אתרוג | טבת תש"ף | ינואר 2020 | גליון 86

שלושת ילדיהם הביולוגיים של בני הזוג סברי גדלים יחד עם שאר הילדים. "היחסים בינם לבין הילדים האחרים הם כמו בין אחים, לפעמים החברים הכי טובים ולפעמים הם רבים", אומרת אודיה ומדגישה כי לכולם ברור שההורים הם דתיים. "אנחנו עושים קבלת שבת ואוכלים יחד סעודת שבת. חשוב לנו שכולם יהיו ביחד". לא מנתקים את הילד מסביבתו בראשית הדרך הבית בנווה עופר תפקד כמקלט חירום ונתן מענה מידי לילדים ובני נוער במשבר, עד שנמצא להם פתרון קבוע. בהמשך השתנתה הגישה. הבית הוגדר כמשפחתון קהילתי-טיפולי והחל לשמש כמסגרת קבועה לילדים מיום הגעתם עד .18 גיל היתרון של הבית בנווה עופר הוא קרבתו לבתי הילדים, באזור המוכר להם, והם יכולים לשמור על קשר עם הבית. "ראינו לאורך השנים שלא משנה מה הרקע של הילד וגם אם הוא בא מתנאי הזנחה לא פשוטים, עדיין מאוד חשוב להמשיך לקיים את הקשר עם הבית, עם ההורים, עם החברים. המסגרת שלנו לא מנתקת את הילדים מהסביבה שלהם. הם כולם גרים באזור, ממשיכים ללמוד בבתי הספר שלמדו לפני כן, הם ממשיכים בפעילויות אחר הצהרים שהיו להם לפני, ונשארים בקשר עם חברים, עם בני המשפחה והקהילה. "ילד יוצא מפה בבוקר כאילו יצא מבית רגיל, וכשהוא מסיים את הלימודים הוא יכול להזמין חבר, אם הוא רוצה, או להתארח אצל חבר. יש עזרה בשיעורי בית וחוגים. הילד חופשי לבחור והיו אודיה ופנחס סברי עם תלמידים במטבח אודיה סברי: "היחסים בין שלושת ילדינו הביולוגיים לבין הילדים האחרים הם כמו בין אחים, לפעמים חברים הכי טובים לפעמים רבים. לכולם ברור שההורים דתיים. אנחנו עושים קבלת שבת אוכלים יחד סעודת שבת. חשוב לנו שכולם יהיו ביחד" טב״ת תש״ף 17