אתרוג | טבת תש"ף | ינואר 2020 | גליון 86

ה ָ א מ ְ ל־מ ָ ת־כּ ֶ ה א ֶ א ֹ ר ר ַ ה ֹ סּ ַ ית־ה ֵ ר ַ ין שׂ ֵ ה. א ֶ שׂ ֹ ה ע ָ י ָ ם ה א ה ָ ים שׁ ִ שׂ ֹ ר ע ֶ שׁ ֲ ל־א ָ ת כּ ֵ א ְ ו ) שוב בעזרת 23-21 ." (בר' לט ַ יח ִ ל ְ צ ַ ה, ה' מ ֶ שׂ ֹ ר־ה א ע ֶ שׁ ֲ א ַ תּוֹ, ו ִ ר ה' א ֶ שׁ ֲ א ַ דוֹ, ָ י ְ ה' יוסף מצליח בכל מעשיו והופך לחופשי ומושל אפילו בבור תחתיות. ואז, כאשר שני שרי פרעה חולמים חלום בלילה אחד ומחפשים אחר מי שיפתור להם את חלומם, יוסף מציע את עצמו לעזרה. ואנחנו, שכבר הבנו את הדרך שבה בוחן אלוהים את יוסף – הדרך שבה הוא מעמיד אותו שוב ושוב בניסיון ההצלחה כדי לראות האם התגבר על תכונת הגאווה שבנפשו, מקשיבים היטב ר ־ ְ פּ ַ ים, ס ִ נ ֹ ר ְ ת ִ ים פּ ִ אלֹה ֵ לוֹא ל ֲ ף: ה ֵ ם יוֹס ֶ ה ֵ ל ֲ ר א ֶ אמ ֹ יּ ַ היטב לדבריו של יוסף: "ו ) ניכר שיוסף מבין שהצלחתו באה לו מאת ה', וכבר איננו 8 י." (בר' מ ִ א ל ָ נ מייחס את כל ההצלחה לעצמו, אבל עם זאת, הוא עדיין רואה את עצמו כנציג האלוהים או כשליחו. אם כך, יוסף מבין שאלוהים מנסה ללמד אותו משהו, אבל עדיין לא ירד לסוף כוונת השיעור האלוהי. יוסף מצוי כבר בתהליך של שינוי ותיקון עצמי - במהלך של תשובה, אבל עדיין רק באמצע הדרך, ולכן הוא נשאר עוד שנתיים בכלא. בפעם הבאה שבה יפתח יוסף את פיו ויענה לבקשה לפתור חלום, זה יהיה כבר ף ֵ לּ ַ ח ְ י ַ ח ו ַ לּ ַ ג ְ י ַ וֹר, ו ַ ן־ה ִ ה מ ֻ יצ ִ ר ְ י ַ ף, ו ֵ ת־יוֹס ֶ א א ָ ר ְ ק ִ יּ ַ ה ו ֹ ע ְ ר ַ ח פּ ַ ל ְ שׁ ִ יּ ַ מול פרעה עצמו: "ו ) שוב מחליף יוסף את בגדיו ומקבל בגד 14 ה. (בר' מא ֹ ע ְ ר ַ ל־פּ ֶ א א ֹ ב ָ יּ ַ יו, ו ָ לֹת ְ מ ִ שׂ חדש ומעמד חדש, ושוב נשאלת השאלה האם למד את הלקח ותיקן את דרכיו, 3 או שפעם נוספת יאבד את בגדו וייזרק לבור. )16 ה." (שם ֹ ע ְ ר ַ לוֹם פּ ְ ת־שׁ ֶ ה א ֶ נ ֲ ע ַ ים י ִ לֹה ֱ י, א ָ ד ָ ע ְ ל ִ ר: ֹ אמ ֵ ה ל ֹ ע ְ ר ַ ת־פּ ֶ ף א ֵ ן יוֹס ַ ע ַ יּ ַ "ו י", היא שמלמדת על השינוי העמוק שחל ביוסף. ָ ד ָ ע ְ ל ִ המילה הקטנה הזאת " "אני מיותר כאן", הוא אומר, "אני חסר חשיבות, ורק האלוהים הוא