שיעור חופשי / תשרי תשעח / ספטמבר 2017 / גליון 123

י לדים הם יצורים נטולי דאגות, החיים בגן עדן מתוק וקסום שבו השמים כחולים תמיד, ואף ענן כהה אינו מעיב על האושר והשמחה שלהם. כך לפחות אפשר ללמוד מהתרבות הפופולרית, המרבה להתייחס לתקופת הילדות בנוסטלגיה. גם אנחנו, המבוגרים, מתמלאים מעת לעת כמיהה לחזור אחורה, לעידן התמימות, ולשחק בארגז החול במקום להיות אחראים על עצמנו ועל ילדים משלנו. אבל מה באמת אנחנו זוכרים מהתקופה ההיא? האם קל כל כך לשכוח שגם ילדי הגן יודעים מהם צער וכאב? ילדים רבים סובלים מתחושה של בדידות, כפי שמזכירה שוב ושוב פרופ' מלכה מרגלית, דיקנית בית הספר למדעי ההתנהגות במרכז האקדמי פרס וכלת פרס ישראל לחינוך לשנת . במחקריה, היא מצאה בין השאר שאפילו 2017 בקרב ילדי הגן יש כאלה המכירים את הבדידות מקרוב, ושיודעים לתאר את החוויה הלא פשוטה הזו במילים. כאשת מקצוע ומומחית בפסיכולוגיה חינוכית, הובילה מרגלית את התווית המדיניות ביחס לילדים עם לקויות למידה במערכת אף עמדה בראש ועדה ציבורית 1997־ החינוך, וב לבחינת מצבם של ילדים ונוער עם לקויות אלה. אך אין אנשי חינוך רבים כמוה שהרימו את המסך וחשפו את הנושאים המושתקים והפחות נראים, כמו הרווחה הנפשית של ילדים. במחקריה עסקה מרגלית בבחינת מצוקותיהם של ילדים מתקשים בפרט וילדים בכלל, לצד הערכת המשאבים האישיים שלהם. עבודתה בנושא הבדידות הובילה אותה לבחינת "תאוריית התקווה" ולרתימתה ליצירת מוטיבציה אצל ילדים עם לקויות, ולמציאת דרכי התמודדות. למעשה, מתוך רצף המחקרים של מרגלית, ובהם גם מחקר על הורים לילדים עם צרכים מיוחדים, אפשר ללמוד הרבה על בדידות אנושית - ועל התמודדות עם קשיים מכל סוג. מה הוביל אותך למחשבה ולמחקר על הבדידות? "בראשית הדרך הייתי מורה לטבע ומקצועות המדעים בכיתות ז'-ח' – אז עדיין לא היתה חטיבת ביניים – והסיבה שחזרתי לאוניברסיטה היתה ששמתי לב שבכל כיתה יש כמה ילדים עם קשיים, שאני לא מבינה מה קורה להם. פגשתי, למשל, ילד שהגיע לכיתה ז' בלי שידע לקרוא, ואני שאלתי איך זה יכול להיות. נשארתי עם התהייה הזו והחלטתי לחקור אותה". מתי מרגישים בדידות, והאם זהו מצב קיומי? "יש פילוסופים שטוענים שבדידות היא חלק מהאופי האנושי. אנחנו יוצרים יחסים בשלב מוקדם של התפתחות האישיות, בתחילה עם ההורים והמשפחה ובהמשך עם חברים ועם בני זוג, וכאשר הצורך הזה להיות באינטראקציה עם הסביבה שלנו לא מסופק, אנחנו חווים בדידות. אך בדידות היא מצב סובייקטיבי מאוד. יש ילד שיש לו הרבה חברים ועדיין מרגיש בודד, ויש ילד שיש לו רק שני חברים ולא מרגיש את עצמו בודד". איך נערכו המחקרים? "חילקנו שאלונים בבתי ספר ובגנים וראיינו ילדים, מורים וגננות וגם הורים. המחקרים הראשונים שעשינו היו לגבי רמת הבדידות והתקווה של ילדים מתבגרים עם לקויות למידה בהשוואה לילדים אחרים. בדקנו אם יש שוני בין ילדים מתקשים לאלה שאינם מתקשים, ובין ילדים בכלל, ולאיזה