אתרוג | תשרי תשפ"ב | ספטמבר 2021 | גליון 88

תשרי תשפ״ב 57 לקרוא ולדקדק" וכן "אם יש כאן מלמד שמלמד לתינוקות ובא אחר . 6 טוב ממנו מסלקין הראשון מפני השני" יש להבהיר שעל אף כל האמור לעיל, רוב הראשונים מסייגים את דבריו של רב דימי, משום שהעילה "נמצא טוב הימנו" אינה מוסרית דיה להפסיק את עבודת המלמד הראשון. ובמיוחד אם לא פשע ולא עשה מלאכתו רמיה, הרי בזה שיסלקוהו יגרמו להוצאת לעז נגדו ולקיפוח פרנסתו. בנוגע למלמד תינוקות שפשע ולא לימד, או שלימד בטעות, מסלקין אותו בלא התראה, והרי הוא כמותרה ועומד. וכך נפסק להלכה בשולחן ערוך: "הנוטע אילנות לבני המדינה שהפסיד וכן טבח של בני העיר שנבל הבהמות והמקיז דם שחבל, והסופר שטעה ומלמד תינוקות שפשע בתינוקות ולא למד או למד בטעות בשטרות, וכל היוצא באלו האומנים שאי אפשר שיחזרו ההפסד שהפסידו, מסלקין אותם בלא התראה שהם כמותרים ועומדים עד שישתדלו . 7 במלאכתם הואיל והעמידו אותם הציבור עליהם" לסיכומו של עניין נמצא כי על פי ההלכה ניתן לפטר מורים בנסיבות הבאות: כשהמורה מלמד בצורה שאינה מדויקת, אינו מקפיד על שיבושים וטעויות בבחינת "גריס ולא דייק" או מלמד בצורה שטחית. כשהמורה מתבטל ממלאכתו או מתרשל בלימודו. כשהמורה נעדר היעדרות בלתי מוצדקת לדעת חלק מן הפוסקים "ליום או יומיים". כשהמורה אינו מסוגל להשליט סדר ומשמעת. כשהמורה מכה את תלמידיו באכזריות. כשהמורה מנהל אורח חיים העלול לפגום בכושרו המקצועי, מורה שאינו ישן מספיק או צם בימי עבודתו. כשהמורה עובד עבודה נוספת ללא אישור. כשהמורה אינו מלמד את חומר הלימודים הנדרש. מורה שיצא לו שם רע, בתחומי מוסר והגינות . כשהמורה אינו מציית לממונים עליו ומלמד בשיטות לימוד שאינן מקובלות בבית הספר. כשנמצא מורה אחר טוב הימנו, במקרה זה כפי שהבאנו לעיל לדעת רוב הפוסקים אין זו עילה מספיק חזקה על מנת להפסיק את עבודת המורה, אלא אם נשכר לתקופה שאינה קבועה וקצובה מראש. מאחר שהמורה מוגדר כמותרה ועומד אם עבר על אחת מן העבירות המוזכרות לעיל, (למעט המוזכרת בסעיף יא') רשאים המעסיקים להפסיק את עבודת המלמד לאלתר וללא כל התראה מוקדמת. אף על פי שההלכה התייחסה בחומרה לכל המקרים לעיל, בכל זאת חלק מן הפוסקים סוברים שאין לפטר מורה מיד לאחר המקרה הראשון שנכשל בו. שאמנם, מלמד אינו צריך התראה כדי לסלקו. "אבל חזקה בעינן, ועד שיהיו מוחזקים תלת וכך כתב הראב"ד: . כלומר שאין צריך להתרות 8 זימני, או שיתרו בהם לא מסלקינן להו" בו, אלא אם יתרשל במלאכתו שלוש פעמים הרי הוא כמותרה . 9 ועומד. וכן כתב הרמ"א בשו"ע סיכום ותובנות חז״ל גורסים שהמלמד חייב להיות נקי מכל כתם ומכל רבב, זאת מאחר שעושה הוא מלאכת קודש תובענית שיש להתמסר אליה יורה דעה הלכות מלמדים סימן רמה' סעיף יז'-יח' 6 חושן משפט, הלכות אומנין סימן שו', ח' 7 הובא ב"נימוקי יוסף" לר' יוסף חביבא בבא מציעא דף סו' ע"א ד"ה 8 רוניא חלק חושן משפט סימן שו' הלכה ח' 9 בגוף, בזמן ובממון. לא בכדי, הקפידו חכמים במלאכת המלמד יותר משאר אומנויות, הן בגמרא והן בספרות הראשונים והאחרונים. ההכרה בחשיבותו ובמעמדו של המלמד ברורה ומקובלת עד כדי "עיר שאין בה מלמד תינוקות מחריבין כך שראו חכמים לקבוע "כל עיר אשר אין בה עשרה דברים הללו אין . או 10 (מחרימין) אותה" . 