שיפתור את החלום ויהפוך אותו למציאות." תהליך התשובה של יוסף הושלם, ורק כעת, אחרי שוויתר לחלוטין על היומרה להיות מלך ומושל הוא יכול לקבל על עצמו את התפקיד הזה בדיוק: ם ָ כ ָ ח ְ בוֹן ו ָ ין־נ ֵ את, א ֹ ל־ז ָ ת־כּ ֶ ךָ א ְ ים אוֹת ִ לֹה ֱ א ַ יע ִ י הוֹד ֵ ר ֲ ח ַ ף: א ֵ ל־יוֹס ֶ ה א ֹ ע ְ ר ַ ר פּ ֶ אמ ֹ יּ ַ "ו ר ֶ אמ ֹ יּ ַ . ו ָ ךּ ֶ מּ ִ ל מ ַ ְ ג ֶ א א ֵ סּ ִ כּ ַ ק ה ַ י, ר ִ מּ ַ ל־ע ָ ק כּ ַ שּׁ ִ יךָ י ִ ל־פּ ַ ע ְ י ו ִ ית ֵ ל־ ַ ה ע ֶ י ְ ה ִ ה תּ ָ תּ ַ מוֹךָ. א ָ כּ תּוֹ ְ ע ַ ַ ת־ט ֶ ה א ֹ ע ְ ר ַ ר פּ ַ ס ָ יּ ַ ם. ו ִ י ָ ר ְ צ ִ ץ מ ֶ ר ֶ ל־א ָ ל כּ ַ ךָ ע ְ ת ֹ י א ִ תּ ַ ת ָ ה נ ֵ א ְ ף: ר ֵ ל־יוֹס ֶ ה א ֹ ע ְ ר ַ פּ אר ָ ַ ל־צ ַ ב ע ָ ה ָ זּ ַ ד ה ִ ב ְ ם ר ֶ שׂ ָ יּ ַ שׁ ו ֵ י־שׁ ֵ ד ְ ג ִ תוֹ ֹ שׁ א ֵ ְ ל ַ יּ ַ ף, ו ֵ ד יוֹס ַ ל־י ַ הּ ע ָ ת ֹ ן א ֵ תּ ִ יּ ַ דוֹ ו ָ ל י ַ ע ֵ מ ל־ ָ ל כּ ַ תוֹ ע ֹ תוֹן א ָ נ ְ ךְ, ו ֵ ר ְ ב ַ יו א ָ נ ָ פ ְ א ל ְ ר ְ ק ִ יּ ַ ר־לוֹ, ו ֶ שׁ ֲ ה א ֶ נ ְ שׁ ִ מּ ַ ת ה ֶ ב ֶ כּ ְ ר ִ מ ְ תוֹ ֹ ב א ֵ כּ ְ ר ַ יּ ַ וֹ. ו )43-39 ם. (בר' מא ִ י ָ ר ְ צ ִ ץ מ ֶ ר ֶ א בפעם האחרונה מחליף יוסף את בגדיו ולובש את בגדי המלכות שעליהם חלם מילדות. וכאן מתברר גם המסר העמוק של הסיפור כולו. כל עוד רצה יוסף להיות מלך, הוא לא יכול היה לממש רצון זה, כיוון שאילו הומלך מתוך אינטרס אישי ורדיפת גדולה, היה הופך למלך רע שמנצל את כוחו לקידום אישי על חשבון העם. רק לאחר שוויתר לחלוטין על הגאווה ורדיפת הכבוד, הוא יכול להפוך למנהיג מיטיב לעמו, מושיע ומציל לכל עמי האזור בעת הרעב הכבד. יהודה תכונת הנפש שעליה צריך יהודה לעשות תשובה היא הנטייה שלו לא לקחת אחריות. נטייה זו באה לידי ביטוי מובהק בסיפור על מכירת יוסף. כאשר מתנכלים האחים ליוסף ורוצים להרוג אותו יהודה איננו אומר מילה, הוא שותק, למרות שמאוד ברור מהמשך הסיפור שאילו היה מתערב לטובת יוסף היו כולם מקשיבים לו. כזה הוא יהודה, איש בעל כריזמה של מנהיג, איש שכולם מצפים למוצא פיו, אבל הוא איננו רוצה להנהיג כיוון שהנהגה