מרכיב אישיותי מתקשר השוני הזה. התחלנו בגיל ההתבגרות וירדנו בגיל, עד שהגענו לילדי גן. רצינו לבדוק אם לילדים קטנים יש מטרות, ואם אפשר לדבר איתם על תוכניות בעתיד. עתיד זה אופק. הדיבור על מטרה עתידית שניתן להגדיר אותה מעודד ויוצר מוטיבציה". מהי בדידות עבור ילד בגיל הגן? הדרכנו גננות בנושא של 90־ "בשנות ה בדידות. נכנסנו לגנים ורצינו לבדוק איך ילדים תופשים את המצב כשיש להם חברים, וכשהם בודדים. שאלנו ילדה: 'יש לך חברה טובה?' היא חייכה חיוך גדול כזה והנהנה. שאלנו: 'מה זה נקרא שיש לך חברה טובה? היא אמרה: 'אני מספרת סודות'. באותו רגע הגננת נדרכה ובאה להקשיב. שאלנו 'איזה סודות?' והיא אמרה: 'סודות של כלום'. כלומר, המושג חברה טובה סימל עבורה קשר אינטימי, קרוב. "היה מקרה אחר של ילדה שהודיעה לאמא שלה בבוקר שיש לה כאב בטן והיא לא רוצה ללכת לגן. האם שאלה את הילדה מה קרה אתמול, והילדה אמרה: 'אין לי אף חבר בגן'. כשהאם פנתה לגננת וסיפרה לה על האפיזודה בבוקר, הגננת ענתה: 'מה פתאום? יש לילדה שלך הרבה חברים, היא משחקת אתם בחצר'. בבירור עם האם והגננת הילדה סיפרה שהיא רבה עם החברה הטובה שלה ולכן טענה ש'עכשיו אין לי חברים בגן'. "זו התפישה של הילדה. המטרה במקרה כזה היא לא רק איך לפתור את הריב, אלא לדעת איך להרחיב את מעגל החברים בצעדים קטנים. לתכנן מה עושים מחר, מה עושים בקיץ. עם ילדים קטנים קל לשנות מטרות, הם גמישים יותר. עם ילדים גדולים יותר, השפה היא מתוחכמת יותר. צריך לפתח בהם את המודעות למטרות כדי שהם יסגלו את הראייה העתידית הזו ויפתחו מוטיבציה. "ככל שעוזרים לילדים כבר בגן ילדים ובכיתות היסוד ליצור חברויות קרובות, הם מפתחים את היכולת ליצור קשרים. ומצד שני, להיות לבד זו גם יכולת חשובה. יש זמנים שבהם כל אדם רוצה להיות לבד". קיימת תפישה רווחת שבעידן האינטרנט והרשתות החברתיות, ילדים נמצאים פחות באינטראקציה אמיתית עם ילדים אחרים וכתוצאה מכך הם בודדים יותר. מה דעתך על כך? "אנחנו לא מבינים עד הסוף את התרבות של ילדים ונוער כיום. המחקר עדיין בעיצומו, ויש מחקרים לכאן ולכאן. באופן כללי, מובן שהעידן הנוכחי הוא שונה. אם פעם לילדים היה זמן לחלום וסתם להיות לבדם, או לשחק בחוץ, בעידן הנוכחי הם שקועים במסך הטלפון רוב הזמן, בודקים מה ילדים אחרים עושים, מגיבים. "אשר לפעילות ברשתות, יש ילדים שמעדיפים להיפגש ברשתות, ויש כאלה שמחברים בין שתי הגישות ומקיימים גם מפגשים פנים אל פנים. מבחינה זו, אפשר לומר // ראיון אקטואליה למבוגרים נדמה שעולמם של הילדים הקטנים בטוח ומוגן, אך מראים כי הם סובלים לעתים פרופ' מלכה מרגלית מחקריה של מתחושת בדידות כבר בגיל הגן. מרגלית, כלת פרס ישראל לחינוך, מסבירה בראיון כיצד ניתן לטפל בתחושת בדידות באמצעות תקווה ומחשבות על העתיד, ומספרת על הרפורמה בנושא ההתאמות תמירה גלילי לתלמידים מתקשים העתידה להיכנס לתוקף השנה  בדידות בגן הילדים 2017 ספטמבר < שיעור חופשי 14