שיעור חופשי / תשרי תשעח / ספטמבר 2017 / גליון 123

ובריאות הנפש. הוא טען שבמקום לדבר על חולה ועל בריא אפשר לדבר על רצף של בריאות, וכל אחד מאתנו נמצא בנקודה אחרת לאורך הרצף - כשהמטרה היא לנוע לכיוון הבריא. אנחנו התאמנו את התפישה הזו לנושא החינוך. "במודל של אנטונובסקי, ככל שאתה מבין טוב יותר את מצבך, מנהל אותו ומרגיש שאתה עוסק בעניינים משמעותיים, ההתמודדות שלך טובה יותר. ככל שהילד ייטיב לנהל את מציאות החיים שלו, תהיה לו גם תחושה פנימית של משמעות. תחושת המשמעות קשורה ישירות במושג התקווה שנפרט למטרות בנות השגה". מה התפקיד של המורים ושל בית הספר בשיפור ההתמודדות? "מהתבוננות שלנו בבוגרים עם לקויות למידה, אנחנו יכולים לומר שההתמודדות קשורה כמובן למשאבים האישיים שלהם, אך עוצמת הלקות היא תמיד באינטראקציה עם הסביבה, הבית ומערכת החינוך. למבוגרים המשמעותיים בחייו של הצעיר יש תפקיד חשוב באופן התמודדותו, וכך גם לתרבות הסובבת אותו. עד כמה זו תרבות של אי ויתור, עד כמה עבדו אתו על יצירת הרגלים, עד כמה הציבו לו את הלימודים וההשכלה כיעד ישים. חשוב מאוד שהורים ומורים ידברו עם ילדים בשפה של תקווה. "אנחנו בדור שמפתח יותר ויותר עבודה שיתופית. ליכולת לעבוד ביחד יש משמעות חשובה. זו בניית קבוצה שאת יוצרת אתה יחסים וממשיכה את היחסים מעבר ליום העבודה. לכן, בתי ספר שמעודדים שיתוף פעולה, ומעמידים מערך שבו ילדים עוזרים לילדים, מעודדים את היכולת ליצור קשרים מגוונים. "בשנים האחרונות החל גל חדש של מחקרים על הערך של מתן עזרה ביחס לדימוי עצמי של נותן העזרה ולתחושת המסוגלות שלו. אתה מרגיש שווה יותר כשאתה נותן ועוזר לאחר. גם מורים בחינוך המיוחד יוצאים נשכרים מעצם ההוראה לילדים עם צרכים מיוחדים. תחושת המשמעות יכולה להפחית את השחיקה. זה תלוי בהכשרה של המורים, כי ככל שמורה מרגישה מקצועית יותר, ושהעזרה שלה טובה ויעילה יותר, וככל שהיא מפתחת יחסים טובים עם הילד ושההתקדמות של הילד גדולה יותר, השמחה שלה גדולה יותר". ריבוי ההתאמות פוגע במי שזקוק להן , שימשה בתפקידים 1940 מרגלית, ילידת שונים כמו ראש בית הספר לחינוך ) ובהמשך 2004-2000( באוניברסיטת תל אביב עברה למרכז האקדמי פרס, שבו היא מכהנת כדיקנית. היא יכולה להסתכל כיום לאחור בסיפוק על ילדים עם לקויות שטיפלה בהם, וגדלו למבוגרים המתפקדים לעילא בחברה, במכון 80־ כמו ילדים שאבחנה בשנות ה שניאורסון וכיום הם הורים לילדים, בוגרי תואר ראשון ושני, בעלי מקצוע חופשיים. ואולם בתחילת הדרך, מרגלית נאבקה להכרה הבסיסית בילדים לקויי למידה. אז המצב השתפר? "לאין ערוך. ראינו איך ההכרה בילדים אלה השתנתה ממגזר למגזר. תחילה באוכלוסיות האמידות יותר, ואחר כך באוכלוסיות מצוקה, ומשם זה עבר למגזר הממלכתי-דתי ולערבי. הבעיה היא שכעת יש אינפלציה בהתאמות (תנאים מקלים במבחנים כמו תוספת זמן, הכתבה, בחינה בעל פה, בחינה מותאמת). הדבר 1997־ העצוב הוא שכבר בדו"ח שהוצאנו ב הזהרנו שאם נושא ההתאמות לא יפוקח, תהיה אינפלציה. זה מסוג הנבואות שאת לא שמחה לראות בהתגשמותן". מה גרם לאינפלציה? "אבחונים פרטיים של משפחות שמסוגלות לשלם. הדבר הזה מבדיל בין יישובים ובתי ספר. והשאלה היא איך לרדת מהגאות הזו בלי לפגוע באוכלוסייה שצריכה את ההתאמות, כי התאמה היא זכות בסיסית. כמו שאת לא מצפה שאדם עם כיסא גלגלים יתחיל ללכת, כך יש אנשים שלא יכולים להתמודד בלי ההתאמות. הקושי הוא אמיתי והפחד שלי הוא שבגלל ריבוי ההתאמות, יאבדו את אלה שבאמת זקוקים לעזרה ולא מסוגלים לתפקד בלעדיה. "זו הסיבה לרפורמה שתחל בשנה הבאה