כרוכה בלקיחת אחריות, והוא איננו רוצה להיות אחראי. הוא שותק ואיננו מונע את זריקת יוסף אל הבור. וכאשר עוברת שיירת ישמעאלים בדרך, הוא מציע למכור את יוסף לעבדות ולהיפטר כ ְ מוֹ, ל ָ ת־ ֶ ינ א ִ סּ ִ כ ְ ינ ו ִ ח ָ ת־א ֶ ג א ֹ ר ֲ ה ַ י נ ִ ע כּ ַ צ ֶ ה־ ַ יו: מ ָ ח ֶ ל־א ֶ ה א ָ ה ד ְ ר י ֶ אמ ֹ יּ ַ ממנו: "ו יו." ָ ח ֶ ע א ְ מ ְ שׁ ִ יּ ַ נ ה א, ו ֵ ר ָ שׂ ְ ינ ב ִ ח ָ י־א ִ י־בוֹ כּ ִ ה ְ ל־תּ ַ נ א ֵ ד ָ י ְ ים, ו ִ אל ֵ ע ְ מ ְ שׁ ִ יּ ַ נּ ל ֶ ר ְ כּ ְ מ ִ נ ְ ו )27-26 (בר' לז לאחר המכירה מציע יהודה כיצד להעלים את המעשה הנורא מיעקב, וגם כאן שומעים האחים בקולו, שוחטים את השה, טובלים את הכתונת בדם, ושולחים .)32 ם־לֹא?" (שם ִ וא א ִ ךָ ה ְ נ ִ ת ֶ נ ֹ ת ְ כּ ַ א, ה ָ ר־נ ֶ כּ ַ אנ , ה ָ צ ָ את מ ֹ אל אביהם הודעה: "ז הבשורה המרה גורמת ליעקב לאבל כבד וממושך, ואף אחד מהבנים איננו מעז לגלות לו את האמת. נראה שכולם מצפים מיהודה שייקח אחריות ויגלה לאב את דבר המכירה. ושוב, יהודה איננו רוצה לקחת אחריות, ולכן הוא עוזב את .)1 הבית (בר' לח הסיפור המפותל על יהודה, שלושת בניו ותמר כלתו, אשר מסופר בפרק לח, מגיע לשיאו כאשר תמר שולחת אל יהודה את המטה, החותמת והפתילים שהשאיר בידה כעירבון, כאשר חשב אותה לזונה, שכב אתה והכניס אותה ר: ֶ אמ ֹ תּ ַ ה. ו ָ ר ָ י ה ִ כ ֹ נ ָ ה לּוֹ א ֶ לּ ֵ ר־א ֶ שׁ ֲ ישׁ א ִ א ְ ר: ל ֹ אמ ֵ ל ָ יה ִ מ ָ ל־ח ֶ ה א ָ ח ְ ל ָ יא שׁ ִ ה ְ להריון: "ו א" ָ ר־נ ֶ כּ ַ ה?" השימוש במילים "ה ֶ לּ ֵ א ָ ה ה ֶ טּ ַ מּ ַ ה ְ ים ו ִ יל ִ ת ְ פּ ַ ה ְ ת ו ֶ מ ֶ ת ֹ ח ַ י ה ִ מ ְ א, ל ָ ר־נ ֶ כּ ַ ה מהדהד את הדברים שאמרו האחים ליעקב, ומציב את יהודה שוב בפני הדרישה המוסרית לקחת אחריות על מעשיו. גם כאן הוא היה יכול להתכחש, להגיד שאיננו מכיר, ובתוך זמן קצר תיהרג תמר ר ֵ כּ ַ יּ ַ ביחד עם העובר שברחמה, ואיש לא יידע דבר. אבל יהודה בוחר אחרת: "ו י..." יהודה לוקח אחריות ומצדיק את תמר. הוא מכיר ִ נּ ֶ מּ ִ ה מ ָ ק ְ ד ָ ר: צ ֶ אמ ֹ יּ ַ ה, ו ָ ה ד ְ י באבהותו על התאומים שהיא יולדת, מגדל אותם כבניו שלו, ואף