אתרוג | טבת תש"ף | ינואר 2020 | גליון 86

הגות תורנית ד"ר גבי ברזילי* ה מושג "חזרה בתשובה" מתאר בעברית הישראלית את התופעה שבה חילונים הופכים להיות דתיים, כך מקובל לדבר. אבל בתרבות היהודית יש למושג הזה משמעות רחבה הרבה יותר. "חזרה בתשובה" היא תיקון ושינוי שכל אדם עושה בעצמו, אדם חוזר בתשובה כאשר הוא בוחן את דרכו בחיים, נותן לעצמו דין וחשבון על מעשיו ומחליט לשנות את דרכיו. עיון ב-"הלכות תשובה" וב-"הלכות דעות", בספר "משנה תורה" שחיבר רמב"ם, מלמד שיותר ממה שאדם חייב לתקן את מעשיו, עליו קודם כל לתקן את מידותיו. שכן המעשים הולכים אחרי המחשבות ותכונות האופי, ובהן חייב אדם לשאוף תמיד לדרך המלך שהיא הדרך הממוצעת בין שתי דרכים קיצוניות ששתיהן רעות. אז איך כל זה קשור לסיפורי יוסף ואחיו בחלק האחרון של ספר בראשית? ובכן, "התשובה" היא העיקרון המנחה התופר את כל הסיפורים הללו. בעיקר אמורים הדברים ביוסף וביהודה שהם הגיבורים הראשיים במחזה. יוסף נתחיל ביוסף, הגיבור הראשי של מחזור הסיפורים כולו. בן הזקונים האהוב על יעקב, הבן היפה של האישה היפה שמתה בטרם עת, זוכה ליחס מועדף כדי להבליט עוד יותר את עדיפותו על 1 מאביו, שאף מעניק לו בגד של נסיכים פני אחיו. על האחים זה לא עושה את הרושם הרצוי, נהפוך-הוא, אהבתו של יעקב רק גורמת להם לשנוא את יוסף יותר ויותר. ויוסף עצמו, הוא רק רוצה שישימו לב אליו, אפילו אם זה אומר להרגיז את אחיו הגדולים. הוא חולם חלומות גדולה ומספר לכולם, לאחיו ולאביו. אביו נוזף בו ומזהיר אותו, אך הוא איננו מבחין בתכונת האופי הרעה שמנהלת את חייו - הוא הולך ונהפך לשחצן וגאוותן. ההמשך ידוע. בהזדמנות הראשונה הוא נופל מאיגרא רמא לבירא עמיקתא. הוא מאבד את כתונת הפסים, סמל המעמד שלו, מושלך אל הבור, ויוצא ממנו רק על מנת להימכר לעבד במצרים. והנה אנחנו פוגשים אותו שוב בבית פוטיפר, שר הטבחים של פרעה, עבד עברי בארץ זרה, עם כל הסיכויים להיגרס תחת ת־יוֹ ֶ י ה' א ִ ה ְ י ַ משא ההשפלה והדיכאון, ולהעלם לנצח. אבל אז מתרחש נס: "ו ר־ה ֶ שׁ ֲ ל א ֹ כ ְ תּוֹ ו ִ י ה' א ִ יו כּ ָ נ ֹ ד ֲ א א ְ ר ַ יּ ַ י. ו ִ ר ְ צ ִ מּ ַ יו ה ָ נ ֹ ד ֲ ית א ֵ ב ְ י ִ ה ְ י ַ , ו ַ יח ִ ל ְ צ ַ ישׁ מ ִ י א ִ ה ְ י ַ ף ו ֵ ס יתוֹ ֵ ל־ ַ ה ע ֵ ד ִ ק ְ פ ַ יּ ַ תוֹ, ו ֹ ת א ֶ ר ָ שׁ ְ י ַ יו, ו ָ ינ ֵ ע ְ ן ֵ ף ח ֵ א יוֹס ָ צ ְ מ ִ יּ ַ דוֹ, ו ָ י ְ ַ יח ִ ל ְ צ ַ ה ה' מ ֶ שׂ ֹ א ע ) הכתוב מבהיר לנו הבהר היטב שהצלחתו 4-2 דוֹ." (בר' לט ָ י ְ ן ַ ת ָ שׁ־לוֹ נ ֶ ל־י ָ כ ְ ו המטאורית של יוסף איננה נובעת מכישרונותיו שלו, אלא מעזרת האלוהים, אבל האם יוסף מבין זאת? ם ֶ ח ֶ לּ ַ ם־ה ִ י א ִ ה, כּ ָ א מ ְ תּוֹ מ ִ ע א ַ ד ָ לֹא־י ְ ף, ו ֵ ד־יוֹס ַ י ְ ר־לוֹ ֶ שׁ ֲ ל־א ָ ב (פוטיפר) כּ ֹ ז ֲ ע ַ יּ ַ "ו ) כבר דרשנים קדומים 6 ה." (שם ֶ א ְ ר ַ ה מ ֵ יפ ִ ר ו ַ א ֹ ה־ת ֵ פ ְ ף י ֵ י יוֹס ִ ה ְ י ַ ל. ו ֵ ר־ה