שיעור חופשי / תשרי תשעח / ספטמבר 2017 / גליון 123

לחייה, תושבת 50־ בשנות ה כפר האורנים מזה שלוש שנים. נשואה עם שלושה ילדים (אופק - תלמיד תיכון, אביב - מהנדסת, ואילת - מהנדסת בדרך). בשעות הפנאי המעטות אוהבת לצעוד לבד, עם מוזיקה ישראלית באוזניות, בעיקר שלמה ארצי. אוהבת תיאטרון, טיולים בארץ ובחו"ל, מסעדות טובות וזמן איכות עם המשפחה. "התפישה שלי כמנהלת היא פרו־ילדים. אני אוהבת אותם, ומעניין אותי למצוא שיטות להעצים אותם מתוך נקודות החוזק שלהם. אני מנהלת של שטח. שמחה להיות בבית הספר ואוהבת את הצוות שלי". "לפני כארבע שנים הרגשתי שאני זקוקה למשהו אחר. משהו עבור הנשמה. גם ברמת הארגון וגם ברמה שלי, כאדם שרוצה להתפתח. החלטתי ליצור שינוי בתפקיד שלי כמנהלת, ולהפוך ממנהלת מובילה למנהלת פדגוגית. "תפקיד המנהל הוא רחב מאוד, ונוגע במישורים וממשקים רבים. אנחנו בונים תוכניות ומתנהלים לפיהן, אבל פעמים רבות מנהל מוצא את עצמו מכבה שריפות במשך היום. במקביל, התחלתי להרגיש שמרצים ומדריכים שמגיעים להשתלמויות, טובים ככל שיהיו, נשארים בתחום האקדמי. גם במכללות, מורים רוכשים אסטרטגיות, ולומדים חומרים ותכנים נהדרים, אבל חסר התיווך בין הידע לבין השטח. פעמים רבות מורים לא יודעים לעשות את התיווך הנכון בין הידע למעשה, וזונחים יוזמות ורעיונות. "הגעתי למסקנה שמנהל, כאדם מתוך הצוות, שנמצא בבית הספר כל יום ומכיר אותו, יכול להוביל תהליכים מההתחלה ועד רמת היישום וההטמעה. "ההשתלמות הראשונה שבניתי עסקה במשוב ונקראה 'משוב מקדם למידה'. יצאתי מתוך תפישה שאם ילד או מבוגר לא מקבל משוב על התפקוד או התוצר שלו, לא יכול להיות שיפור. בניתי תוכנית שמדברת על משוב ברבדים שונים, ברמת הדיון, ברמת התשובות לשאלות וברמת המשימות. ההשתלמות הבאה נקראה 'למידה דרך דילמות', ונוצרה על פי התפישה של הפסיכולוג לורנס קולברג, שלפיה כדי לגדל ילדים מוסריים חייבים לחשוף אותם לדילמות. ההשתלמות השלישית שבניתי עסקה בפיתוח החשיבה המתמטית על ידי אסטרטגיות למידה, שילוב לוגיקה במשחק, לימודי בישול מתמטי ועוד. "היצירה שאני מביאה לתוך התהליך תורמת לי המון. בתהליך, אני מעצימה את הצוות, אבל מעצימה גם את עצמי. זה כיף גדול, זה מאתגר, וזה מציב אותי במקום אחר כמנהלת. התפישה שלי כמנהלת היא שאם נאהב את הילדים הם יגיעו למחוזות רחוקים. כך אני נוהגת ומשמשת מודל לכל הצוות. חשוב לי למצוא שיטות להעצים אותם מתוך נקודות החוזק שלהם. אני מנהלת של שטח. שמחה בכל בוקר להתעורר ולהגיע לבית הספר ואוהבת את הצוות שלי". לימור דומב ממנהלת מובילה למנהלת פדגוגית , מנהלת אורלי אבידן "ניצנים”, מודיעין משירות לקוחות להוראה , מחנכת וסגנית מאיה גנון מנהלת "רמז", כפר סבא , נשואה למלכיאל, 44 בת שעובד בחברת מטרופולין. לזוג שלושה ילדים (נדב, בן ), והמשפחה 12 , נויה