שיעור חופשי / תשרי תשעח / ספטמבר 2017 / גליון 123

שמדובר רק בהקצאת כסף; יש משהו שלא עושים מספיק טוב בפריפריה". שיעור רטוב ומהשווקים בערים אל הים הגדול - שגם בו, מתברר, יש מקום לחולמים. חמש שנים אחרי שהגו והקימו את "הגל שלי - תופסים דרך", מקיימים המורים ירון וקסמן ועומר טולצ'ינסקי שגרה קבועה - מדי בוקר הם מגיעים לאחד מבתי הספר בבת ים ואוספים משם קבוצת תלמידים נלהבים. היעד הוא חוף הים, והפעילות שמצפה להם שם – גלישת גלים - היא לא בהכרח פשוטה, אבל מספקת ביותר. הרעיון, מסביר וקסמן, הוא להציע לבני ובנות נוער בסיכון חוויה שמאתגרת אותם בשלל משימות, והכל תוך הענקת תמיכה וגישה פרטנית לכל אחד ואחת מהם. "גלישת הגלים והפעילות הנלווית לה היא כלי חינוכי שפיתחנו, ובאמצעותו אנחנו מבקשים להעצים את המשתתפים ולגרום להם להאמין בכוחם", מסביר וקסמן, ומוסיף: "הים מציע מרחב שיש בו המון יופי, ובה בעת טמונים בו אתגרים וסכנות - זרמים עמוקים, רוחות, היסחפות וכדומה, לפעמים כמו בחיים עצמם. אנחנו מאמינים שמי שמצליח להתגבר על איתני הטבע גם יצליח לנהל גם את חייו. התנאי היחיד הוא לא לוותר". רכישת מיומנות הגלישה, כאמור, אינה פשוטה כלל, ווקסמן יודע מניסיונו שהדרך כוללת לא פעם נפילות - שאותן יש לנצל קודם כל כדי לקום ולנסות מחדש. "הרעיון שעומד מאחורי התוכנית שלנו הוא שאם אתה יכול להחזיר לעצמך שליטה על הגלשן, אתה יכול להחזיר לעצמך שליטה על החיים שלך, ואם אתה לא מוותר בים - אתה לא תוותר בחיים", הוא קובע בקול בטוח. לדבריו, אלמנט חשוב נוסף בתוכנית הוא העבודה בצוות. אם אחד המשתתפים נקלע לקושי, הוא יכול לבקש עזרה - וכמובן, להיות זה שעוזר למשתתף אחר. הערבות הזו בין החברים וההתנסות הקבועה במפגשים ובגלישה הופכים את הקבוצה למעין משפחה שבה, כעדות אחת המשתתפות, "אתה יכול להיות אתה, בלי מסיכות". ההבטחה הזו נשמרת לבני הנוער גם כשהם מסיימים את "הגל שלי", בזכות החלטה שקיבלו מייסדי העמותה - להעניק לכל הבוגרים כרטיס כניסה חופשי למרכז הגלישה, במטרה לתת להם מקום ביתי ותומך, שאליו אפשר תמיד לחזור. משתתפים 14 הפעילות מתקיימת בקבוצות של הנפגשים בקביעות מדי שבוע לפעילות של שלוש שעות ולאורך כל עונות השנה - לא רק במזג אוויר חמים ונעים, אלא גם כשקר יותר ויורד גשם, כי "אנחנו הרי לא מוותרים על אף אחד ולא לעצמנו", כפי שאומר וקסמן. הפעילות כוללת שיעורים תיאורטיים - שושנת הרוחות, זרמי ים, הצלה וכו'; ופעילות חוויתית בים, כאשר צוות "הגל שלי" עובד בצמוד עם הצוות החינוכי־ טיפולי של בית הספר. "ביחד אנחנו מוודאים שההצלחה לא נשארת בים אלא ממשיכה הלאה, לבית הספר ולחיים עצמם", מסביר וקסמן. אחד ממנהלי בתי הספר המשתתפים בתוכנית אף סיפר כי בעקבות תוכנית הגלישה, השתפרה הנוכחות של התלמידים בבית הספר והתהדק הקשר שלהם איתו. הסיפור מאחורי "הגל שלי" מתרכז בשני היזמים הצעירים שלמדו חינוך ולימודי מערכות חינוך, וגילו שיש להם שתי אהבות משותפות - החינוך והים. בתוך זמן לא רב נטשו את משרותיהם בחינוך הלא פורמלי, לקחו הלוואה את "הגל שלי". כיום הם מורים 2012־ והקימו ב במשרה מלאה שמפעילים ארבעה מרכזי גלישה - בבת ים, תל אביב, מבואות ים וכפר גלים - שבהם גולשים מאות תלמידים, שבדרך לומדים גם על התמודדות עם אתגרי החיים. ומה הלאה? "להמשיך לחיות את החלום, להגיע לעוד ועוד נערות ונערים שילמדו שהם יכולים להשיג הכל אם לא יוותרו, ושאף אחד לא יעז להגיד להם אחרת". יפה בן דויד, מזכ"לית הסתדרות המורים שגם היא התראיינה ל"מעריב" לקראת הכנס, מגבה כמובן את היוזמה. "חינוך השזור בתרומה לקהילה הוא חלק בלתי נפרד מחזוני. אני מאמינה כי כאשר מיזמים כאלה המתרחשים בכל קצוות הארץ יזכו בחשיפה הראויה, הם יניעו אנשים נוספים לפעול באופן דומה ובכך יביאו לצמצום פערים חברתיים קיימים. מעבר לדאגה המתמדת לעובדי ההוראה והגימלאים, תפקידה של הסתדרות המורים להיות גוף הדואג דרך קבע לחינוך בישראל תוך שימת דגש על מתן הזדמנות שווה לכל ילדה וילד". יעל אפרתי ג'ינה מרום, מנכ"לית "המציאות עמותת המורים: שלנו כיום מורכבת ביותר, גם בגלל החיים המאוד מהירים וגם מאחר שהכלים שעומדים לרשותנו אינם פשוטים כבעבר. אבל יש חלקים גדולים בציבור שזקוקים לעזרה, לדרבון וליד מכוונת כדי להשתלב בעולם העכשווי" מימין: ירון וקסמן וגלשני הגלים. למעלה: חניכים ומדריכים בפעילויות של עמותות דרייב. מחזקים את החוסן האישי ומגבירים את המוטיבציה 9 שיעור חופשי > 2017 ספטמבר