אתרוג | אב תש"ף | אוגוסט2020 | גליון 87

נשמע קולם ואין אומר ואין דברים, האדם צריך לשמוע ולהקשיב לסיפורים הנאמרים. קוום משתרע בכל הארץ והמילים שלהם נמצאים בקצה תבל. כמו כן - האירועים שמתרחשים על האדם מלמדים ואדם צריך להבין, מהם מספרים לו. כאמור יום ליום יביע אומר, ולילה ללילה יחווה דעת, אם כן, גרמי השמיים והאירועים מדברים אתנו ואנו חייבים להבין מה המסרים שלהם, ואת זה ניתן לעשות על ידי הקשבה נכונה כי כל מציאות מספרת וכל אירוע מדבר ומלמד את האדם מסר מכונן את דרכו בחיים. וכן נאמר על יתרו (שמות פרק יח' א׳) "וישמע יתרו כהן מדין...", שואל רש״י "מה שמועה שמע ובא"? משיב רש״י "קריעת ים סוף ומלחמת עמלק". מה היה מיוחד בשמיעתו של יתרו שגרמה לו לבוא, הרי כל העמים שמעו כמו שכתוב: "שמעו עמים ירגזון, חיל אחז יושבי פלשת, אז נבהלו אלופי אדום, אלי מואב יואחזמו רעד״. אם כן למה הם לא באו והוא כן? יש שמיעה מכוננת את האדם לקבל החלטות ראויות, ויש שמיעה שגורמת לאדם לקבל החלטות שאינן ראויות או אפילו שמועות מפחידות וגורמות לשיתוק וחוסר התייחסות נכונה למשמע הדברים. דברים אלו קיימים גם בדו שיח בין אנשים. לדוגמא: ילד פונה לאביו ושואל אותו ״אבא, מתי אתה בא מהעבודה? האב משיב אני חוזר מהעבודה בשעה ארבע, ובזה תמה השיחה. ברם השיחה יכלה להגיע לעומק נוסף, אם האב היה מבין שבשאלת הבן יש מסר סמוי, יש בקשה סמויה, ועל כן האב היה צריך לשאול את בנו, מה אתה צריך? יתכן שהבן היה ממשיך ואומר לו את מבוקשו. ומכאן היו יכולים להגיע לשיח משמעותי העונה על צורכי הבן, יותר מהשיחה הטכנית לידיעת מימד הזמן בו האב ישוב הביתה מהעבודה. חשיבות הדו שיח המהר״ל מציין שלכל נושא בעולם יש יותר מהסבר אחד, ולכן ראוי לשמוע דעות נוספות מעבר להבנתך, כדי שתבין את הנושא מכל צדדיו, וכן מציין בספרו (באר הגולה, באר הראשון, עמ' כ׳) בביטוי בעלי אסופות, פירוש "כי אי אפשר שיהיה דעת החכמים על דרך אחד, ואי אפשר שלא יהיה חילוק ביניהם כפי מה שהם מחולקים בשכלם. כי כל דבר ודבר אי אפשר שלא יהא בחינה יותר מאחת לדבר אחד", ואכן כך מובא במסכת ברכות (דף ס"ד עמ' ב') : ״אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר וכל בניך לימודי ה׳ ורב שלום בניך״. הרב קוק בסידור התפילה (עולת ראיה א׳, עמודים ש"ל-של"א) מציין שאנשים חשבו שהשלום ייבנה רק אם יש תמימות דעים בין החכמים, ואם רואים שחכמינו עוסקים בחקר הנושאים, הם גורמים למחלוקות ולהיפך משלום. וזה אינו נכון. להיפך, ככל שתלמידי חכמים מבארים נושא מסוים וחוקרים אותו מכל צדדיו, בזה הם מרבים את השלום את השלמות, וכך ניתן ליהנות מציור שכל מרכיביו נמצאים בציור וכל פרט נמצא במקומו, זה מקנה לציור את היופי והשלמות. כך גם בנושא שנדון מכל צדדיו ונלקחו בחשבון כל האפשרויות, הצד הכלכלי, החברתי והפסיכולוגי, קטנים וגדולים, נשים וגברים. זה נותן ביטוי לשלמות לשלום ולא להרס. וכך מסכם הרב קוק את דבריו ״וריבוי הדעות שבא על ידי השתנות הנפשות דווקא הוא הוא המעשיר את החכמה והגורם הרחבתם, שלסוף יובנו כל הדברים כראוי ויוכר שאי אפשר היה לבניין השלום שייבנה כי אם על ידי כל אותן ההשפעות הנראות כמנצחות זו את זו.