מעניק את הבכורה לפרץ – בכור בניה של תמר. בפרקים הבאים, פרקי הרעב והירידה למצרים, נמצא את יהודה שוב בבית יעקב, וגם כאן הוא יידרש לקחת אחריות על בנימין, לאחר שיעקב סירב ה ָ ח ְ ל ִ יו: שׁ ִ ב ָ ל א ֵ א ָ ר ְ שׂ ִ ל־י ֶ ה א ָ ה ד ְ ר י ֶ אמ ֹ יּ ַ לאפשר לו לרדת למצרים עם אחיו: "ו י ִ כ ֹ נ ָ נ . א ֵ פּ ַ ם־ט ַ ה גּ ָ תּ ַ ם־א ַ נ ג ְ ח ַ נ ֲ ם־א ַ מ ת, גּ ָ לֹא נ ְ ה ו ֶ י ְ ח ִ נ ְ ה, ו ָ כ ֵ ל ֵ נ ְ ה ו ָ ק מ ָ נ ְ י, ו ִ תּ ִ ר א ַ ע ַ נּ ַ ה ל־ ָ ךָ כּ ְ י ל ִ את ָ ט ָ ח ְ יךָ, ו ֶ נ ָ פ ְ יו ל ִ תּ ְ ג ַ צּ ִ ה ְ יךָ ו ֶ ל ֵ יו א ִ ת ֹ יא ִ ב ֲ ם־לֹא ה ִ נּ , א ֶ שׁ ְ ק ַ ב ְ י תּ ִ ד ָ יּ ִ נּ , מ ֶ ב ְ ר ֶ ע ֶ א )9-8 ים." (בר' מג ִ מ ָ יּ ַ ה הערבות התאורטית שקיבל עליו יהודה, לחייו ולשלומו של בנימין, הופכת להיות מעשית לחלוטין כאשר ראש משרתיו של יוסף, במצוות אדונו, מעליל ). אין 12-1 על בנימין שגנב את גביע הכסף של המשנה למלך מצרים (בר' מד ספק שזו בדיוק הייתה כוונתו של יוסף, אשר העמיד את יהודה ואת כל אחיו בפני האפשרות להציל את עצמם באמצעות הפקרת חירותו של בנימין בן רחל, הבן האהוב של האב, שוודאי מעורר גם הוא את קנאת אחיו. אלא שהפעם ךָ (אני, יהודה) ְ ְ ב ַ י ע ִ עומד יהודה בניסיון. הוא מתייצב בפני יוסף ומצהיר: "כּ ים. ִ מ ָ יּ ַ ל־ה ָ י כּ ִ ב ָ א ְ י ל ִ את ָ ט ָ ח ְ יךָ ו ֶ ל ֵ נּ א ֶ יא ִ ב ֲ ם־לֹא א ִ ר: א ֹ אמ ֵ י, ל ִ ב ָ ם א ִ ע ֵ ר מ ַ ע ַ נּ ַ ת־ה ֶ ב א ַ ר ָ ע יו. ָ ח ֶ ם־א ִ ל ע ַ ע ַ ר י ַ ע ַ נּ ַ ה ְ י, ו ִ נ ֹ אד ַ ד ל ֶ ב ֶ ר, ע ַ ע ַ נּ ַ ת ה ַ ח ַ ךָ (אני, יהודה) תּ ְ ְ ב ַ א ע ָ ב־נ ֶ שׁ ֵ ה, י ָ תּ ַ ע ְ ו י." ִ ב ָ ת־א ֶ א א ָ צ ְ מ ִ ר י ֶ שׁ ֲ ע א ָ ר ָ ה ב ֶ א ְ ר ֶ ן א ֶ י, פּ ִ תּ ִ נּ א ֶ ינ ֵ ר א ַ ע ַ נּ ַ ה ְ י ו ִ ב ָ ל־א ֶ ה א ֶ ל ֱ ע ֶ יךְ א ֵ י־א ִ כּ ) יהודה מקריב את חירותו ואת חייו כדי לאפשר לבנימין לחזור 34-32 (בר' מד אל ביתו, ובכך מוכיח שחזר בתשובה שלמה. *ד"ר גבי ברזילי מלמד יהדות, מדריך טיולים במרכז יעקב הרצוג ומלמד תנ"ך במכללת גבעת וושינגטון טב״ת תש״ף 57