11 תלמיד חכם רשאי לדור בה... ומלמד תינוקות" מאחר שחשיבותו של מלמד היא ראשונה במעלה, הרבו חכמים "כגנות עלי נהר' (במדבר כד' ו') להפליג בשבחו של מלמד טוב, אלו מלמדי תינוקות שבישראל שמוציאין מלבם חכמה ובינה דיעה . 12 והשכל ומלמדים לעשות רצון אביהם שבשמיים" יש לשוב ולהדגיש כי חכמי ישראל לא ראו בעבודת המלמד מקצוע סתמי, אלא מקצוע ייחודי בגדר "חפצי שמיים" ומצווה. כיון שכך . הציפיות והדרישות מהמלמד היו גבוהות המלמד נדרש להיות מתון וסבלן כלפי תלמידיו, בעל השכלה וידע בדרכי הוראה, על מנת להורות לתלמיד לימוד שיש בו סדר, ארגון וטעם בדברים. עליו להיות בעל מסירות בלתי נלאית ובעל מידות, ומשמעות הדבר, להיות ראוי וכשר בהתנהגותו ובמידותיו למלא את תפקידו. מאחר שתפקידו של המלמד כולל את יכולתו להוות דוגמא אישית, הקפידו חכמים, שהגינות ויראת שמיים, יהיו " אין ראוי מתכונותיו הבסיסיות של המלמד. וכפי שכתב הרמב"ם . 13 להושיב מלמד אלא בעל יראה..." ללא כל ספק החכמים רואים במקצוע ההוראה נדבך חשוב ומשמעותי שמטרתו להעניק לתלמיד את מירב תשומת הלב וההשקעה בלימודו, תוך הקפדה על לימוד נכון, מדויק ומדוקדק, מניעת ביטול זמן וביטול תורה ואחריות גדולה לחומר הנלמד. עולה כי האינטרס המרכזי של חז"ל ושל המדינה בהעסקת מורים הוא טובת הילדים המתחנכים. מכל האמור לעיל עולה, שאם נשווה את העילות לפיטורי מורים המקובלות היום במדינת ישראל לבין אלו המופיעות בספרות השו"ת וההלכה, נמצא שבמקרים רבים ההלכה הקפידה עם המורה הרבה יותר מאשר החוק הקיים. לדוגמא "בנמצא אחר טוב ממנו" שלדעת חלק מהפוסקים היא עילה מספקת לפיטוריו. או המקרה בו נמצא שהמורה מנהל אורח חיים העלול לפגום ולפגוע באיכות וטיב עבודתו. בשאר העילות אנו מוצאים הקבלה רבה בין ההלכה לבין החוקים הקיימים, בנוגע להחלתם של הפיטורים ותשלומי פיצויים הרי יש שוני בין התפיסה ההלכתית לבין התפיסה החוקתית. על פי ספרות השו"ת וההלכה ברגע שהוחלט כי המורה אינו ראוי לשאת יותר במשרת ההוראה, הרי הוא מפוטר לאלתר, ולעיתים אף ללא כל פיצוי פיטורין. לא כן בעיני החוק, כיום, מרגע שניתנה ההוראה לפטר עובד הוראה עשויות לחלוף שנתיים עד ליישום הפיטורין בפועל, וכן נקצבים למפוטר על פי חוק דמי פיצוי פיטורין. כל האמור מקבל חשיבות מיוחדת ומשנה תוקף במיוחד בתקופות בהן אין אפשרות אובייקטיבית לעמוד בכל הקריטריונים ההלכתיים שהם באופן ברור מחמירים יותר מהחוקים הממלכתיים, קל וחומר, בימים של חוסר יכולת לעמוד בשגרת הוראה תקינה. "ותן בליבנו בינה להבין, להשכיל, לשמוע, ללמוד וללמד את כל דברי תורתך באהבה והאר עיננו בתורתך ודבק ליבנו במצוותיך." שבת קיט' ע"ב 10 סנהדרין יז' ע"ב 11 116 ' תנא דבי אליהו רבה פי"ט עמ 12 הלכות תלמוד תורה פ"ב ה"ג 13 *אורן פרג'ון הוא יו"ר עובדי הוראה בחמ"ד בטבריה