אותיות’. בהתחלה הוא סירב לפרסם. משהו הפחיד אותו בחידוש הזה שמערבב משנה עם ציורים והומור. בסוף הוא התרצה, המשניות התחילו להתפרסם בעיתון, והמדור הפך להיות פופולרי מאוד. בתחילת הדרך נתקלתי גם בכמה תגובות מסתייגות, אבל הן טבעו בתוך האהדה המאייר והקריקטוריסט, שי צ’רקה, מדגים איך דמויות מהאגדה הופכות לדמויות מאוירות דמויות מאגדות חז”ל שי צ’רקה, מאייר וקריקטוריסט: “האגדה משדרת פתיחות, וחשוב מאוד בעיני להעביר את הפתיחות הזו לתלמידים ולעודד בהם יצירתיות. זה מאגר תרבותי של כולנו, פתוח לדמיון וגם לסאטירה, ואין עליו זכויות יוצרים. אפשר לומר לתלמיד ‘זה שלך ואתה יכול להשתמש בכלים שלך, במוסיקה, בציור בכתיבה’” טבת תש״ף 10