״ רבי נחמן מברסלב (ליקוטי מוהר״ן חלק א׳) מציין שעיקר השלום הוא לחבר בין שני הפכים "ואל יבהילך רעיונך אם אתה רואה איש אחד שהוא ההפך הגמור מדעתך וידמה לך שאי אפשר בשום אופן להחזיק עמו בשלום, אדרבה, זה עיקר שלמות השלום להשתדל שיהיה שלום בין הפכים". במסכת אבות (פרק ה׳) מובא: "כל מחלוקת שהיא לשם שמים סופה להתקיים ושאינה לשם שמיים אין סופה להתקיים". אם הדעות הנאמרות בנושא הן לשם שמיים, הן נאמרות כדי להגיע לרעיון עליון שהוא גבוה מכל מקבץ האינטרסים האישיים, הדעות הללו תהיינה קיימות תמיד כי יש להן מטרה חיובית, לברר את הנושא בעל הערך ולמצוא בו את הגרעין של המכנה המשותף, כי כולנו שואפים בפנימיותנו לעשות דבר טוב. יש המבארים שהמילה שמיים מורכבת מהמילים אש ומים - שני הפכים. האש מאדה את המים, והמים מכבים את האש, ובכל זאת הם דרים יחד וזו בחינה של עושה השלום במרומיו גם בדברים ההפוכים. כך אם מגמת המחלוקת לכונן פתרון שגם בדעות ההפוכות צועדים לדרך משותפת ולדור יחדיו זה השלום, כדי להשיג את המטרה הזו, תמיד יש ליצור דו שיח משמעותי, שמטרתו ידועה לחיות ביחד, הדעות החלוקות אינן מהלך להיפרדות אלא לבירור הדרך הטובה המשותפת לכולם. לכן, כאשר יושבת קבוצת אנשים ודנה בנושא מסוים, אחד מדבר ושוקל את מילותיו, את תוכן הדברים שיהיו מכבדים את כל השומעים. וכל השותפים לדיון חייבים להקשיב הקשבה פנימית ובלב פתוח, כל משתתף בדיון אם יהיה טרוד לומר את דבריו זה יפריע להקשבתו ולפגום בשיח בקבוצה, כי ידוע הכלל ״איידי דטריד למיפלט לא בליע״, דהיינו מי שטרוד להוציא אינו יכול לבלוע, וכן האדם בדיון, אם הוא טרוד לומר את דבריו זה מפריע לו לבלוע, להקשיב לנאמר ברב קשב, להבין את הדבר לאשורו או לומר את דברו. וראוי לדעת, שככל שאדם שומע דעות אחרות, כשיגיע תורו לומר את דבריו ישלב את הדעות הנראות לו ממה ששמע, וינסח עמדה כוללת ויוציא מתחת ידו עמדה מנומקת ומלומדת, בעלת מכנה משותף רחב ככל האפשר. הגמרא (ברכות דף ס"ג, א') מחייבת ללמוד בחברותא, כי בלימוד החברותא רוכשים הבנה מעמיקה יותר ורכישת מידות טובות באישיות האדם. ״הסכת ושמע ישראל, הסכת עשו כתות כתות ועסקו בתורה לפי שאין התורה נקנית אלא בחבורה, כדברי רבי יוסי ברבי חנינא, שאמר רבי יוסי ברבי חנינא "מאי דכתיב חרב על הדברים ונשאלו, חרב על שונאיהם של תלמידי חכמים שיושבים בד בבד ועוסקים בתורה, ולא עוד אלא שמטפשים... ולא עוד אלא שחוטאים״. מבאר הרב קוק (עין אי״ה) א. אדם שלומד בחבורה ומוכן לשמוע דעות הפוכות מדעתו, ויש לו נכונות להקשיב להם, רוכש את מידת הסבלנות כדי לקיים את "האמת והשלום אהבו", וזאת הסבלנות נעשית קנויה אצל תלמידי חכמים, ומי שלא לומד בחבורה אלא סגור בד' אמותיו, ללא ידיעה מאומה מהמון דעות חבריו, העוסקים בתורה איש איש כפי כשרונו, לא יוכל לשאת כל דעה שהיא שונה מדעתו, ובזה תהיה מחלוקת ומריבה, וחרב המדנים יתפשט על ידי זה באומה. ב, מי שלומד בחבורה, הדברים הנלמדים הם מבוררים וברורים, ומי שלומד לבד הדברים אינם מבוררים דיים. ג, כתוצאה מכך - הם אינם מקיימים את ההלכה כראוי מחוסר בירור וידיעה. חובת דורנו להבין את ערך הדיבור, כוח השתיקה וחשיבות ההקשבה, כדי לנהל דו שיח משמעותי, מכבד וחותר למצוא את הנתיבים בהנהגה ובמעשה, המעניקים לנו איכות של חיים, שלום, אחווה ורעות במשפחה, בחברה ובאומה. *הרב ראובן דוד הוא מנהל ישיבת הדרום לשעבר, יקיר החינוך הדתי תש"ף, רחובות אב תש״ף 51