אתרוג | תשרי תשפ"ב | ספטמבר 2021 | גליון 88

תשרי תשפ״ב 48 רב, סופר ומורה ג ילוי כשרון הכתיבה התרחש אצל הרב ליאור אנגלמן בהפתעה, במהלך לימודיו בכולל הציוני דתי ללימודי דיינות ביישוב פסגות שבבנימין. “זה קרה ביום כיפור בתפילת נעילה. כאשכנזי נהגתי להתפלל כמו כולם בבית הכנסת האשכנזי בפסגות, אבל הרגשתי נעול, שמשהו שאני רוצה שיקרה, לא קורה לי. באמצע התפילה עזבתי את בית הכנסת ועברתי לבית הכנסת הספרדי. שם זה קרה לי. הפיוטים, הצלילים, גרמו לכך שמשהו בי נפתח. הרגשתי שאני עובר חוויה פנימית מיוחדת של היפתחות. “כשנגמרה התפילה שבתי הביתה לאשתי, אכלנו ושתינו, ואז אמרתי לה שאני יודע שמוטלת עליי המשימה להתחיל לבנות את הסוכה, אבל אני צריך הפסקה של שעה ואחר כך אתחיל. פרשתי לחדר, לקחתי דף ועט והתחלתי לכתוב את הסיפור הראשון שלי ‘עורי צפון ובואי תימן’ המתאר את הנושא של קיבוץ גלויות דרך סיפורם של בני זוג מעדות שונות שהסביבה לא מקבלת את הקשר ביניהם. אחרי חודשיים הסיפור זכה בתחרות הסיפור הקצר של מקור ”.2000 ראשון לשנת האנשים השקופים הרב ליאור אנגלמן נשוי, אב לחמישה וסב לשתי נכדות, נולד בכפר סבא למשפחה דתית, למד בישיבת בר אילן בכפר סבא, עבר לישיבת בני עקיבא בכפר הרא”ה, התגייס לשריון והצטרף לישיבת הסדר בקרית שמונה. “בחרתי ללמוד בקריית שמונה, עיירת פיתוח שנמצאת הרחק בצפון, כי מצאתי בה שפע של קסם אנושי, אנשים מכל הסוגים ומכל הגוונים”, מסביר אנגלמן. הוא התחתן בקריית שמונה, גידל שם את ילדיו, חווה שם את “ענבי זעם” ואת מבצע “דין וחשבון”. “הבת הראשונה שלנו חוותה את הלילה הראשון שלה בבית במקלט. חזרנו אתה מבית החולים, פגשנו את הקטיושות ורצנו יחד אתה למקלט. ככה היא פגשה את כל השכנים”. בעקבות החלטתו ללמוד דיינות בכולל בפסגות, עברה משפחת אנגלמן ליישוב פסגות, שם חווה לראשונה את ההשראה לכתוב את הסיפור הראשון שלו. הרב אנגלמן המשיך לכתוב סיפורים שפורסמו בספר “שקופים” שראה אור . גיבורי “שקופים” 2009- בספריית בית אל ב הם אנשים ונשים רגילים המתמודדים עם מצוקותיהם היום יומיות. אנגלמן: “כשפרסמתי את הספר המושג ‘שקופים’ לתיאור אנשים בחברה שלא מבחינים בהם, עדיין לא היה נפוץ. את הסיפור הראשון כתבתי אחרי שיום שישי אחד אחה”צ, כשהשבת כמעט נכנסה, עצרנו לקניות אחרונות בסופר. “האשה שארזה את המצרכים הייתה בהריון ופתאום ראיתי אותה. פתאום לא נראה לי מובן מאליו שהיא משרתת אותי תמורת כמה שקלים, ושבטח גם לה מחכים בבית ילדים, וגם אצלה עוד מעט תיכנס שבת. המוכרת ההיא גרמה לי לחשוב על האנשים האלו שהם בשבילנו מובנים מאליהם, האנשים השקופים, והחלטתי להקדיש להם ספר”. דתי יחיד בסדנת כתיבה חילונית את ספרו “שקופים” פרסם כאשר היה כבר היה אב לשלושה, מוסמך לדיינות ומורה בישיבת עטרת כהנים בירושלים העתיקה. מאז חייו מתנהלים בשני מישורים: האחד, לימוד תורה בבית המדרש הקהילתי בכפר סבא, בישיבה הקדם צבאית ברוכין ובמדרשות ברחבי הארץ, והשני כתיבה. אחרי “שקופים” פרסם הרב אנגלמן את “כיסופים” שהוא ספר עיון, הגות ומחשבה, ונכתב בעקבות הפינוי מגוש קטיף. לאחר החליט להשתתף בסדנת 2011- מכן ב הכתיבה של אשכול נבו ואורית גידלי בתל אביב. “כולם היו תל אביבים ורק אני הדתי היחיד בסדנה. אבל המפגש היה מהנה. תענוג היה לפגוש אנשים שהם לא מהמשבצת שלי. נוצרו חברויות וקשרים עם אנשים כל כך שונים ממני ונוצר קשר , גילה את כישרון הכתיבה שלו בגיל 48 , ליאור אנגלמן מאוחר יחסית. מאז הוציא ספר סיפורים קצרים, שני רומנים ושני ספרי הגות. במקביל הוא מלמד יהדות וחינוך, מנחה סדנאות כתיבה וכותב מאמרים ושירים צילם: רפי קוץ | כתבה: אפרת אור “יזמתי מפגש עם חסיד מתולדות אהרון, כי אחרי אסון מירון היה לי ברור שאני לא מכיר אותו. המרחק ביני לבין תולדות אהרון הוא אוקיינוס. האיש הזה שלא עומד בצפירה, מה אני יודע עליו? נתתי הזדמנות לי ולאנשים בבית המדרש לפגוש לרגע את האדם ולא את הסטיגמה”