אתרוג | טבת תש"ף | ינואר 2020 | גליון 86

שנות עבודה על אוניות, ירד מהים והחל לשמש מדריך מקצועי 4 כעבור שנים. עבר להוראת מכונאות רכב 3 למסגרות במרכז נוער בעפולה, במשך בביה"ס לנערים עובדים בקריית חיים בחיפה. עבר לירושלים 36 ילדים בגיל 2 לאחר נישואיו לברכה לבית מנצורה, עם ללא תעודת בגרות. החל ללמוד באונ' העברית לשון וחינוך, שם התמיד בלימודיו - חלום ילדותו - עד שסיים גם את התואר השלישי בחינוך ולשון . נושא עבודת הדוקטורט: בעיות חינוך ילדי התימנים בארץ 53 עברית בגיל ישראל. במקביל, שימש מורה טכנולוגי ברשת "עמל" בירושלים. שנה עסק בתפקידים שונים בחינוך הטכנולוגי: מדריך מקצועי 20 במשך לחרטות, מסגרות, ריתוך וכיו"ב, מורה למקצועות טכנולוגיים וריאליים: שרטוט, חוזק חומרים, מתמטיקה, פיסיקה ולשון. שימש סגן מנהל, מנהל ומפקח טכנולוגי על בתי ספר מקצועיים, עד .1991- פרישתו ב במקביל, ערך מחקרים בתחום החינוך, העביר הרצאות תורניות רבות, וכן שידר יחד עם רעייתו ב"קול ישראל" לשארית היהודים שנותרו בתימן. פרסם מאמרים והוציא לאור ספרים בעיקר בתחום חקר החינוך בקרב יהודי תימן, הן בתימן והן בארץ, בתקופה טרם הקמת המדינה ובשנותיה הראשונות. עד היום שמורה בלבו פינה חמה, והכרת תודה עמוקה, לחיים קוברסקי שליווה אותו וסייע בידו רבות בראשית דרכו, ולרב החובל אנריקו לוי, מנהל ביה"ס לקציני ים. רעייתו המנוחה ברכה שעסקה אף היא בהוראה בהצלחה היתה עזר לצידו ותמכה בו במסירות בכל צעד. על כל אלה ראוי וזכאי ד"ר יוסף צוריאלי לתואר "יקיר החינוך הדתי" - תש"ף גב' זהבה רוט (לבית ברודמן), נולדה בפולין זהבה רוט הופרדה מהוריה והוברחה 7 . בגיל 1935- ב מהגטו ובנס שרדה את השואה, יחידה ממשפחתה. עלתה ארצה במסגרת עליית .1949- הנוער ב לאחר קליטה לא קלה בכפר הנוער הדתי, עברה ללמוד בסמינר תלפיות לגננות, תוך התמודדות עם קשיי פרנסה, פערי שפה וידע ועוד. , נשלחה ע"י המפקחת הארצית מזל 1953- בסיום לימודיה ב משאט לעבוד כגננת במעברת יוחנן עם אוכלוסיית עולים חדשים מכורדיסטן. הימים ימי קום המדינה, ללא ציוד ותוכניות הדרכה הצליחה לבנות גן ילדים שהיווה מוקד לימי הדרכה והסתכלות לגננות רבות. לאור הצטיינותה בעבודה, הומלצה ע"י ד"ר פאיינס גליק להשתתפות בקורס האוניברסיטאי לגיל הרך בירושלים. התקדמה והפכה למורה בסמינר תלפיות בו למדה, בהנהלת ד"ר יהודה מוריאל, בהמשך מונתה כמפקחת במשרד החינוך על גני .1995- הילדים הממ"ד במחוז מרכז. עד פרישתה ב כתבה תוכניות לימודים ייחודיות לגיל הרך ובהן: דפי קשר, דפי דע"ת ועוד, שהן בשימוש גם כיום והעמידה דורות של פרחי הוראה - גננות ומדריכות. חלקו שומרות איתה על קשר עד היום, שנים רבות לאחר פרישתה ורואות בה חברה, מנטורית ו"מורה לחיים". נישאה ליוסף חיים רוט (ז"ל) ויחדיו בנו את ביתם בפתח 1958- ב ילדים, 3 תקוה. בית חווייתי ושמח, למרות מוראות העבר. להם נכדים ונינים, שכולם הולכים בדרכי אבות, משלבים תורה עם דרך ארץ, בצד ספרא וסייפא. על