בת 17.5 , נטע, בת 21 גרה בכפר סבא. ”אני אדם של בית. אוהבת לבלות עם המשפחה או עם חברות, אוהבת לקרוא. אוהבת לשיר, אבל אין לי מסגרת מסודרת. אוהבת ללמוד, וכל הזמן ממשיכה הלאה. נהנית למלא את עצמי בידע. לא מחפשת יותר מדי טיולים ובילויים, טוב לי בחלקת האלוהים הקטנה שלי". כמו אביה, החליטה מאיה גנון לפנות להוראה בשלב מאוחר. אביה עבד במרכז שנים, 20 השליטה בחברת אל על במשך ,67 ואז עשה הסבה להוראה. כיום, בגיל הוא מלמד היסטוריה ואזרחות בתיכון, מחנך כיתה ומגיש לבגרויות. גנון עבדה שנים, מגיל 15 בחברת קוקה קולה במשך , וניהלה צוות בשירות לקוחות. עם 22 הזמן, התחילה להרגיש שהיא רוצה שינוי. "אני לא יכולה לשים את האצבע על רגע מסוים", היא אומרת. "זה משהו שחלחל בי, רצון לתת יותר, לעשות משהו שיש בו משהו מעבר לעצמי, משהו עם נתינה לחברה, למין האנושי. היה לי טוב בעבודה, אבל רציתי משהו עם ערך מוסף. בגיל התחלתי ללמוד תואר ראשון במדעי 30 החברה והרוח, ובהמשך עשיתי הסבת אקדמאים להוראה. "לפני שש שנים התחלתי לעבוד, וקיבלתי חינוך כיתה. אמנם עשיתי הסבה, אבל לא ממש קיבלתי את כל הידע. אין תחליף לניסיון, לעמידה מול כיתה והורים ומערכת. כל יום נתקלתי בדברים חדשים, בסיטואציות חדשות, אבל לא ראיתי בהן קושי אלא אתגר, עוד התנסות, עוד אפשרות ללמוד משהו. בשנה השנייה ביקשו ממני להיות אחראית על הנהגת התלמידים, ולאחר מכן הייתי רכזת חברתית, ונהניתי להכיר עוד רבדים, לראות מה קורה מאחורי הקלעים ולהיחשף לראייה מערכתית יותר. ובהמשך מוניתי לסגנית המנהלת. כיום אני מסיימת לימודי תואר שני בניהול מערכות חינוך, ומתכננת להמשיך ללמוד ולהתפתח. "כשעושים שינוי כזה, לא באמת יודעים מה יילד יום. לא ידעתי אם זה יצליח או לא, אם זה יתאים לי. המשפחה תמכה בי מאוד, וכמובן אבא שלי, שעשה בעצמו צעד כזה. אני מאמינה שאם יש חלום, צריך ללכת אחריו וגם לקחת סיכונים. לא לפחד. לשמחתי, בסופו של דבר התחברתי מאוד לתחום. אני מרגישה שאני במקום הנכון ואני אוהבת את מה שאני עושה. זו עבודה שונה לגמרי מעבודות אחרות. יש בעבודה הזאת המון דברים מעבר. היא לא מסתיימת בשעה מסוימת. מעורבות בה נפשות של ילדים, וזה דבר יקר. מורה לא יכול להיות מורה רק בבית הספר, הוא כל הזמן מורה. זה משהו שאני מכירה מאבא שלי. ללא תמיכת המשפחה לא הייתי יכולה לעשות את השינוי הזה. המשפחה שלי נותנת לי את המרחב, כי הם מבינים שאם הורה או ילד זקוק לי - אני אהיה שם". לימור דומב "רציתי לתת יותר" באמצע החיים, הם הרגישו שהגיע הזמן לשנות ולהשתנות - לטובת הילדים והחברה כולה. מדור חדש סוקר מהפכים של אנשי הוראה // הגעתם ליעד שינוי "אם הורה או ילד זקוק לי - אני אהיה שם" שנים בתחום החינוך, 32  שנים ב"ניצנים". 17 צילום: מור ברנשטיין צילום: מור ברנשטיין 2017 ספטמבר < שיעור חופשי 26