א אוֹכ ֶ שׁ ֲ א שמו לב שציון יופיו הרב של יוסף בסוף הפסוק איננו קשור לראשיתו, ופירשו ה, ֶ ות ֹ ְ ל ו ֵ יל אוכ ִ ח ְ ת ִ ךְ, ה ָ כ ְ מו בּ ְ צ ַ ת ע ֶ ף א ֵ ה יוס ָ א ָ ר ֶ ן ש ָ יו ֵ אותו כביקורת על יוסף: "כ רוּךְ ָ ש בּ ׁ ד ָ קּ ַ ר לו ה ַ מ ָ י. א ִ ב ָ ית א ֵ י בּ ִ נ ַ יח ִ כ ְ ש ִ ה ֶ קום ש ָ מ ַ רוּךְ ה ָ ר: בּ ֵ אומ ְ רו, ו ְ ע ַ ש ְ ל בּ ֵ ס ְ ל ַ ס ְ מ י ֵ ר ֲ ךָ, ה ֶ ר ְ ע ַ ש ְ ל בּ ֵ ס ְ ל ַ ס ְ ה וּמ ֶ ות ֹ ְ ל ו ֵ ה אוכ ָ ת ַ א ְ ר, ו ֶ פ ֵ א ָ ק ו ַ ש ְ יךָ בּ ֶ ל ָ ל ע ֵ בּ ַ א ְ ת ִ יךָ מ ִ ב ָ הוּא: א 2 ךְ." (מדרש תנחומא, פרשת וישב סעיף ח). ָ ה ל ָ ר ֵ צ ְ ךָ וּמ ְ ת ל ֶ ג ֶ וּ ַ דּ ְ ז ִ ךָ מ ְ ת ָ דונ ֲ א יוסף עומד בפיתוי ואיננו נענה לחיזוריה של אשת פוטיפר, ועל כך הוא זוכה לכינוי שהצמידו לו חז"ל "יוסף הצדיק". אבל מה באשר לתכונת הגאווה שראינו באופיו עוד מימיו בארץ כנען? כדי לענות על שאלה זו יש להקשיב ן ֵ יו: ה ָ נ ֹ ד ֲ ת א ֶ שׁ ֵ ל־א ֶ ר א ֶ אמ ֹ יּ ַ ן, ו ֵ א ָ מ ְ י ַ היטב לדברים שעונה יוסף לאשת אדוניו: "ו ה ֶ זּ ַ ת ה ִ י ַ ַ דוֹל ָ נּ ג ֶ ינ ֵ י. א ִ ד ָ י ְ ן ַ ת ָ שׁ־לוֹ נ ֶ ר־י ֶ שׁ ֲ ל א ֹ כ ְ ת ו ִ י ָ ַ ה־ ַ י מ ִ תּ ִ ע א ַ ד ָ י לֹא־י ִ נ ֹ ד ֲ א ה ָ ע ָ ר ָ ה ה ֶ שׂ ֱ ע ֶ יךְ א ֵ א ְ תּוֹ, ו ְ שׁ ִ ־א ְ תּ ַ ר א ֶ שׁ ֲ א ַ ךְ ָ ם־אוֹת ִ י א ִ ה כּ ָ א מ ְ י מ ִ נּ ֶ מּ ִ ךְ מ ַ שׂ ָ לֹא־ח ְ י, ו ִ נּ ֶ מּ ִ מ ) רבים נוטים לזכור את המילים 9-8 ים." (בר' לט ִ אלֹה ֵ י ל ִ את ָ ט ָ ח ְ את, ו ֹ זּ ַ ה ה ָ ל ֹ ד ְ גּ ַ ה ים", ולציין את דבקותו הדתית של יוסף, אבל ִ אלֹה ֵ י ל ִ את ָ ט ָ ח ְ האחרונות בפסוק, "ו חשוב הרבה יותר לשים לב לכל דבריו. לאורך כל הנאום מדבר יוסף רק על עצמו, על גדולתו ועל חשיבותו בבית. הדברים מגיעים לידי אבסורד כאשר הוא י", ִ נּ ֶ מּ ִ ה מ ֶ זּ ַ ת ה ִ י ַ ַ דוֹל ָ נּ ג ֶ ינ ֵ אומר על אדוניו – שר בכיר בממשלת מצרים: "א כאילו שניהם באותה דרגה. עם כן, ברור לגמרי שיוסף עדיין מתגאה, עדיין רואה את עצמו כמי שראוי להיות מלך ומנהיג, עדיין סבור שכולם צריכים להשתחוות לו. והתוצאה מידית וכואבת. שוב הוא מאבד את בגדו, סמל המעמד שרכש לעצמו, ומושלך לבור, הפעם זהו בור-כלא. והנה מתחיל המעגל שוב. גם במקום העלוב כל כך שבו הוא נמצא כעת, מצליח ר ַ י שׂ ֵ ינ ֵ ע ְ נּוֹ ִ ן ח ֵ תּ ִ יּ ַ ד, ו ֶ ס ָ יו ח ָ ל ֵ ט א ֵ יּ ַ ף ו ֵ ת־יוֹס ֶ י ה' א ִ ה ְ י ַ יוסף מעל ומעבר למשוער: "ו ר, ַ ה ֹ סּ ַ ית ה ֵ ב ְ ר ֶ שׁ ֲ ם א ִ יר ִ ס ֲ א ָ ל־ה ָ ת כּ ֵ ף א ֵ ד־יוֹס ַ י ְ ר ַ ה ֹ סּ ַ ית־ה ֵ ר ַ ן שׂ ֵ תּ ִ יּ ַ ר. ו ַ ה ֹ סּ ַ ית־ה ֵ מעגלי תשובה בסיפורי יוסף ואחיו 18 . ראו: שמואל ב' יג 1 . פירוש רש"י הולך בעקבות המדרש הזה. 2 . ניתן לנחש שאילו היה יוסף טועה שוב, היה הבור עמוק עוד יותר, כנראה בור קבר שממנו כבר אין חזרה. 3 טבת תש״ף 56