אף גילה הצעיר, הפנימה את החינוך לו זכתה בבית הוריה בשנים המעטות טרום המלחמה. חינוך לאורחות חיים, קיום מצוות, דרך ארץ, אהבת הבריות, אמונה בקב"ה וכמיהה לארץ ישראל. והכל מתוך דוגמה אישית, בדרכי נועם. ערכים אלה נטמעו בה והפכו למקור כוח להישרדותה בתלאות השואה, בהקמת ביתה במסורת האבות ובעבודתה החינוכית. נשאה דברים בטקס הממלכתי ביד ושם, בערב יום הזכרון 2016- ב לשואה ולגבורה וסיפרה את סיפורה האישי באופן שריגש רבים וחיבר אותם אל הכאב והזיכרון של האומה. מהווה דוגמה ומופת של הישרדות, התמודדות וצמיחה מתוך הכאב והאובדן. על כל אלה ראויה וזכאית זהבה רוט לתואר "יקירת החינוך הדתי" - תש"ף גב' מרים שוחט נולדה בירושלים בתשי"א מרים שוחט לרחל ויחזקאל ליפשיץ, שעלו בנערותם מפולין, נישאו בתל-אביב הקטנה, ולאחר הקמת המדינה בנו יתם בעיר הקודש.למדה בחינוך ֵ את ב הממ''ד, מגן הילדים ועד ביה"ס התיכון "מעלה". שירתה בנח''ל, במסגרתו הקימה עם חבריה את האחזות "משואה" בבקעת הירדן. שימשה מורה חיילת בבית שאן הסמוכה. סיימה תואר ראשון בספרות ומחשבת ישראל וכן תעודת הוראה מהאונ' העברית, ותואר שני בתלמוד מאונ' בר אילן. לימדה בביה"ס הימלפרב בירושלים ולאחר מכן במכון לחינוך יהודי ציוני בניר עציון. בזכות פעילותה האינטנסיבית יחד עם עמיתיה עלה בידיהם להציל את מחנה המעפילים בעתלית מהריסה. שימשה מורה וסגנית מנהל ב"מכון גולד" בירושלים, הטביעה בתלמידותיה את אהבת הארץ וזכתה שרבות מהן עלו ארצה והתיישבו בה. לאחר נישואיה עברה לפתח תקוה ומשם קבעה המשפחה את ביתה בקדומים בשומרון. החלה את עבודתה במכללת "אורות" בשנת הקמתה, היתה שותפה מלאה לפיתוחה וקידומה של המכללה בכל המקומות בהם חנתה, עד לקמפוס הנוכחי באלקנה. שנה עד פרישתה. בין שלל תפקידיה היתה סגנית 32 שירתה במכללה מנהל, אחראית על המערך האקדמי וההשתלמויות למורות ולבנות השירות הלאומי. הקימה מחלקה לתלמידים מחוננים וניהלה את מחלקת לימודי ההמשך. בראייתה, בעוד ההכשרה לתארים הראשונים מונחית ברובה על ידי הגופים הממונים, העבודה על ההכשרות בלימודי ההמשך דורשת יצירתיות והתאמת כלים, לתלמידות שהן בעצמן מורות בעלות ותק, הרגלים וניסיון. בכל תפקידיה יישמה מעוף, אחריות, דבקות ומרץ. הכירה אישית כל תלמידה ודלתה היתה פתוחה לסטודנטיות ולמרצים. ידעה לאזן במאור פנים בין צורכי הסטודנטיות לבין השמירה על הדרישות האקדמיות. עם נפילת מסך הברזל בבריה"מ, יצאו מרים ואליעזר לאודסה בשליחות הג'וינט, שימשו מורים ושליחי עליה ודת. כך החלה ללוות עולים ממדינות חבר העמים לקראת יישובם הטוב בארץ, וכן בייעוץ ובליווי למתגיירים ולנישואיהם של עולים כדת משה וישראל. במקביל לעבודתה עסקה גם בפעילות התנדבותית רבה. מאז פרישתה גייסה את כוחותיה ביתר שאת לתמוך במשפחות במשבר, במיוחד בחולי סרטן ומשפחותיהם. נשואה לאליעזר, להם שישה ילדים ונכדים. על כל אלה ראויה וזכאית מרים שוחט לתואר "יקירת החינוך הדתי" - תש"ף יקירי החינוך הדתי טב״ת תש״ף 65