יישובים, ותציג גישה 15־ בחטיבות הביניים ב אחרת לנושא ההתאמות. באותם יישובים ההתאמות יבוטלו, ויינתן תגבור לילדים מתקשים מיד עם גילוי הקושי. הפרויקט יכלול תוספת תקציב לתגבור, להכשרת מורים ועוד. והכוונה היא שבסופו של דבר, מי שעדיין לא יצליח, יופנה לאבחון מקצועי, ואם יימצא שהוא זקוק להתאמות - הוא יקבל אותן. לכן, הרפורמה היא אטית. לא מתחילים בכל הארץ אלא בפרויקט שבו בתי הספר מקבלים תוספת משאבים, עם מעקב ומחקר. "הרעיון הוא להתמודד עם נושא ההתאמות בגישה טיפולית/חינוכית, באמצעות חיזוק המורה. לתת לילד התאמות בלי לוודא שהוא מקבל טיפול - לפעמים זו הסרת אחריות. אם הוא לא יקבל טיפול, כאדם מבוגר יהיו לו קשיים. אני רואה סטודנטים שנמצאים במשבר קשה כשהם מגיעים לאוניברסיטה, כי באוניברסיטאות אין בחינות בעל פה ובחינות מותאמות, והסטודנטים לא רגילים לכתוב בחינות כי מכיתה ז' הם קיבלו התאמות". ומה לגבי בעיות קשב וריכוז? "המגפה החדשה במערכות החינוך בארצות שונות, לא רק בישראל, היא בעיות קשב וריכוז. לחלק גדול מהילדים הסובלים מהן יש גם לקויות למידה, ואי אפשר לדעת מה ראשוני ומה משני. כיום מדברים על כך שבגלל הקשיים בבית הספר, אנחנו מפסידים צעירים שיש להם כישורים מיוחדים באמנויות, מחוננות אפילו, כי החשיבה שלהם פורצת גבולות. העניין הוא שלבית ספר רגיל קשה להתמודד עם ילדים כאלה, ולהם עצמם קשה להתמודד עם הדרישות הלימודיות". אז נותנים להם ריטלין. "ריטלין זו תרופה קצרת מועד לבעיה כרונית, כמו כדור לכאב ראש. הכדור נותן שקט ומספק תנאים מסוימים ללמידה, אך הוא לא פתרון. צריך בעיקר לפתח אסטרטגיות, ללמוד איך אפשר להתרכז יותר, מה אתה עושה עם עצמך בימים שבהם קשה לך יותר לשבת. לריטלין יש גם מחיר. אנשים עם בעיות קשב וריכוז הם פורצי גבולות. כשהם לוקחים כדור, הם מרגישים שהחופש אבד. יש ילדים שטוענים שהם חשים עצבות בעקבות הריטלין, שמרגישים לא נוח שכדור שולט בהם. בגיל ההתבגרות זה מורכב יותר, כי אתה לא רוצה להיות שונה. אז בוא תכיר את עצמך. בוא תלמד מה טוב לך. אם אתה לא רוצה שהכדור ישלוט בך, בוא תלמד שליטה עצמית". האם בכיתות גדולות, מורות יכולות להתמודד עם המצוקה של הילדים האלה ולתת לה מענה? "בשנים שבהן לימדתי, היו לפעמים יותר ילדים בכיתה. גם כיום בתוך הכיתה 40־ מ הגדולה, למשל באוניברסיטה, יש כאלה שצריכים יותר את תשומת הלב וזקוקים ליחס יותר מאחרים. חשוב שהמורים ילמדו שאפשר לתת יחס ביחידות זמן קטנות. אפשר לתת לילד תפקיד ולתת תשומת לב חיובית בכמה דקות. זה דורש אימון, כמובן, אבל חמש דקות זה די זמן". מה אפשר לעשות בחמש דקות? "בחמש דקות אפשר לומר לילד משהו, להסב את תשומת לבו. מורה יכולה לחייך אליו, לתת לו תפקיד. כשמאמנים את המורות לחלק את השעה ליחידות זמן קטנות, מבינים כמה כלים עומדים לרשותן בכיתה הרגילה, במיוחד כיום, כשיש עבודה בקבוצות על פרויקטים. מורה רגילה עשויה להישחק אם אין לה כלים. אבל אם היא תהיה הרבה יותר מקצועית ותוכל לתת יחס לתלמידים שזקוקים לה במיוחד, יהיה לה יותר סיפוק מקצועי". "אני רואה סטודנטים שנמצאים במשבר קשה כשהם מגיעים לאוניברסיטה, כי באוניברסיטאות אין בחינות בעל פה ובחינות מותאמות, והסטודנטים לא רגילים לכתוב בחינות כי מכיתה ז' הם קיבלו התאמות" "בחמש דקות אפשר לומר לילד משהו, להסב את תשומת לבו. מורה יכולה לחייך אליו, לתת לו תפקיד. כשמאמנים את המורות לחלק את השעה ליחידות זמן קטנות, מבינים כמה כלים עומדים לרשותן בכיתה הרגילה" U.S. Air Force Photo/Abner Guzman צילום: 2017 ספטמבר < שיעור חופשי 16