שיעור חופשי / תשרי תשעח / ספטמבר 2017 / גליון 123

שהרשתות מגבירות את האינטראקציה החברתית. מצד אחר, נוצרה עוד זירה שאפשר לחוות בה סבל, כי ילדים חוסמים ילדים אחרים, מביישים ופוגעים בצורה קשה מאוד. האינטרנט מחריף את הדברים. פעם, כשילד היה תחת חרם בכיתה, זה היה נגמר בצהרים. אבל כיום החרם הולך אתו הביתה, כי הקשרים החברתיים ממשיכים במכשיר הסלולרי. "באופן כללי, אי אפשר לדבר על האינטרנט כעל דבר טוב או רע. יש כמובן היבטים שונים, כמו אובדן הפרטיות, אבל זו בעיה אחרת. אני מאמינה שהאדם מביא את משאבי האישיות שלו גם לרשתות. אי אפשר לדבר על המכשיר כעל דבר שלילי, כי עדיין, הילד הוא שמפעיל את המכשיר. ככל שההורים מעורבים יותר, זה מאוזן יותר". איך אנשי חינוך או הורים יכולים לדעת מתי ילד נהפך למתבודד ומנותק חברתית? "התמהיל הוא אישי מאוד, וצריך להכיר את הילד. יש כאלה שצריכים זמן יותר אינטימי עם עצמם, ואחרים מעדיפים להיות יותר עם חברים. התפישה של בדידות מתעצבת מגיל צעיר מאוד, גם בהשפעת הבית. ההורים הם מודל חיקוי. ילדים בוחנים את היחס של הורים לחבריהם, ובהתאם לאישיות שלהם ולמה שרואים בבית הם מעצבים את מערכות היחסים שלהם עם החברים ביסודי ובתיכון. אך גם אצל אלה שלא מפתחים חברויות באופן טבעי, אפשר להפחית בדידות - וזה מה שמצאנו כשחקרנו את התקווה". איך אפשר לחקור תקווה? זה לא מושג ערטילאי מדי? ״יש החושבים על תקווה כעל מושג רומנטי, 2002־ אך אנחנו מדברים על מושג אמפירי. ב השתתפתי בכנס של החברה האמריקאית לפסיכולוגיה, והתרשמתי מאוד מההרצאה של ריק שניידר על תיאוריית התקווה. חשבתי שזו עשויה להיות השלמה טובה למחקרים שלי על בדידות. תיאוריית התקווה מתייחסת לפרספקטיבה של העתיד. לא עתיד ערטילאי, אלא עתיד שהוא במרחק נראה לעין ובר תכנון וביצוע. התיאוריה הזו גורסת שלא רק העבר משפיע על ההווה, אלא שבאמצעות ההסתכלות שלנו על העתיד, אפשר לשנות את ההווה". איך עתיד יכול להיות משהו פרקטי ובר ביצוע? "הפרספקטיבה העתידית מתמקדת בשתי שאלות: מהי המטרה שלך, כלומר מה את רוצה שיקרה לך, כשהמטרות יכולות להיות גדולות וקטנות (תקווה מטרתית); ובאיזו מידה את מסוגלת לתכנן את הדרך שתוביל אותך למטרה. האם את מסוגלת לדמיין איזה חסמים יעמדו בפניך ומה מתכוונת לעשות איתם? האם החלטת אם לשנות את הדרך, להתמודד עם החסמים או לעקוף אותם, ואיך (חשיבה נתיבתית)?". את מדברת על אנשים שמראש קשה להם לחשוב על העתיד בצורה אופטימית. "לכן אנחנו מציעים להם לקחת את המושג הרומנטי, תקווה, ולהפוך אותו לתוכנית פעולה. אצל כולנו התקוות לעתיד הן לא בשמים. ישבתי יום אחד עם קבוצה של מורים ודיברנו על מודל התקווה. שאלתי אותם מה התקווה שלהם. אחת דיברה על הטיול שלה בקיץ, השנייה על הרצון לקנות דירה והשלישי קיווה להתחיל בדיאטה. כולם יודעים לדבר על מה שיעשו בעתיד. כולם רוצים להתחיל מחר דיאטה, אבל בדרך לביצוע הם יפסיקו מאה פעמים״. אי ך הו פכ י ם את הפרספקטיבה להתמודדות? "אני מאמינה שכשעוזבים את הדיבור על ההווה, מיד מופיע מבט אחר בעיניים. ואם מצליחים גם להגדיר מטרה - זו כבר חלק מההתמודדות מההנעה קדימה. מצאנו שהמודל הסלוטוגני יעיל מאוד לשפת העתיד. זה מודל שפיתח פרופ' אהרון אנטונובסקי מאוניברסיטת בן גוריון, שהתעניין בקידום הבריאות מרגלית. "פגשתי, למשל, ילד שהגיע לכיתה ז' בלי שידע לקרוא, ואני שאלתי איך זה יכול להיות. נשארתי עם התהייה הזו והחלטתי לחקור אותה" צילומים: עופר וקנין / הארץ "באופן כללי, אי אפשר לדבר על האינטרנט כעל דבר טוב או רע. יש כמובן היבטים שונים, כמו אובדן הפרטיות, אבל זו בעיה אחרת. אני מאמינה שהאדם מביא את משאבי האישיות שלו גם לרשתות" 15 שיעור חופשי > 2017 ספטמבר