שיעור חופשי / תשרי תשעח / ספטמבר 2017 / גליון 123

אסנת פדידה, מנהלת בית הספר "נוה שאנן" בתל אביב, קוראת לבית הספר שלה "בית ספר מיוחד לילדים מיוחדים". גם שלומית הגלילי וייל, מנהלת בית הספר "נתיב" בהרצליה, מעדיפה לקרוא לבית הספר שלה "בית ספר מיוחד לחינוך” במקום "בית ספר לחינוך מיוחד”. בתי ספר מסוג זה מיועדים לילדים עם הפרעות התנהגותיות או רגשיות שעברו ועדת השמה, אותם ילדים שבתי הספר הרגילים לא מצליחים להכיל. הילדים מגיעים למסגרות אלה במטרה לצאת מהן בהמשך, ולחזור לבתי הספר בקהילה. בית הספר "נתיב" מיועד לילדים בכיתות א' עד ט', עם הפרעות התנהגותיות או רגשיות, לקויות למידה ואינטיליגנציה תקינה ומעלה. כמו מנהלים אחרים של בתי ספר דומים, הגלילי וייל לא מתרגשת מחוצפה, התפרצויות ואפילו גילויי אלימות. "אין לי ספק שאלינו מגיעים הילדים המקסימים והמיוחדים שהמערכת הרגילה לא יכולה לתת להם מענה. המסר שלנו עבורם הוא שלא מוותרים, חולמים ומגשימים את החלום. כשהם מזהים שלא מוותרים להם ועליהם, מתעקשים איתם על גבולות, מכילים אותם ורואים אותם באמת – הם מגיעים לדברים מדהימים", היא אומרת. “השמים הם הגבול". מה מאפיין את הילדים שמגיעים אליכם? "בעיות של חוסר קבלת סמכות, היסטוריה של כישלונות והשעיות, חוסר אמון במבוגר אחראי ומשמעותי וחוסר אמון בעצמם. יש ילדים סוערים, ויש ילדים שאצלם הבעיה הפוכה: מופנמות והתחבאות. לרבים מהילדים יש כישרון עצום לתחומי הספורט והאמנות. ברבים מהמקרים, אלה ילדים שנעשה להם עוול. לא מבינים אותם ותמיד מאשימים אותם. "הילדים האלה נחלקים אצלנו לשלוש קבוצות. יש את הילדים שפורצים במהירות קדימה, בהמשך צוללים ולבסוף עולים מחדש. יש קבוצה של ילדים שבודקים גבולות, מופתעים לגלות שאנחנו לא מתרגשים ונצמדים לדרך, ויש קבוצה שמהרגע הראשון עולה על דרך המלך. יש בודדים שאנחנו מתקשים להגיע אליהם. במקרה כזה, אנחנו נבדוק שוב ושוב את האבחנה, וננסה להמציא את הגלגל מחדש כדי למצוא דרך שעוד לא ניסינו. עם גישה נכונה, כל הילדים יכולים לעלות על דרך המלך”. איך הם בודקים גבולות? "מפוצצים שיעורים, אלימים, חצופים. בועטים בכל גבול אפשרי”. אז איך מתמודדים? "קודם כל - נטילת אחריות עד הסוף. אם ילד הפך את הכיתה - הוא יסדר אותה, גם אם נצטרך לשבת פה עד הערב, גם אם הוא יפספס את ההסעה. אם יש נזקים – הוא יצטרך לתקן אותם. אין ויתורים. אנחנו עובדים לפי מודלים של עיצוב התנהגות שבתי ספר רגילים באים אלינו ללמוד אותם". בתי ספר המיועדים לילדים עם הפרעות התנהגותיות או רגשיות ומבקשים להעלות אותם מחדש על המסלול מפתחים שיטות טיפול ייחודיות - שכדאי גם למערכת לימור דומב החינוך ה"רגילה" לקבל מהן השראה  “כל הילדים יכולים לעלות על דרך המלך" אסנת פדידה מנהלת "נוה שאנן" מראשון לציון. אמא לאריאל, 50 בת בן ארבע. אוהבת את הים. התחילה כמורה לחינוך גופני במסלול ניתוח התנהגות. "מחפשת משמעות בעבודתי ובחיי, ומנסה להעביר אותה לצוות המורים והתלמידים. לומדת כל הזמן מהתלמידים והאנשים שאני פוגשת. אני רואה בילדים שלנו משהו מעבר להתנהגות שלהם ולאיך שאנשים אחרים רואים אותם. בית הספר שלנו הוא מקום מיוחד, שמצליח להוציא מהם את הטוב והמיוחד שבהם”. "אנחנו שואלים את הילד אם הוא מעוניין להתחיל ללמוד אצלנו, ולרוב הוא עונה בחיוב. זה חשוב, מאחר שיש בכך נטילת אחריות וסוג של התחייבות" מימין: ילדים בבית הספר "נתיב". משמאל: בית הספר ״נוה שאנן״. "ברבים מהמקרים, אלה ילדים שנעשה להם עוול. לא מבינים אותם ותמיד מאשימים אותם" צילומים: תומר אפלבאום צילום: תומר אפלבאום 2017 ספטמבר < שיעור חופשי 22